שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קל"ט
שיל"ת ה' משפטים תרל"ט לפ"ק גבור כארי ורץ כצבי לעשות רצון קונו, עובד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל הונו, ה"ה אמ"ו הרב הגאון הגדול, מופת הדור כקש"ת מו"ה חיים צבי מאנהי-
מער יצ"ו רב אב"ד ור"מ בק"ק אונגוואר יע"א:
אמ"ו ! הנני לדפוק על פתחי בית מדרשו כתלמיד השואל את את רבו וכתם שבא לחכם לשאל ממנו בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל. זה שנה תמימה שבא אחד מגראסווארדיין לדור לקהלתינו והוא דר בשכונתי, בביתו עוד לא בערו הקודש מן הבית, אך יש לו חנות פתוח בשוק הויפטפלאטץ בשבת קודש, ומחלל שבת בפרהסי', והוא הראשון שפרץ הגדר לחלל השבת בפרהסי' לעין כל. פעמים אין מספר דברתי על לבו שלא יהרס הדת ויחלל השם, אבל מבטיח ואינו מקיים דבריו. והנה היום בלילה ילדה אשתו בן זכר. והגם כי השוחט הוא מוהל, בכ"ז ידעתי שיבא ויבקש שאני אמול את בנו. והרהרתי שהחוב מוטל עלי לומר שלא אמול את בנו בעצמי, יען כי הוא מבזה הדת לעין כל, כי המנהיגים מחויבים לעמוד בפרץ כדי לחזק ולכבד הדת אף במקום שצריכין לעבור על אחת ממצות התורה, כמבואר בספרי דברים סי' קע"ה, יבמות דף צדיק וסנהדרין דף מ"ו ומבוארים הדברים ביו"ד סי' שמ"ד. אמנם מצד אחר ראיתי מה שמביא הש"ך ביו"ד ס"ס רס"ו בשם הרשב"א ורמב"ם, שהקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושי' חכמי המשנה והש"ס נכון לנו לכבדם ללכת לשאול בשלום בבתיהם ולמול בניהם אפילו בשבת היכא דגזור להו גזרה דידן ועבוד להו מילה ופריעה, דדלמא נפק מנייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא, והכי אשכחן לרבינו האי ז"ל דאמר הכי, עכ"ל. ואחר הדברים האלה באתי לבקש עצתו באימה וביראה, ואקוה שישיבנו דבר במוקדם האפשר, עבדו ותלמידו הש"ת:
הק' שלמה הרש שיק:
והשיב לי בז-ל. בעזה"י פה אונגוואר יום א' אדר"ח אדר תרל"ט לפ"ק בחדש אדר יהי' לו הוד והדר הוא ניהו אהובי תלמידי הרב המאה"ג כמו"ה שלמה שיק ני' אב"ד ור"מ דק"ק קארצאג והגליל יע"א:
מכתבו קבלתי אתמול, והנה בלתי ספק כבר קיבל ממני קארעשפאנדענצקארנוע שקבלתי מעות א"י הנשלח לי לכאן. ועתה אשר בא בשאלה אמרתי להשיבו כמבוקשו אף כי הקשה לשאול דבר מה שאיני יכול לומר דבר ברור, כי בענין זה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כי לאו כל המקומות שוות. ובודאי מדינא צריך למחות בעוברי עברה בכל כחו ולנדותו ולהחרימו עד שישוב בתשובה. אולם ידוע שבעו"ה אין כח בידינו להעמיד הדת על תלה ואין בידינו לכופה בעוברי עברה. ומה שאנו מביישים אותם הרבה פעמים, לא די שאינו מועיל, ואדרבה מיגרע גרע. על כן צריך לשקול היטב הדבר מה שאנו עושים בעוברי עברה. ח"ו להחניף להם או לשתוק כאלו מודים אנחנו לדבריהם ולמעשיהם המקולקלי', ואין כחינו אלא בפה ובתוכחה לפי ראות עיני הדיין, רק שיהי' כונתו לשמים בלי שום פנייה או שום שנאה כבושה, רק לש"ש למען ישמעו ויראו, ואף שאין פועל אצלו, מ"מ פועל אצל אחרים שלא ילמדו ממנו, וצריך היטב לשקול הדבר עד היכן הוא לפעולה ומה שמזיקו, והרבה התירו חכז"ל משום איבה וכדומה, ועיי' תשובת יהודה יעלה יו"ד סי' נון לענין מחלל שבת בפרהסי' אי יינו יין נסך שהאריך בזה להקל, וכתב בזמנינו שהדור פרוץ אין להרחיקם כל כך ולדחותם בשתי ידים שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע, עיי"ש. ואם גם זה אין דבר ברור בכל מקום, רק צריך לשקול הדבר ולעשות לשם שמים, ויהי' ה' בעזרו, את זה ראיתי לכתוב לו דרך כלל בזה, והחכם עיניו בראשו לשקול על כל פרט ופרט אם לרחק או לקרב, ובין כך ח"ו להחניף להם או לשתוק דלהוי שתיקה כהודאה, חלילה רק צריך לשמוע קולו ולהרבות בתוכחה כיד ה' הטובה, אולי יכנסו דבריו באזניהם, ועכ"פ ישמעו אחרים ולא יפרוץ יותר. רק הריחוק והקירוב נאמר על מעשה לביישו או להכלימו ע"ז צריך שיקול דעת, דכמה פעמים יותר טוב לקרבו בפנים יפית ואז יכנסו יותר הדברים באזניהם. סוף דבר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך כתיב, דצריך לחשוב דכל דרכיו לש"ש ואז יהי' ה' עמו שישוב רגליו אל עדותיך, כלומר ה' יהי' בעוזרו שיהי' דבריו עושים רושם או בכולו או במקצתו או שלא יפרוץ יותר. ה' יהפוך כל לבב ישראל לעשות להם אגודה אחת לעשות רצונו בלב שלם ולשוב תשובה שלימה כאות נפשו הטהורה ונפש אוה"נ ידידו:
חיים צבי הירש מאנהיימער:
חונה פה והגלילות:
שיל"ת קארצאג עש"ק תרומה תרל"ט לפ"ק:
מי שעשה ניסים לאבותינו, יברך וישמור ויאריך ימי אדונינו מורינו ורבינו, המדליקים לנו נרות במבואות האפלות לנו, ה"ה הרב הגאון מופת הדור מו"ה חיים מאנהיימער יחי' רב בק"ק אונגוו והגלילות:
אחרי הקידה הנני להודיעו שקבלתי מכתבו, ויהי לעת ערב קודם יום המילה מת הילד, והיא בעיני כאצבע מן השמים להוציאני מאפלה לאורה ומחשבה יחשב כמעשה. ומה שהעיר כבוד אמ"ו על דברי הגאון ר' יהודה אסאד ז"ל בתשובותיו ליו"ד סוף סי' נון מ"ש במגלה למלך אחשורש שאמרו אם נפל זבוב בכוס יין זורקו ושותהו ובמגע עכו"ם אין שותים. ואם נאמר שאם נוגע מחלל שבת ביין מתנסך, הי' להם לומר שלאו דוקא עכו"ם אלא גם מחלל ישראל מנסך היין, ומתוך כך יצא להוכיח שמגע מחלל שבת אין מנסך. תמה אני מאד על גאון ישראל שמביא הוכחה שאין בה ממש כלל לע"ד דאנו אוסרין יינו של המחלל שבת משים קנס בזה"ז. ואז לא קנסו אותם, ב' הא בפירוש אמרו שם במגלה שאז נכשלו בני ישראל באיסור יין נסך ובאיסור נבלה וטרפה, וא"כ האיך נאמר למלך שנזהרין במגע עכו"ם ? אלא ע"כ צריך לומר שלא על בני ישראל מסרו אלא על חקי התורה שהתורה אסרה מגע עכו"ם וזה ברור לע"ד. והנני דוש"ת ושלום כל בני ביתו השי"ו:
הק' שלמה הרש שיק.