שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קי"ט
שיל"ת קארצאג, א' לס' והנה ה' נצב עליו תרנ"ט לפ"ק:
רב ברכות, ושובע שמחות, לבני היקר והמופלג בתורה וחכמות, יושב ודורש בתורת ד' צבאות, מו"ה ברכי' שיק יחי' רב בק"ק שוטוהלווייסענבורג יע"א
אהובי בני ! בחסד ה' באנו בשלום לביתינו, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשה עמנו, זכות אבות וזכות התורה מגין עלינו. וראשית מלאכתי היום לברך אותך שתזכה בשובה ונחת ובהשקט ובבטחה לקרב לאבינו שבשמים הלבבות, ולעסוק יום ולילה בתורת ה' צבאות, ולהרחק את עצמך משתי הקצוות, כדברי הרמב"ם ריש הלכות דעות, שהביא המחבר ומג"א ריש סי' קנ"ו באו"ח בתוך ההלכות:
והנה נושאי כלים של הרמב"ם לא הור לנו כדרכם מהיכן למד הרמב"ם הדין. ואני מצאתי ראיתי כי כמעט בכל פרשה ופרשה שבתורה מבואר או מרומז שדרך הממוצע הוא הוא הדרך הישר שנלך בה לדעת אורח חיים ורק ההולך בדרך הזה מיכשר להיות יורה דעה, ודרך הזה שהוא דרך המלך נותן לאדם כשר את אבן העזר, ועל לבו חושן המשפט, לעשות משפט בעמו לדבר דבר ה' ביומו:
בס' בראשית כתיב ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ וגו' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, ואמרו חכז"ל בתוך הגן באמצע הגן (עיי' רש"י וש"ח). ואח"כ כתיב ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח וגו' לזאת יקרא "אשה" כי "מאיש", ואמרו חכז"ל שלשה אותיות בשם איש ושלשה בשם אשה בשתי אותיות השם איש שוה לשם אשה, וההבדל ביניהם הוא אות י' ואות ה', זכו איש ואשה שכינה שרויה ביניהם, הם רצו לעורר שרק עם האיש והאשה הולכים בכל הענינים הן בדבור והן במעשה בדרך הממוצע זוכים לחיים טובים ומתוקים. ואמרו באבות פ"א מ"ה אל "תרבה" שיחה עם האשה, עיי' בברטנורא ותוס' יו"ט. לומר כשם שאסור להיות מרוחק מאשתו כן אסיר להרבות בדברים ולבטל הזמן ולעורר תאוה, וטוב מאד מאד לקיים דברי המחבר בשולחן ערוך או"ח סי' רם כראוי לאיש רם שהיא מאנשי עלייה:
בס' נח' אמר ה' לנח עשה לך תבת וגו' תחתים שנים ושלשים תעשה, צוה לו שיעשה ג' עליות זו למעלה מזו, עי' רש"י מבוארים דבריהם בילקוט משלי סי' תתקל"ח לך אל נמלה עצל וגו' הנמלה יש לה שלשה בתים ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינא אלא באמצע עכ"ל, כי דור המבול ודור הפלגה נאבדו מן העולם משום שלא הלכו בדרך הממוצע, וכל מי שהולך באחת הקצוות נופל לבאר שחת. וזאת ללמד ולדעתי כי יש זמן שחוב על האדם לעסוק רק בקניני התבל, וזה תחתים, כי לא לתהו ברא העולם אלא לשבת יצרה ויש זמן שחוב עלינו לעלות במחשבותינו לשמים לעשות רצינו ית"ש בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל מאדינו, והעיקר הוא המדור האמצעי לחבר השמים והארץ להיות נושקים ארעא ורקיע בהדדי:
בסדר "לך" אמר ה' לאברם לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכת, ואמרו במדרש והי' ברכה והיה ברכה מה ברכה מטהרות טמאי' אף אתה תטהר הטמאים. ומה הוא ואגדלה שמך? הרי אני מוסיף אות על שמך ויקרא שמך אברהם, כי אב המון גוים נתתיך. כונת דבריהם נראה לי, דהנה אמר לו ה' ואעשך לוי גדול ואברכך א"כ כבר הבטיח לברך אותו וא"כ למה אמר עוד והי' ברכה, לכן דרשו והיה ברכה שיהי' למקוה מים המטהר הטמאים. וחכמה עמוקה מונח בדבריהם. הוא אברהם הכיר את בוראו ולא האמין בע"א, ולכן אמר לו ה' שילך מארצו ויפרסם אחדותו ית"ש בעולם, וממנו ילמדו בני אדם יושבי חשך מה טוב ומה ה'. וכי אחד המיוחד בעולם יכול לפרסם אחדותו בכל העולם ? מי ישמע לו ? לזאת הבטיח אותו ית"ש מראש:
ואעשך לגוי גדול, כי תזכה ללמוד וללמד לאחרים. וכי מאיש עני ואביון ילמדו ? לזאת אמר לו:
ואברכך בממון, וע"י שתזכה לברכה יתגדל שמך בעולם, וזו:
ואגדלה שמך, כי תהי' אב המון גוים. אבל אברהם חשש פן ואולי בעת שיתערב בגוים עבודי ע"א הוא ילמד ממעשיהם, כי המחבר עצמו לטמא טמא והמאחז בזפת ידבק בידיו ? ע"ז הבטיח אותו ה', שהוא יהי' כמקוה מים. מה מקוה נכנסים בה טמאים ויצאו טהורים ונקיים, וכי המים נטמאו במה שנכנסו בה הטמאים ? כן הוא הצדיק החזק באמונה מבלי לנטות לאחת הקצוות, הוא יכול לחבר עצמו לטמאים, הוא מטהר אחרים, ולא אחרים הטמאים יטמאו אותו:
וזה כונת הקרא, הוא ית"ש ברך את אברם בשלשה דברים, א' ואעשך לגוי גדול ואברכך, ב' ואגדלה שמך, ג' והי' ברכה. ע"י שברך אותו בקניני התבל והראה לבני דורו, כי יש אפשר שהאדם השלם יעסוק בקניני עוה"ז ובקניני עוה"ב, עי"ז זכה להכניס רבים תחת כנפי השכינה, וטיהר הטמאים ובמה זכה לכל כך ? ע"י ברכה האמצעות ואגדלה שמך, לפי שהלך בכל הענינים בדרך הממוצע:
בסדר וירא' וירא והנה שלשה אנשי' וגו' ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. וקשה מעיקרא כתיב וירץ לקראתם לשון רבים מפני שהי' שלשה, ואח"כ אמר אם מצאתי חן "בעיניך" לשון יחיד ? ואמרו חכז"ל הובא ברש"י לגדול שבהם דיבר. ומהיכן ידע מי הוא הגדול? לפי שהגדול הולך באמצע. מבואר ומפורש שמימות עולם הי' הסדר והיסוד, שהחשיבות הוא בכל הענינים באמצע. ומדוע ידעו מראש שהממוצע היא הטוב והישר בכל הענינים, זה למדו מסדר האברים אשר בברואים. הלב עומד באמצע הגוף, לפי שהלב הוא העיקר ובה מונח החיות בראש ובסוף:
ובזה מובן הסימן שעשה אליעזר עבד אברהם מדעת עצמו (בסדר חיי שרה), ואמר:
והי' הנערה אשר אומר אליה הטי נא כרך ואשתה ואמרה שתה וגם נמלך אשקה אותה הוכחת וגו'. כי הוא אמר העיקר בכל המדות הישרות הוא מדת הרחמנות והיא הלב. התורה פתחה באות ב' ואות האחרון בתורה הוא אות ל, שתי אותיות הללו הם לב, וזה כל התורה, תכלית התורה והמצות הוא לטהר הלב, לרחם על הבריות, להאכיל ערבים, להסקה צמאים, להלביש ערומים, לנחם אבלים, לרפאות חולים, לקרב הרחוקים, לטהר טמאים ולהכניס אורחים. ואם תאמר שתה וגם גמלך אשקה, לעשות חסד עמי ועם הגמלים, היא מוכשרת לבא לבית אדוני אברהם:
ובהקדמה זאת מובן (סוף הפרשה תולדות) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו' קום לך פדנה ארם ביתה בתואל וגו' ואל שדי יברך אותך וגו' ויתן לך את ברכת אברהם וגו'. ופלא, כאשר נתן יצחק ליעקב בנו הברכה ויתן לך וגו' לא הזכיר ברכת אברהם, ולמה בצאתו ללבן ובתואל הזכיר ברכת אברהם ? והטעם יען דיצחק ויעקב הי' להם לפחד שאם יהי' עבד בבית בתואל ולבן עובדי ע"א ילמוד ממעשיהם. אך יען שיצחק ידע כי ה' ברך את אברהם והיה ברכה שיהי' הוא וזרעו כמקוה מים שמטהרים אחרים והם לא יטמאו, ובאותו ברכה בטוח שההתחברות עם בתואל ומשפחתו לא יזיק לו ולזרעו אחריו, לפי שראה וידע שאלו שני קצוות הם כמלאכים ושומרים לצד ימין ולצד שמאל, והוא יעקב הולך באמצע הדרך, וה' נלב עליו לשמרו:
ובזה מובן החלום של יעקב (ויצא) ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והנה ה' נצב עליו וגו'. ואמרו חכז"ל עולים תרין ויורדין תרין, והנה ה' נצב עליו חד אמר על הסלם וחד אמר על יעקב. שתי דרשות הללו אמת. הקב"ה הראה לו כי אלו שתי קצוות שהם באדם, חלק הרוחני המושך את האדם לשמים וחלק הבהמה המושך אותו למטה הם המלאכים המשרתים אותו. לעת הצורך יעלו תרין, כל הכתה יתאגדו לקשר אחד לעשות רצון אבינו שבשמים, ובדבר הנוגע לקניני הארץ יתאגדו ויתחברו אלו שתי קצוות לירד למטה לקיים טוב תורה עם דרך ארץ, ובכל המעשים יקיים בכל כחו:
שויתי ה' לנגדי תמיד. ומדוע יזכה לכך ? לפי שהאמין כי ה' נצב על הסלם, כי רק הוא מגביה ומשפיל, והוא עומד עליו על יעקב לנחותו בדרך אשר הוא הולך, וכל ההולך בדרך הממוצע לא יכשל ולא יכשלו אחרים על ידו:
אהובי בני ! דברים הללו יהי' חרותי' על לבך הטהור, כי הדרך הממוצע הוא הדרך הישר הן בדברי' הנוגעים בגוף והן בדברים הנוגעים אל הנשמה, הן בפרט והן בכלל, הן לסוחר והן להעוסק במלאכה, ובפרט לרב מורה הוראה בישראל. כי רבינו הרמב"ם למד הכלל הזה מדרשות האלה וכאלה. ועוד יש לו בכלל זה ראיות הרבה, ואין הזמן מסכים כעת להאריך:
והנני דורש בשלום הנגיד ר' מסה שטערן בעל אכסני' ובשלום היקר ר' שמעון שען וביתו שטרחו את עצמם בשבילנו ועשו הוצאות רבות לכבודנו, ובפרט לראש הקהלה מחו' מו"ה משה יחזקאל זינגער יחי', כולם יזכו לברכה. אביך הנושק אותך והד"ש ביתך זו אשתך תחי':
שלמה הרש שיק.