אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קמ"א

תשובה ק"מ

שיל"ת ד' וארא תר"ס לפ"ק פה קארצאג יע"א:

וישראל אהב את יוסף שהוסיפו הקדמונים קדושים הם לנו המנהגים הם בכלל החקים והמשפטים הן ידועות. והן אין ידועות כולם הם מאורי שמים כככבים והמאמין בקדושתם עליו נאמר ומצדיקי הרבים כככבים מו"ה ישראל שטערן ני' בק"ק שאמלויא יע"א:

מכתבו אשר בו הזכיר את מר חמיו הרב הצדיק ר' גרשן ז"ל מקענושקעטעט שהי' ממכירי קבלתי בשמחה והנני ממהר להשיב לו מיד על שאלתו בהדין חק חדש שיצא משר קולטוסמיניסטער יר"ה שיש לחוש להרבה חששות, ובאותו פרק ביקש לדעת המקור ממנהג כולם ביין במציצה שלא הוזכר בפוסקים

וידע מעלתו שכל דבר הנהוג בישראל דין דאוריתא יש לו, וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ט' שמה שקבלו הזקנים והזקנות, אע"פ שלא כתיב בש"ס ופוסקים קדוש יאמר לו, עיי"ש. והנה הרשב"א לא כתב המקור מנין לו שחוב עלינו לקיים מה ששגור בפי הזקנים והזקנו' ? ואמרתי שדברי הרשב"א מקורם בש"ס בבא קמא דף צ"ב ע"ב דשם חפשו למצא טעם ומקור לקיים מה דאמרי אינשא והביא ע"ז ראיה מה"ת ומן הנביאים ומן הכתובים וממשנה ומברייתא, עי"ש:

והנה זלוף ביין למתים שכבר מתו כתב בחכמת אדם בסיף אבלות שיש לבטל המנהג משום חוקות העכו"ם, וחתם סופר ביו"ד סי' שכ"ז רצה לקיים המנהג מזלוף הנזכר בירושלמי ספ"ב משקלים, ועל ביצה כתב שיש בו טעם נסתר כמ"ש במעבר יבק, עיי"ש. ואני כבר הבאתי בסדור המנהגים חלק ד' שיש גם לזלוף וכן לבצים טעם גלוי ופשוט, עיי"ש:

והנה מקדמת דנא המנהג למצוץ בפה דוקא ונזכר במדרש, ואני נתתי רמז מה"ת, דכתיב "מי יעלה לנו השמימה ואמרו דורשי רשומות שהם ר"ת מילה וסופי תיבות הו"י ב"ה, והוספתי על דבריהם דכתיב אח"כ בפיך ובלבבך לעשותו, לעשותו זו חתוך ופריעה, בלבבך זו כונת הלב, ובפיך זו המציצה בפה. אך הזלוף ביין יש לו ג' טעמים, א' שהיין בעצמו פועל לחמם האבר, למען יזוב הדם אשר באבר לחוץ:

ב' יען שצריך למצוץ בפה, ופן יבליע מן הדם לתוך פיו שיתבטל ברוב היין ג' יען כי היין יש בו חלק מסמי הרפואה הפועלים לרפואה תותה' לחזק ולרפא האבר (צוזאממענציעהענדעס מיטטעל) ועל שלשה טעמים הנאמרים אני מוסיף עוד טעם רביעי. חכז"ל אמרו נכנס יין יצא ס"ד. וראיתי בספר ישן כי מצינו שד' גילה סודו לישרים ליראים ולנביאים, ור"ת מן יי"ן הוא "ישרים "יראים "נביאים, שלא יגלה האדם סודו רק לאלו שלשה שהם בבחינת יראים ישרים נביאים. ויען כי בתורה לא כתיב בפירוש פריעה ולא מציצה, ורק קבלנו כן מפי נביאים יראים וישרים, ומזלפין ביין לומר, שכן קבלנו למול ולפרוע ולמצוץ ביין דוקא, ובפה דוקא, מישרים יראים ומן הנביאים:

והנפקותא לפי טעמי' שהצעתי שמן החיב לשפוך מן היין קודם שמוצץ, ולא כמ"ש בס' שרביט הזהב החדש בשם האחרונים, וכן אני נוהג וכן ראיתי ממורי ודודי הגאון בעל אמרי דוד ז"ל, שהי' מוהל מומחה, וקודם שמציץ בפה לקח מן היין בפיו:

והנה עתה גזרו שלא למצוץ בפה מחשש שמא יש איזה מחלה במוהל או בנימול וכבר הי' גזרה כזאת בימי ח"ס ז"ל, והוא אז כתב לתלמידו הגאון ר"א האראוויטץ ז"ל שאין להקפיד דוקא בפה ודי בספוג. ונדפסה התשובה בככבי יצחק ובתשובת יד אליעזר, ואח"כ צדיקי דייטשלאנד חלקו על הח"ס, וגזרו למצוץ דוקא בפה, אך לא הועילו בזה כלום. ואני כבר בקשתי מאז מרבותי הגאונים לעשות סדר וסדרים בענינים הללו במדינותינו, כי שוחטים ורבנים קני הדעת עושים מה שלבם חפץ, והתורה נעשה כשתי תורות, אך בעו"ה השערוריה גברה מיום ליום, ואין מי שיגדור גדר, ואלו שיושבין בראש, אין רואים עד היכן הדברים מגיעים. (עיי' מה שכתבתי בספרי סדור המנהגים חלק ג' בהקדמה). כ"ד ידידו הטרוד הד"ש:

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא:

רב דפה והגליל:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה