שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קס"ט
שיל"ת א"ח ש"פ תרמ"ד לפ"ק. שובע שמחות ורב ברכות בשבעה שבועות לידידי הרב הגאון הגדול המהולל ברוב השבחות. צדיק תמים מובהק ומפורסם כקש"ת מו"ה פנחס שטיין השי"ו רב בק"ק טורוק-ס'מיקלאש והגלילות יע"א:
אהובי ! מכתבו קבלתי עוד קודם החג ושלחתיו למאדאראש. כפי הנראה יבא הדבר לידי גמר לטובה ולברכה. יישר כחו על טרחתו. שמחתי בדבריו שחידש בקריאת שם שבת הגדול, לפי ששש מאות אלף מישראל שלא הי' להם צאן ושה בעדר לקרבן פסח, והי' מוכרחים לילך בעיר ומחוץ לעיר לקנות שה תמים כאשר צוה ה'. והאיך אפשר ששש מאות אלף יקנו ביום אחד כמה אלפים צאן אם לא שנעשה נס לכולם ביום הזה שהי' היום גדול וארוך מכל הימים שהיו לפנים ושהיו אח"כ, ולכן קראו היום הזה שהי' בשבת כמבואר בטור ומדרשים שבת הגדול, זת"ד. והנני לחזק דבריו הנראים בעיני לאמת, על פי מה שמצאתי בספר אור יקרות (לס' בא) כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה וע"ז פירוש בתרגום יונתן ונטלין מן רעמסס לפלוסין מאה ותלתין מיל תמן אתחפיאו שבעת ענני כבוד ארבע מסיטרהון וחד דהוי אזיל מקדמיהין דהוה משום עומקא ורומא, עכ"ל התרגום שהוא פלא, ומנ"ל שהי' מהלך מאה ותלתן מיל לא פחות ולא יותר ? ב' האיך תליא בזה שתמן אתחפיאו שבעת ענני כבוד דהוה משוה עומקא ורומא ומתרץ קושיה אחת בחברתה, דאיתא במדרש ילקוט ויסעו מרמסס סכותה מאה ועשרים מיל. ופירוש הרב המחבר ברכת שמואל שהלימוד שהלכו ביום אחד ק"ך מיל לפי דאיתא במדרש חמשה ימים היו שהי' כל יום כשלשה ימים, דהיינו ל"ו שעות וחד מינייהו יום יציאתן ממצרים, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות, והיינו ארבעים מילין, ושלשה פעמים ארבעה הם ק"ך מילין, ע"כ דברי ברכת שמואל, ודפח"ח. ואיתא בתשובת חוט השני וכן משמע בירושלמי וברמב"ם דבין השמשות של מעלות השחר עד הנץ חמה ומשקיעת החמה ועד צאת הככבים נחשב ללילה. ויום בינוני הוא י"ב שעות בלא בין השמשות, ואם כן קשה אמאי קא חשיב ק"ך מיל, הא ארבעים מיל מהלך אדם בינוני, היי' עם בין השמשות כדאיתא במס' פסחים, והכי הי' היום רק ל"ו שעות והיי' בשלשה ימים בלא בין השמשות. ונחסר ארבעה בין השמשות של שני ימים ? ואיתא בגמרא דפסחים אר"י מהלך אדם מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מיל ומשקיעת החמה עד צאת הככבים ארבעה מיל, נמצא נחסר מק"ך מיל ששה עשר מילין מארבעה בהש"מ, ולא הי' להם לילך רק מאה וארבעה מילין ובזה מובן התרגום. דאיתא שם בגמרא פריך לר"י דאמר מעלות השחר עד הנץ החמה מהלך ארבעה מילין והכתיב והשמש יצאה וגו' ואמר ר"ח אנא חמיתי להאי אתרא והוי חמשה מיל ? ובירושלמי ומדרש מתרצים שהמלאך הי' מקדר בהרים, פירוש שהי' משוה עומקא ורומא ונעש' מחמשה מ"ל ארבעה. נמצא לפ"ז כשהאדמה שוה יכול לילך חלק חמשה יותר:
וז"ש התרגום וילכו מרעמסס מאה ותלתין מיל משום דהי' היום גדול כשלשה ימים. וקשה דהא לפי החשבון הי' להם לילך רק מאה וארבעה מילין? לכך פירוש תמן אתחפיאו שבעת ענני כבוד והי' משוה ההרים, נמצא היו יכולין לילך חלק חמישית יותר, והוו שפיר מאה ותלתין מילין. וחשוב ותמצא כי חמשה פעמים כ"ו מילין עולה לסך מאה ותלתין, ודוק היטב, עכ"ל:
נמצא לפ"ז שהיו חמשה ימים שהי' גדולים כשלשה ימים. מעתה אני אומר כדברי הדר"ג שאחד מן הימים הגדולים הי' יום עשרה בניסן שהלכו לקיים משכו וקחו לכם צאן:
והנני לחזק הדברים עוד ע"פ דברי הרמב"ן עה"ת בסדר (וארא) ויעש ה' כדבר משה ויסר את הערוב וגו' שקבלה בידינו שמשעה שאמר ה' שלא יהי' ערוב במצרים לא יהי' מעולם ערוב, אפילו אם יהי' בארצות הסמוכות למצרים, בכ"ז במצרים לא יהי' לעולם הפסד על ידיהם, עיי"ש. והטעם יען דכל מה שיצא מפי הקב"ה אינו חוזר, וכיון שגזר ואמר שלא יהי' ארבה במצרים לא יהי' לעולם. ומעתה כיון שעשה הקב"ה נס לישראל ביום ההוא שהי' היום השבת שהי' עשירי לחודש גדול וארוך מכל הימים, כן יהי' לעולם שהיום ארוך וגדול במקצת מכל הימים, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. ולכן קראו הקדמונים היום שבת הגדול שהוא עשירי לירח ניסן, כנלע"ד. ה' הטוב יברך אותו ואת ביתו ויגדלהו למעלה למעלה כתפלת ידידו מוקירו כערכו הגדול:
הק' שלמה הרש שיק: