שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קכ"ב
שיל"ת קארצאג, ג' לס' והי' ימיו מאה ועשרים שנה תרל"ח לפ"ק:
ממכון שבתו השגחתו על הקטנים ועל הגדולים, אליו פונים אשר לדבר ה' דודים, אמ"ו שאר בשרי הרב הגאון מופת הדור בקי בש"ס ופוסקים, כקש"ת משה משה שיק יצ"ו הרב אב"ד ור"מ בק"ק חובט יע"ה:
אחרי הקידה אבא באימה וביראה לחוות דעתי על דברי הרמב"ם בריש פוק ב' מסנהדרין שכתב וז"ל:
אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה ובין בקטנה אלא אנשים חכמי' ונבוני' מופלגין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואה וחשבון ותקופת ומזלות ואצטגנינות ודרכי המטוני' וקוסמי' והמכשפים והבלי ע"א וכיוצא באלו שיהי' יודעין לדון אותם, עכ"ל. והנה נושאי כלים מראין באצבע שכל בחכמות נחוצים לדעת לדייני ישראל, רק מרן בעל כ"מ שם מקשה לאיזה צורך צריכין לדעת חכמה הרפואה ? ותמה אני על מרן בעל כ"מ הא איתא במשנה כתובת דף נ"א לקתה חייב לרפאותה. והקשה בריטב"א למה נקט לקתה ולא נקט חלתה? ותירוץ שאם חלתה בפשיעות אין חייב לרפאותה. ומעתה צריכין הדיינין לדעת אם לקתה או חלתה בפשיעות ל וכן יש נפקותא בדין בין רפואה שיש לה קצבה לרפואה שאין לה קצבה, וכן אם רכה את חברו אם ההכאה היתה כדי להמית, וכן חולה שאחזו בולמס ביוהכ"פ וכן סתם חולה ביוהכ"פ או בשבת אם צריכין להאכילו ביוהכ"פ או לחלל שבת עבורו, וכדומה, א"כ שפיר כתב הרמב"ם שצריכין להיות בקיאין גם בחכמות הרפואות:
ואני בער ולא אדע, וכ' נשתנו העתים והסבות בימינו שחכמי התורה לא ידעו בחכמת העולם מאומה ? וכי עילאה עבר ותתאי גבר ? שרי המדינה והמלכות מרבים בפקודות לכל הקהלות, על היחידי' ועל הרבנים להיות בקיאים בחכמות, וכל רב ומורה שאינו יודע לדבר בלשון צח ונקי הוא לשמצה בעיניהם, ובדין הם מבקשים שהרבנים ידעו לדבר ולבאר החקים והמשפטים בלשון המדינה, לזאת באתי באימה וביראה לבקש ולהתחנן ממורי הדר"ג השי"ו מה נעשה לאחותינו שאמר עליה החכם מכל אדם:
אמור לחכמה אחותי את? ואם מצינו שחכמי התלמוד והרבה מן הראשונים התנגדו ללמוד חכמת יונית ולעסוק בכפרי העמים, אך ברור לכל שלא כונו בהתנגדותם רק לאותן ספרים שנמצאים בתוכם דעות זרות ונפסדות המתנגדות לדתינו כמו כפרי ארסטו בקדמו' העולם והכחשת הניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים ובים ובמדבר. ובכל זאת ידענו שרבינו סעדי' הגאון, ר' שלמה בן גבירל, ראב"ע ר' יהודה הלוי בעל הכוזרי, הרמב"ם, בעל עקדה ובעל עקרים וכדומה הרבה מן הראשונים, ורבינו בחיי עה"ת פרשת שפטים כתב בפירוש וראיתי בספר ידיעת הככבים שלהם וכו' והעתקתיו מלשון הגוי אל שפה ברורה היא בפת לשון הקודש עכ"ל. ולא זו בלבד שעסקו ולמדו אלו קדושים הכמות העולם ולשונות העמים אלא שגם הנביאים כתבו ספריהם בלשון העמים אשר ישבו ביניהם, דניאל כתב ספרו בארץ כשדים בלשונם וחכמי התלמוד תיקנו כמה תפלות ונוסח כתובה (כתובת נ"א) גט אשה גיטין פ"ה) ועוד נוסח פדיון הבן שתיקנו הגאונים בלשון העמים, ורשב"ג התיר בפירוש לכתוב ס"ת בלשון יונית (מגלה ט'), ובש"ס פסחים ל"ד ע"ב מביאים פלוגתא מחכמי ישראל וחכמי או"ה, ומעתה בצדק שואלים ההמון, וכי אכשר דרא ? וכי תורה חדשה מישראל תצא ?
ואם אמנם אמת וצדק שבית המדרש לרבנים הנקרא כעמינאר מוכן לפורעניות ומהם לא תצא תורה לישראל כי מוריהם כרוב תלמידיהם אין בהם יראת ה', אכן עלינו לדעת שהשעה צריכה לכך לגדל תלמידים שיהי' בקיאים קצת בחכמות העולם, וגם את זה לעומת זה עלינו לתקן שילמדו כתב ולשון המדינה גם במקצת ישיבות לקיים טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון:
ותמה אני על המושל שהוציא האיסור על כל הסעמינאריען, ומשמע מלשון האיסור, כאלו כל בתי המדרשים אשר חוץ למדינתינו נאסרו על היראים, וע"ז לדעתי לא הסכימו החכמים חכמי אשכנז, ואני בפירוש כתבתי לו הסעמינאר שעשו עתה בפעסט נגד רצון והסכמת גדולי המדינה השי"ו, והיא הוא כתב שם החותמים על האיסור כרצונו וחפץ לבו ולא זאת בלבד שהוא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, והוא תיקן שקלקולו יתר על תיקונו, אלא שגזרות הללו משפילי' את כבוד החכמים בעיני המון, ובפירוש כתב מהרלב"ח שדבר שרחוק בעיני המון כאמונת הגלגול אין לדרוש ברבים. ומה יאמרו הבריות אם ישמעו מאתנו שהרבנים הצדיקי' כר"ש רפאל הירש ובהילדעסהיימער ומאה כיוצא בהם שלמדו חכמות העולם בסעמינאר. והם הם זכו להחזיר התורה למקומה הראשון ולגייר אלפים ורבבות. מישראל יאסרו להורות הוראה בישראל ? וכבר שמענו דברי הרמב"ם במורה בראש השלחן ערוך שאמר:
שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, ור' נתן שהי' מסדר המשנה כמפורש בש"ס ב"מ דף פ"ו חתם המשניות על ברכות בקרא עת לעשות לה' הפרו תורתך, הפרו תורתך משום עת לעשות לה':
ושאלתי ובקשתי להורות לי הדרך שנלך בו בשערוריה אשר לפנינו ואשתה בצמא את דבריו. כ"ד עבדו ותלמידו שאר בשרי:
הק' שלמה צבי שיק:
מורי הגאון ז"ל העתיק לי תשובה שכתב בענין זה לא' מחלמידיו, וכעת נדפסה בתשובותיו על או"ח סי' עין, עיי"ש: