שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה קי"ז
שיל"ת עש"ק תרומה תרנ"ב לפ"ק:
אורה זו תורה לידידי הרבני הישיש המופלג בתורה וביראה שהורה מו"ה יצחק בלומענפעלד ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק מאדאראש.
אהובי ! מכתבו קבלתי והנני מוכן לעשות רצונו בכל מה דאפשר. ומה שביקש ממני לבאר לו מאמר בפסחים דף קי"ד ע"א מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא משי בעליתא דאכל קקולי אקיקלא דמתא שכב. הפירוש יען דשם אמרו מדת הסתפקות משובחת, ודרכם הי' למצא פסוק בתנ"ך להסמיך דבריהם, ובמקום שלא מצאו פסיק הביאו ראיה לדבריהם ממה דאמרי אינשא ופעמים הרבה מביאי' ראיה מתנ"ך למה דאמרו אינשי. וכן בש"ס ב"ק דף צ"ב ע"ב מביאים ראי' למה דאמרו אינשא מתורה נביאים וכתובים וכן ממשנה וברייתא, עיי"ש. וזה שאמרו בספרים קול המון כקול שדי, כי מה ששגור בפי המין וכן בפי הזקנים והזקנות הוא מכתבי הקודש, עיי' תשובת הרשב"א סי' ט'. וכאן הביאו ראיה מן המשל בלי סמך מקרא, ואמרו:
בני מערבא מתלא מתלין יש להם משל:
מי שאוכל בשר שמן שהוא "אליתא", סופו שירד מנכסיו ויבא לבושה וישב "בעליתו", היי' סגור ומסוגר מפני בעלי חובות. אך מי שמרגיל את עצמו להסתפק במיעוט ולאכל "קקולי". היי' ירקות שהם בזול (עיי' ירושלמי סוף קדושין) יכול לילך בגובה ראש "אקיקלי דמתא", מפני שאין חייב לבריות מה שאין יכול לשלם:
ושלא להיות בהמ"ד בלא חדוש אני אומר שגם משל זה דשגור בפי מערבא מקורו בתורה דכתיב (בשלח) וידבר ה' אל משה לאמר, שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם, וכי סדר אכילה הורה להם ? אלא ללמד ולרמז שחוב על האדם בקומו להתספק בלחם, ורק אחר שיגע וטרח במלאכתו לעת ערב יאכל בשר. וכן בימי בחרותו ירגיל את עצמו להסתפק בלחם, ואז בטח לבו כשיבאו ימי הזקנה יהי' סיפוק בידו לאכל בשר. ה' יברכהו וישמרהו כברכת ידידו:
הק' שלמה הרש שיק: