שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קמ"ד
שיל"ת קארצאג מש"ק שמות תר"ס לפ"ק שמחת עולם על ראש חתני כבני הרב המאור הגדול, מופלג בתורה וביראה טהורה מו"ה משה שבתי ווייס ני' רב בק"ק ט' ס'- מיקלאש תע"ה.
אהובי בני מחמד נפשי ולבי היום בשבת קודש קבלנו מכתבכם בשמחה ובששון, וברכנו את ד' טוב והמטיב שזכינו לבשר ולהתבשר כל טוב, ואתה בטובך הגדול הוספת הטוב בדברי תורתך, הנאמרי' בהשכל ובדעת, ע"ד הערלאסס שקבלת מן השטורלריכטער בענין מילה ופריעה ומציצה, שנולדו ע"ז שאלות וספקות בגוף המציצה, ושע"י החק נוכל לבא לידי קלקולי' וחילול שבת, ובכל דרכיך מצאתי עונג, ויפה דברת ובעתה דברת. ובמוצאי מנוחה ראשית מלאכתי להשיב לך ולהעתיק לך מה שכתבתי למורי הגאון בעל מהר"ם שיק ז"ל בשנת תרל"ז וז"ל:
בימי חנוכה חיים וברכה, לאדמו"ר ש"ב הרב הגאון הגדול בתורה ובהלכה, מופת הדור, מו"ה משה שיק יצ"ו רב אב"ד ור"מ בק"ק חוסט יע"ה:
אחר הקידה ור"ש אדוני וביתו השי"ו את מכתבי מיום א' וישב בשאלתי, אי אחד שלא מל מעולם רשאי לימול בפעם הראשון בשבת בשעת הדחק אזכיר, ואדאג, על שלא קבלתי עד היום תשובה לשמוע משלומו ושלום תורתו. ויען כי תמול בא אלי הרופא פיזיקוס ואמר לי שקיבל משרי המלוכה חוק להשגיח ולהיות עומד ומשמר בעת שבני ישראל מלין את בניהם למען לא יעשה מלאכת המציצה בפה, והעונש גדול מי שעובר על החוקים שמסר בידי. והנה אמרתי לו שזה דבר גדול בדברים הנוגעים לדת, כי ע"פ דברי חכז"ל שהם חיינו ואורך ימינו המציצה צריכה להיות בפה דוקא, ואני מוהל זה י"א שנים ולא אירע לי נזק ולא להנימולים על ידי ע"י המציצה בפה. והנה לא השיב לי אז דבר והלך לדרכו, כי הוא ערל נכבד האוהב את הבריות:
והנה באמת ידעתי שע"י מוהל אחד נחלו כמה ילדים, שאין רחוק מעירנו, ואמר לי מוהל אחד שנצטרע ע"י תינוק אחד שמל, ועיינתי בדין זה, ומצאתי תשובה שהדפיס הרב הג' ר' אליעזר האראוויטץ מרבו בעל חת"ס ז"ל ונדפסה בשתי מקומות בככבי יצחק, שפסק לדינא, שאם ידוע ע"י רופאים מומחים שיש למצוץ הדם מן האברים ע"י דבר אחר, אין להקפיד למצוץ דוקא בפה:
ושלא להיות בית המדרש בלא חדוש אציע לפני אדמ"ו השי"ת שמצאתי טעם ורמז בתורה שהקפידו להיות המציצה דוקא בפה. כתיב בתורה (נצבים) כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים היא לאמר:
מי יעלה לנו השמימה וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ומצאתי כי דורשי רשומות אמרו שבארבעה תיבות מי יעלה לנו השמימה הר"ת מילה והס"ת שם הוי"ה ב"ה. לרמז בזה שרק מי שהוא נימול זוכה לבא בצל השכינה והקדושה. ויען כי הקדמונים מצאו בפסוק זה רמז שע"י מצות מילה אנו זוכים לרחמים, לזאת הקפידו למצוץ דוקא בפה, המרומז ג"כ באותו פרק, דכתיב בפיך ובלבבך לעשותו, לומר שמצות מילה צריכה ג' דברים, א' לעשותו זו היא מעשה המילה שצריך לעשות מי שנימול ומי שמאמין בד' ב' בלבבך, כונת הלב, כי צריך לכוין לשם מצוה ולא לבריאת הגוף, כי מצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה, ג' בפיך, שצריך לקיימה בפה היינו המליצה:
אך כל זה הוא לחבב המצוה ולקדשה ביתר שאת כחוב עלינו, אבל כעת שבאמת יש לחוש למכשול, הן להמוהל והן להנימול, ובדבר שיש לחוש לסכנה חוב עלינו לחוש אפילו לספק רחוק כמבואר בש"ס ופוסקים בכמה מקומות, ומצינו בגדולי הפוסקים שנשתנו כמה ענינים ולא חששו בכמה ענינים למה שחששו בימי התלמוד, חכמי התלמוד אסרו לשתות יין ושכר אחר אכילת דגים, ותוס' בסוף פרק קמא במ"ק כתבו להיפוך שבזמנינו חוששי' לסכנה לשתות מים אחר דגים וטוב לשתות יין ושכר. וכן בתוס' יומא ע"ז ע"ב כתבו שעכשיו אין נזהרים בנטילת ידים שתי פעמים לפי שבמדינתנו אין נמצאים אלו רוחות רעות, וכן מצאתי ביש"ש חולין פ"ק סי' ל"א. ובאו"ח סי' קע"ג פסק המחבר בין בשר לדגים חובה ליטל משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנת' מאיסורא, וכתב המג"א אפשר בזמנינו אין סכנה כל כך, דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמרא שהם סכנה והעידנא אין מזיק דנשתנו הטבעיים, והכל לפי טבע הארצות יעי"ש. וכזה כתב בשו"ת בית אפרים ליו"ד סי' י"ג:
ומעתה לפ"ז לדעתי העני' אין להקפיד למצוץ דוקא בפה, וטוב הי' לדעתי לפרסם, מה שמותר ומה שאסור, כי לבסוף יבא מזה קלקול, שיתירו לעצמן המתחדשים גם בדברים שהם יסודי הדת, ואחריהם יבאו הבינונים, והתורה תהי' כשתי תורות ח"ו, זה נלע"ד. ואצפה לדברי קדשו ולשמע כל טוב סלה, תלמידו וש"ב החותם בקידה ובאימה וביראה:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא.
ועתה אהובי בני' ראה מה שהשיב לי מרן ז"ל באו"ח סי' קנ"ב, הוא לא רצה לידע שהתיר מורו הגאון בעל ח"ס זה כבר למצוץ בספוג והלך וחיפוש למצא אסורים ממקומות מפוזרים אשר אין נוגעים בענין אשר הצעתי לפניו, וסיים דבריו, שהרמב"ם ריש ממרים כתב דהמבטל מנהג עובר משום לא תסור עיי"ש:
והנה תקותי חזקה שגם עתה יהי' סיפק בידי המוהלים לקיים המצוה כאשר אותה נפשם, וכאשר נהגו עד היום, אך בדרך כלל חוב עלינו לקיים דינא דמלכותא, וחלילה למוהלים לרחוץ בשבת עם בורית או לחלל השבת בענין אחר, כי השבת הוא יסוד הדת, ועל הרב להשגיח בעין יפה ופקיחא, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ד' הטוב יברך אתכם וישמור אתכם כתפלת אביכם הנושק אתכם:
שלמה הרש שיק.