שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קפ"ז
ישראל אשר בך אתפאר ה"ה הרבני החרוץ המרביץ תורה ויראה בישראל מו"ה ישראל גראס מורה ילדים בק"ק מישקאלץ תע"א
מעלתו יצא להקשות על קושית הכ"מ שהובא במג"א ריש סי' תפ"ט דלמה אנו מברכין על ספירת העומר בליל יו"ט ב' של פסח ולא חשו לזילותא דיו"ט, כמו שאמרו שלא לברך בשמיני על הסוכה משום זילותא. וע"ז מקשה, דהא כתבו התוס', שלכן יתבינן בסיכה בשמיני ולא מברכין, משום דפעמים אדם יושב בסוכה וסוכתו עריבה עליו, ולא מחזי כעבר על בל תוסיף, ומה"ט אין נוטלין לולב בשמיני ומעתה לפ"ז בספירה הקושי' של כ"מ הוא רק על הברכה, ולא על מצוה של ספירה גופא, וא"כ גם אם לא יספור בברכה, ג"כ יש זילותא דיו"ט? זת"ד. והנה ידע מעלתו שנעלם לפי שעה מרבינו בעל מג"א שקושי' הכ"מ ותירוצו הם דברי הר"ן סוף סוכה, וז"ל:
ואע"ג דביו"ט ב' של פסח עברי' יו"ט ועבדי' ספירת עומר, ולא חיישי' לזילותא דיו"ט, התם ה"ט משום דספירת העומר וקדושה לאו כי הדדי אתו, אלא כל חד וחד עבדי באפי נפשי' אבל כאן ברכת לישב בסיכה, הוא בכוס אחד עם הקידוש, ואם מברך לישב בסוכה בחד, איכא למיחש לזלזול דיו"ט. ולי אין צריך לכך, דספירת העומר אי אפשר לדחותה משום זלזול כיון דידעי' בקביע דירחא, הרי חייב בספירת העומר מה"ת, ואין ראוי שתעקר ברכתו, אבל ישיבת סוכה בשביעי ספק שמיני מדרבנן בעלמא הוא. ואם תאמר, וכי היכא דמסקינן בסוכה, דמיתב יתבי ברוכי לא מברכי' למה לא תיקנו בלולב שיטלנו בלא ברכה ? לאו קושי' היא, חדא דלולב בגבולין דרבנן וסוכה דאוריתא, ועוד דבלולב איכא איסור טלטל, אבל בסוכה לא עביד מידי עכ"ל. ועיי' היטב בר"ן סוף פסחים:
והנה דברי הר"ן צריכין ביאור קצת, והכונה, דבריש ביצה אמרו שרצו לבטל יו"ט ב' משום דבקינין בקביעי דירחא, ושלחי מתם הזהרו במנהג אבותיכם, דזמנין דגזרו וכו'. והכונה לענ"ד, יען כיון דעיקור תיקן יו"ט ב' הוא מרום דלא הי' בקיאין בקביע דירחא, ומאחר שברור שבקינין, א"כ בטל טעם התקנה ובטלה התקנה מן יו"ט ב', ולכן רצו לבטל יו"ט ב' אך חכמי ארץ ישראל ראו את הנולד, וחששו שאם יבטלו יו"ט ב', יאמרו מלכות הרשעה, כשם שבטלתם יו"ט ב' כן יש בידכם לבטל יו"ט א', ויבקשו מהם לבטל ח"ו שבתות וי"ט, לכן מצאו לטוב וישר שלא לבטל יו"ט ב' אחר שבקיאין בקביעי דירחא. (עיי' מ"ש בספרי תקנות ותפילות דף ע"ב ע"ג) אך בתקנות שתיקנו אח"כ, לא הי' מן ההכרח לתקן לעשות מספק ב' ימים, כגון בחנוכה לא תיקנו ט' ימים מצד הספק, מאחר שהי' בקיאין בקביעי דירחי. ובזה מובן מ"ש הפ"ח באו"ח סי' תר"ע והטעם שלא קבעו ט' ימים משום ספיקא דיומא, כיון דהוי מידי דרבנן לא אטרחי רבנן עיי"ש:
וקשה על הפר"ח, דאם נאמר שבמילי דרבנן לא תיקנו להוסיף, א"כ מאי מקשה התוס' למה לא נוטלין לולב בשמיני, הא לולב בשאר ימים, הוא רק דרבנן, ובדרבנן לא רצו לאטרוחא ? והנה בדרך חידוד רציתי לומר, שקושי' התוס' היא, כיון שבסוכה דכתיב שבעת ימים תשבו יתבי' בסוכה גם בשמיני משום ספק, א"כ במה שתיקנו שלא יטול לולב בשמיני משום ספיקא דיומא, בזה מזלזלין מצות לולב שהוא דרבנן בשאר ימים, וא"כ משום זלזול דרבנן הי' לנו לתקן שיטול הלולב גם בשמיני בלא ברכה, שלא יהי' ישיבת סוכה סתירה וביזוי למצות דרבנן:
אך האמת הוא, דמצות התורה הניחו תקנה הראשונה להוסיף יום א' מספק שלא יאמרו שיש כח ביד החכמים לבטל המצוה של תורה, משא"כ בתקנה שתיקנו החכמים משום גדר וסייג או זכר למקדש לא מצאו מקום להוסיף יום א' מספק, מאחר שבקיאי' בקביעי דירחא. ומאחר שהי' מן ההכרח מצד גזרה לקדש את יו"ט ב' מפני מלכות הרשעה, א"כ בסוכה בשמיני תיקנו שישב בסוכה בלא ברכה, דאין כאן זלזול לתקנות חכמים אם לא יברך, דהם אמרו והם אמרו, משא"כ אם לא יברך על ספירת העומר בליל יו"ט ב' ש"פ, יהי' זלזול למצות ספירת העומר, שלדעת הרבה מן הפוסקים הוא דאוריתא כמשמעות לשון הר"ן. א"כ יהי' תקנות חכמים בקדושת יו"ט ב' זילותא למצות התורה, ולכן תיקנו שיברך על ספירת העומר בליל יו"ט ב' של פסח. זה נכון וברור לע"ד בכונת הר"ן ודו"ק:
הק' שלמה הרש שיק