שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קס"ה
שיל"ת א' ויקרא תרמ"ד לפ"ק. בחג המצות יזכה לרב ברכות ושמחות. ה"ה ידידי הרב המופלג כתורת ה' צבאות מו' שמואל יעקב שטיינבערגער נ"י ש"צ מ"צ בטעמשוואר.
אחד"ש הנני להשיב לו על שאלתו שלפעמים מתרמי שביום ע"פ באים הבכורים לסיום המסכתא אחר שכבר גמרו הסיום ויושבין ואוכלין עוד, החם מותרים אלו לאכל שלא שמעו הסיו', ומע"כ העיר כי אמרו דכי חזינא לצורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא (שבת קי"ט) ולא אמרו אעשה סעודה או משתה ושמחה, משמע שכל היום ליו"ט יחשב. והנני לחזק דבריו שבדיעבד גם אלו שבאים עוד לשעודה של שמחה מותרי' לאכל גם אם לא שמעו הסיום. א' דשלמה המלך עשה שבעה ימים יו"ט אחר שחנוך המקדש, עיי' תוס' יו"ט סוף תענית מה שכתב בזה. ב' שבא"ר או"ח סי' תקנ"א שכתב שאם שולחין לאחר מבית הסיום בשר ויין בין המצרים שאסור לאכל, א"כ מדבריו יש ללמוד שאם אחד בא לבית הסיום כשאוכלין ושותין, שמותר לו לאכל שם. ג' דכבר כתבו האחרונים שתענית בכורים היא רק מנהג, והפ"ח כתב כל המיקל בתענית בכורים בסעודת מצוה לא הפסיד, ובירושלמי ריש ערבי פסחים איתא שבארץ ישראל הי' מנהגם להתענות רק עד חצות עיי"ש ובתוס'. ד' כי הבאי' לסיום נותנין פדיון התענית לעניים והוא כעין פדיון התענית. לזאת כל המיקל להאכיל אלו שבאים בסעודה לא הפסיד ועיי' יש"ש ב"ק מ"ש בסיום מסכתא וברמ"א או"ח סי' תקנ"א ורמ"א יו"ד סי' רמ"ו. כ"ד הטרוד החותם בברכת שמחת יו"ט. ה"ק שלמה הרש שיק.