שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קי"ח
שיל"ת קארצאג, ג' סליחות תרמ"ג לפ"ק שנה טובה ומתוקה לאדוני דודי מורי ורבי הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם, ארי שבחבורה המרביץ בישראל תורה ויראה,
מורינו רבי ר' דוד שיק יחי' רב אבדק"ק טאקייא יע"ה.
אחרי נשיקת ידיו באתי באימה וביראה לבקש ברכתו שיזכיר אותי ואת ביתי בתפלתו. ואני אכרע לפני קוני ואתפלל לפניו ית"ש שיאריך ימיו לכבוד ולתפארת לביה ישראל, ונזכה לראות את פני הגואל, ובימיו ובימינו תושע יהודה וישראל, אמן:
והיום אחר תפלת שחרית למדתי ה' יוהכ"פ וכתב המחבר בסי' תר"ו סעי' ב' אם מת אשר חטא לי מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני שחטאתי לו. וכן הוא המנהג לבקש מחילה מן המתים והנה המפרשים לא אמרו המקור למנהג זה. ומצאתי שהוא מנהג ישן מימות עולם לבקש מחילה מן המתים דאיתא בס' פענח רזא כתיב (בסדר מטות) והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשי' חטאי' לספות עוד על חרון אף ה' אל ישראל ואמרו חכז"ל במדרש אמר הקב"ה למשה, וכי מפני שאלו חטאו אתה מזכיר שוכני עפר לרעה ? לך לקבריהם ובקש מהם מחילה מכאן נוהגין לבקש מחילה בקבר למדבר על שוכני עפר בפני עדה ויתקן מעוותי, עכ"ל:
ומעתה אחר שנודע לנו המקור ממנהג לבקש מחילה מן המתי' שמזכירין לרעה שפיר מובן מה שכתב המחבר שם בסעי' ג' תקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים, וכן כתב המג"א באו"ח סי' קנ"ו האומר כך וכך עשה פלוני וכן עשו אבותינו זה הוא בכלל לשון הרע, וקשה לדעת האיך אנו אומרים "בוידוי אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" והאיך אנחנו אנשים חטאים מזכירין "אבותינו" שוכני עפר לרעה ? ולא מצאתי לי יישוב אחר רק ע"פ מ"ש בירושלמי סוף קדושין הובא בטו"ז או"ח סי' רכ"ז עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, ר"א היה מצמצם פרוטה למיכל בהון מכל מילי חדש. וכתב בתשב"ץ הטעם כדי להרבות בברכות. ואני אמרתי בכונת הירושלמי דכתיב בתורה (נשא) גבי נזיר ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא' על הנפש, ואמרו בש"ס תענית י"א וכן בספרו שם סי' י"א וכי על איזה נפש חטא בה שצריך כפרה? על שציער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר, ומה אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה ק"ז המצער עצמו מכל דבר, עכ"ל ומבאר בס' פענח רזא כמ"ש בשופטים קאפיטל כ' פסוק ט"ז קולע באבן אל השערה ולא "יחטיא" (אהנע צו פעהלען), וא"כ "חטא" הוא ג"כ לשון "חסרון", ומי שמצער את גופו ואינו נהנה מן המותר ומן הצורך להחיות ולחזק את גופו הוא "חוטא" בין אדם למקום וצריך כפרה:
והנה הנביא ג"כ מקונן אבותינו "חטאו" ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, וא"כ בעת שראה הנביא תרבות אנשים "חטאים" לפניו שעל ידי מעשיהם הרעים גרמו שנחרב המקדש הזכיר האבות שכבר מתו לרעה, וכי טוב עשה להזכירם לרעה ? אך הכונה כי יש ב' חוטאים, א, הוא ההולך בקצה האחרון ודבק לארץ בטנו מבלי לדעת, שתעודת האדם על הארץ לאגד ולאחר בקרב לבו את השמים ואת הארץ. ב' החוטאים במה שהולכין בקצה הראשן שהוא קצה השמים ואין חורשין בשעת חרישה, אין זורעים בשעת זריעה ואין קוצרין בשעת קצירה כמו שעשה רשב"י וחבריו והרבה כיוצא בהם שפרשו מחמדת וקניני התבל. כי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה והמזיר עצמו מן המותר צריך כפרה, ולהלכה קיי"ל בשו"ע או"ח סי' קנ"ו שטוב תורה עם דרך ארץ:
לזאת אמר המקונן אבותינו "חטאו" שהלכו בקצה השמים "ואינם", שלא חשבו עצמם לכלום בעוה"ז, ורק קניני עוה"ב ביקשו, וזה לחטא יחשב, אבל אנחנו "עונותיהם סבלנו", מה שהי' בעיניהם לעון, היי' לאכל ולשתות מן המותר, את זה אנו סובלים, ונוטים שכמינו לסבול רק משא עוה"ז והולכים בקצה האחרון:
וזה אפשר לומר בכונת מאמרם אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים. החטאים של הראשונים הי' שחמדו רק להיות כמלאכי השרת והלכו בקצה השמים ושכחו שהם בני אדם, ואנחנו הולכים בקצה האחרון ועושים רק מעשה בני אדם ושוכחים שעלינו נאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם ובמקום שהראשונים היו כבני אדם לדעת טוב ורע, אנו כחמורים שמכירים אבוס בעליהם למלאות בטנם:
וזה שחשבתי בכונת אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" שמכולם נאבד הדרך הממוצע הראוי לאדם השלם, כנלע"ד. ה' הטוב יפתח לנו שערי' אורה ושערי ששון וישמרנו מכל נגע ואסון כתפלת תלמידו בן אחיו הדש"ת ושלום כל אשר לו:
שלמה הרש שיק: