שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קנ"ט
ויעקב איש תם יושב אוהלים ה"ה ידידי ש"ב הרב הגאון הגדול בקי בש"ס ופוסקי' מו"ה יעקב פראגער יהי' ע"כ בני ביתו רב בק"ק אדא יע"ה:
אחדש"ת הנני להשיב על ספיקותו ביום שמוציאין ב' ס"ת וגללו כמנהג אחד לפרשה ואחד למפטיר ואח"כ נתחלפו, ודעת הדר"ג יען כי מקור המנהג לגלול מקודם הוא מפני כבוד הציבור כמבואר במס' סופרים פ"א ה"ג ומפני זה כתבו האחרונים ליקח השנייה שהכינו ולא לגלול פעמים מפני כבוד הציבור, ודעת מעכ"ת להיפוך, כי זה דומה למ"ש באו"ח סי' כ"ה שיניח בכיס טלית ותפילין באופן שי פגע תחלה בטלית, יען שאם יפגע תחלה בתפילין יצטרך להניחם, משום דאין מעבירין על המצות, והטו"ז שם כתב לתרץ מסעי' י"א שאם פגע בשל ראש תחלה לא יניחנו ומעביר. ותירץ התם קרא כתיב כל זמן שבין עיניך יהי' שתים, אבל כאן הוא אסמכתא להקדים הציצית זה נדחה. וא"כ כאן שהס"ת פתוח בודאי לכ"ע הוי מעביר על המצוה ? ועוד הקשה ע"פ דברי חכז"ל ברכות י"ט דמצות דאוריתא שהיא בקום ועשה לא נדחה מפני כבוד הבריות וא"כ כיון שהחליטו האחרונים הא דאין מעבירין על המצות הוא דאוריתא (פרמ"ג סי' כ"ה וח"א כלל ס"ס) א"כ קשה מנ"ל לעבור על אין מעבירין על המצות שהוא דאוריתא מפני טורח הציבור ? ועוד יצא לחזק דבריו שלא להחזיר הס"ת וליקח אחרת בנתחלפו יען דפסקינן באו"ח סי' רע"א כשמקדש על היין צריך לכסות הפת" שלא יראה בשתו, וכעין זה כתב הפרמ"ג סי' תרע"ט "לא יזמין נר חנוכה על השלחן שעליו נרות שבת' משום כסופא דנרות שבת, וא"כ מכ"ש שהוא בזיון לס"ת להחזירה למקומה וליקח האחרת. ולבסוף מסיק ששאל לשוחטים שלו ששימשו בקהלות גדולות והעידו שראו בנתחלפו שגללו ולא החזירו, זת"ד:
ולע"ד שלא לגלול רק להחזיר וליקח האחרת, וזה הוא מצד הדין ואין כאן לחוש למעביר על המצות ולא שום ביוש, אדרבה כך שורת הדין וזה הוא כבוד לתורה, דאיתא בפסיקתא והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר, וכי יש משפט לקרשים ? אלא קרש שזכה להנתן בצפון לא ישתנה לתנו בדרום עיי"ש. ומעתה כיון שזה מנהג שנהגו ותיקנו הקדמונים חכמי התלמוד לגלול הס"ת קודם קרה"ת, ובודאי יותר זכות וכבוד לאותו ספר שקורין בו החיובים ע"י תקנות משה רבינו מן אותו ספר שני שקורין בה המפטיר, וא"כ משפט הספר תורה הוא שנקרא בו למה שגללו לקרא ממנו הפרשה מסדר השבוע או מיומא, והאיך נאמר בנתחלפו ע"י שגגת המשמש בבהכ"נ שיאבד הספר שקנה הזכות ומשפטו? והספר בעצמו עומד וצועק:
והקמות את המשכן כמשפטו:
ומעתה לפ"ז אין ראי' מציצית ותפילין ונר שבת ונר חנוכה וכדומה, כי שם אין מעבירין על המצות. משא"כ כאן בס"ת שכבר זכה מה"ת וזה משפטו, וכיון דזכות הספר הוא משפטו אין זה ביוש לס"ת אם מחזירין אותה למקומה ליתן לה רק המשפט שזכה בה בדין כשיבא זמנו:
ואין דומה לפת שמכסין בשעת הקדוש על היין, דשם בפסוק חטה מוקדם לגפן, ויש קצת גנאי לפת שלוקחין את קדימתו ונותנין הקדימה לגפן על סמך דרשת חכז"ל זכרהו על היין, משא"כ כאן בס"ת זה כבוד לתורה לעשות כמשפט וכדת של תוה"ק, כדי ללמוד מזה לדבר אחר לעשות כמשפט שלא להשיג גבול רעהו ושלא לבא לעסק שזכה חברו:
והנה המחבר באו"ח סי' ק"מ מביא דעולה לתורה והראו לו בטעות מקום אחר וברך ואח"כ נתברר שמחויב לקרות בפרשה אחרת יש אומרים שצריך לברך שנית ויש אומרים שאין צריך, ובטו"ז ובבה"ט מביאים דעות שונות וחלוקי', ובלבוש ס"ס ק"ע פסק בהחלט שאין צריך לברך שנית כיון שהס"ת מונח לפניו דעתו על כל התורה המונחת לפניו, אלא ביום כשמוציאין שני ס"ת ונתחלפו, והניחו האחרונה תחלה, ופתחו באחרונה תחלה, וברך עליה, ונזכרו שצריכין להקדי' השנייה וצריכין לגלול את זו ולפתוח השנייה אין צריך לחזור ולברך, כי אחר שהוציאו שני ס"ת יחד כמונחין לפניו דמי ודעתיה אתרויהו כשברך, עכ"ל. מעתה מוכח שדעת הלבוש להחזר הספר למקומה וליקח השנייה אפילו כשכבר ברך על הראשונה. וזה ראי' ברורה דעתי:
שנית העיר על מה שכתבתי בסדור המנהגים מנהג תשרי בסי' ח' על קושית זקני בעל תוס' יו"ט מה הביאו חכמים לספק אי בין השמשות ספק יום או ספק לילה הא משנה מפורשת היא באבות פ"ה שהוא יום דאמרו עשרה דברים נבראו בערב שבת, ומדכתיב וביום השביעי שבת וינפש, ע"כ מוכח שהוא יום ? וזקנינו ז"ל תירוץ שאין כונה המשנה לומר שאלו עשרה דברים נבראו ממש בהש"מ אלא עלו במחשבה וברצונו ית"ש על העתיד שיבראו בשעה הצריכה לכך. ועיי' מ"ש מרן ז"ל בעל כתב סופר בתשובותיו לאו"ח סי' מ"ה. ואני ביארתי ע"פ מה שחקרו הראשונים בענין שביתת שבת לבני אמעריקא, עיי' רדב"ז ח"א סי' ע"ו, כ' למשל הדרים על כדור העליון מתחילין לקבל השבת ביום הששי לעת ערב בשעה שישית, ואז באותו זמן הוא תחלת יום הששי להדרים על כדור השני נוכח רגלינו במדינת אמעריקא, א"כ בני ישראל הדרים על כדור העליון והדרים על כדור התחתון שובתים בזמן אחד, יען דבשעה שישית למחרת יום השביעי עדן שובתים הדרים על כדור העליון, ואז הדרים על כדור התחתון מתחילין לשבות, וא"כ יען דכתיב יום השישי ויכולו השמים, א"כ צריכין לומר כשהי' סוף יום השישי גמר את מלאכתו, ואיזה יום השישי הי' זה ? כי בשעה שישית ליום השישי על כדור העליון הוא למשל עת ערב בין השמשות ליום השישי על יום השביעי, ואז הוא התחלת יום השישי על כדור השני נוכח רגלינו. וכי בני ישראל עושים מלאכה בזמן שבו שבת אל מכל מלאכתו? ובודאי זה מנפלאות שבבריאה, שבכדור העליון הי' נגמר הבריאה בשעה שישית אחר חצות ליום השישי, ובכדור השני עדן לא הי' נגמר, ושם נגמרה מלאכת הבריאה כשהוא יום השישי לכדור התחתון שהוא יום השביעי לכדור העליון:
וזה שנאמר במעשה בראשית יום השישי ויכל אלקים ביום השביעי, והראשון סותר השני, כי אמר שכלה את מלאכתו כשהי' יום השישי, ואח"כ אמר שכלה מלאכתו כשהי' יום השביעי? אבל שתיהם אמת. ביום השישי אחר חצות היום גמר את מלאכתו בכל העולם, אך בכדור אחר כבר הי' אז יום השביעי:
ומזה בא לדעתי השם בין השמשות, כי לעת ערב שקעה השמש בכדור אשר אנו יושבים בה, ועוד זורחת בתוקפה ובגבורתה בכדור ההחתון, וכאלו הי' בעולם שתי שמשות:
ומעתה יש לומר ששניהם אמת. בין השמשות הוא אצלינו באמה ספק יום וספק לילה, אך עשרה דברים שנבראו בין השמשות נבראו מאתו ית"ש באותו פרק שבכדור העליון כבר נגמרה הבריאה ובמדור התחתון עוד לא נגמרה, והקרא וביום השביעי שבת וינפש קאי על יום השביעי הברור לכל העולם:
ועל זה כתב הדר"ג ששמע גם ממרן הקדוש זי"ע שבהוה"ק נרמז הדין ליושבי אמעריקא, ואמר בשם אברבנאל בפסוק (אמור) שבת היא לה' בכל מושבותיכ' היינו בכל מקום שאתם יושבים דומי' דשעת הבריאה, כי כאן שבת ובמקום אחר נגמר, זת"ד. שמחתי בשמיעה:
ואני ביארתי במקום אחר כי הפוסקים חולקים אי תוספות שבת מה"ת או דרבנן, ודעת הב"י באו"ח סי' רס"א וסי' רל"ג שהוא דאוריתא מקרא תשבתו שבתכם והיא מצות עשה. ויש להוכיח מקרא הנ"ל שבת היא לה' "בכל מושבותיכם", לומר שבכל מקום שדרים יהודים שומר תורת משה ישבתו בשבת בפעם אחת ע"י שמוסיפים מחול על הקודש. דהנה ברטנורא בספרו עמר נקא עה"ת מקשה למה לא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר "יום שביעי" כמו שנאמר בשאר הימים ? ותירוץ ע"פ המדרש שלא הי' בו ערב. ואני אמרתי שאלו הא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום שביעי הייתי אומר שהוא כיום אחר היי' כ"ד שעות, אלא שמוסיפין בכניסתו וביציאתו:
וכן זה הטעם דכתיב ויכל אלקים ביום השביעי וברישא כתיב יום השישי ויכולו השמים וגו' כמ"ש הרמב"ן, אלא להורות כי קצה מיום הששי ותחלת יום השביעי מחוברים וכזמן אחד הם נחשבים, ומזה מוכח תוספת שבת מה"ת בכניסתו:
והנה ראיתי שמקשים על הפייטן בזמר של שבת המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא, והי' לו לומר להיפוך הממהרים לבא ומאחרים לצאת מן השבת ? וכפי דברי מיושב, יען דעל תוס' שבת בכניסתו יש לנו דרש בתורה כמו שביארתי, אך על תוס' שבת ביציאתו אין לנו דרש, ואפשר שרק מדרבנן הוא תוס' שבת ביציאתו, לכן אמר מאחרים לצאת מן השבת כמו שממהרים לבא, כנלע"ד:
ומה שהעיר לשיטת התוס' שבדבר המפורש בתורה לא גזרו רבנן א"כ קשה למה לא תירצו שלכן לא גזרו במילה לפי שבמילה מפורש ביום ? דבר גדול הקשה בזה. ולע"ד גם על תירוץ התוס' במגלה קשה, הא הר"ן הקשה ג"כ קושית התוס' ותירוץ כיון שרק הוא עצמו טרוד לא גזרו, יען דאחרים יזכירוהו משא"כ בשופר ולולב שכולם טרודים. וא"כ קשה מדוע תירצו בתוס' תירוץ אחר בשביל שהוא סכנת ואין אדם מל אלא אם הוא בקי, ולא תירוץ כר"ן ? אע"כ צריך לומר שלדעת התוס' הגזרה שמא יעבירנו גבי מילה ליתא, יען דאמרי' אין אדם מל אלא אם הוא בקי מכבר, א"כ שוב אין כאן גזרה שמא יעבירנו, ולכן כתבה התורה ביום אפילו בשבת, יען דאין שום מניעה ועכוב למול, ה' יברך אתכם כתפלת ש"ב הדש"ת שלמה הרש שיק: