שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ק"ס
החיים והשלום לידידי חביבי הרבני המופלג בתורה וביראה טהורה, חרוץ ושנון, הנגיד חכם וסופר בנו של גדולים כקש"ת מו"ה זוסמאן סופר יחי' ראש המדברים בק"ק פוטנאק יע"א:
הנני לרצונו להשיב לו בחפזון רב על שאלתו להודיע לו מקור המנהג שאנו מהפכין לצד מעריב בעת שאומרי' בואי בשלום, ומעלתו כתב כי חפשתם בספרים ולא מצאתם שום טעם, כי קשה בזה למעלתכם. אם ישר והגון הוא לקדם פני השכינה שהיא במעריב מדוע דוקא בבאי בשלום ?
הנה פשוט בעיני שמקור המנהג בשבת דף קי"ט והובא בטור או"ח סי' רס"ב ר"ח מעטף וקאי בפניא דמעלתא שבתא ואומר:
באו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר"י אומר באו כלה באו כלה, עיי"ש. ואנן שאין מעטפין ויוצאין עושים במקצת כשתים להחזיר אותנו לצד הפתח, הן אם היא בצד מערב או בצפון והולכין פסיעה אחת כדי לקדם פני השבת מחמת חשיבות וזה לדעתי מקור המנהג בחזרת הגוף לצד הפתח. ועוד יש לחזק המנהג ע"פ פדר"א ספי"ז משחרב בהמ"ק התקינו שהחתנים והאבלים הולכין לבהכ"נ ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואים את האבל ויושבים עמו על הארץ, ויצאו ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים עכ"ל. וכן בטור יו"ד ס"ס שכ"ג תקנות חכמים שאבל ילך לבהכ"נ כדי שידעו ישראל לנחם אותם. ובאמת נהגו במנהג זה להפוך הפנים וכן לקרות לקראת אבל קודם מזמור שיר ליום השבת כדי לקיים מצות נחום האבלים:
ולכן כדי לכבד השבת כאשר כיבדו אותו הקדמונים ולשמוח עמו כשמח חתן עם הכלה נהגו להפוך הפנים כדי לקבלו בפנים של שמחה ובשיר ובזמר, ובאותו פרק יראה אם יש כאן אבל שצריך לנחמו ולגמול עמו חסד ולהאכילו, וכן אם יש חתן בעיר שצריך לשמחו כמצות החכמים, כנלע"ד:
ומה שכתב מעכ"ת בטעם לפי שהשכינה במערב, ומכח זה הוקשה לו כנ"ל אשיב לו בקצרה. הנה רק הנגלה לנו ולבנינו, והנסתרות לה' אלקינו, ואנו מאמינים בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו הן במזרח והן במעריב. ועיי' בנוב"י מה"ק ליו"ד סי' צ"ו ואו"ח סי' ק"ז ששאלו אותו אודות אמירת לשם יחוד וגלות השכינה, והשיב לשואל, ובזה הוסיף מעלתו פשע לחקור בנסתרות ויצא מגדר חכז"ל במופלא ממך אל תדרוש וכו' עיי"ש:
וכעין זה מצינו במנהגי תחנון נופלים יושבים עומדים, ובעל מקובלים מאריכין בזה לגנות בטעם המנהג ועיי' בזוהר במדבר ובכלבו וכן ברמ"א כשיש תפילין בידו נופל בימין עיי"ש. ולע"ד שכל מנהגי ישראל מבוארים ומפורשים בתורה. אדון הנביאים כאשר חטאו ישראל בעגל כתיב (עקב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם עם ה' וגו', "ואתנפל' לפני ה' וגו' "ואתפלל' אל ה' ואמר אדני אלקים אל תשחת עמך וגו'. ושם כתיב ואנכי "עמדתי" בהר וגו' וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא לא אבה ה' השחיתך, ולפני זה כתיב "ואשב" בהר ארבעים יום וגו', ומבאר בספר התורה והמצוה שהוכיח משה את ישראל שארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וישב בהתבודדת ובתפלה, והי' לכם לעזרני בזכותכם וכן בתפלתכם ולא עשיתם מאומה אלא להיפוך עשיתם. ומעתה הקדמונים מצאו מקום בעת שאנו מתודין על החטאים ומתפללים על הרחמים לעשות כמו שעשה משה בתפלתו, היינו שהתפלל בישיבה, וכן בנפילה וכן בעמידה. ולכן בתחנון נופלין על פניהם, יושבים ועומדים בחד בבא:
וממילא בתפלה כשיש בידו השמאלית התפילין שהם קודש, אין מן היושר שיניח את ראשו על היד שיש בהם הקודש, ובעת שאין בידו התפילין נופל על השמאל שהיא כהה ואילעה גבר. אך אין חלוק בין מזרח למערב, כי מלא כל הארץ כבודו ומה שאנו נוהגין להתפלל לצד מזרח כמבואר ברמב"ם ה' תפלה ה"ב חין הכונה לפי ששם זריחת השמש, אדרבה כל המכוון לזה הוא טועה, שזה חק המינים שמתפללין לצד זריחת השמש, אלא הכונה שעומדין לצד מזרח להזכיר ירושלים ובית המקדש, וכל הארצות הללו אשר אני מפוזרין בהם וכלם הם כנגד מערבית צפונית של ארץ ישראל, ואינם מכוונים במערבא של ארץ ישראל ממש, ולכן כתבו הפוסקים כשעושין בהכ"נ שיעשו הכותל המזרח שעושים שם הארון ומתפללין כנגדו קצת למזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד ארץ ישראל וירושלים (עיי' לבוש או"ח שמביא הציור מכוון למדינתינו). יהי ה' עמו ויזכה לשתי שולחנות, מוקירו ומכבדו:
הק' שלמה הרש שיק: