אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קט"ז

תשובה קט"ו

שיל"ת קארצאג א' ראה תרמ"ג לפ"ק החותך חיים לכל חי יאריך ימי הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם, כקש"ת כמו"ה פייבל פלויט יצ"ו רב בק"ק שוראן והגלילות, בעהמ"ח ספרי ליקוטי חבר.

גאון ישראל ! ספרו לקוטי חבר ח"ה קבלתי בשמחה ובששון. יישר כחו וחילו לאורייתא. והנה ראיתי שהקשה למה מתחיל התנא בטרפות "בבהמה" ומסיים בטרפות העוף, ובשחיטה מתחיל תחלה בעוף ואמר אחד בעוף והדר שנים בבהמה ? ב' מדקדק למה אמר לנקובת ולא אניקב' ? ג' לאיזה צורך כתב רש"י "כל" נקב במשהו? והנה אני אמרתי ביישוב כל הדקדוקים ע"פ מה שאמרתי בכונת קושית הש"ס רמז לטרפה מה"ת מנין ופלא בעיני וכי התרצון חשד את המקשן שלא ידע דכתיב בקרא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ובא לעורר אותו על פסוק אשר תינוק בבית הספר יודע? ולע"ד ברור שלכן התחיל התנא גבי שחיטה "בעוף תחלה" מפני שהרבה מחכמי התנאים סברו שמה"ת אין שחיטת לעוף כמ"ש בחולין כ"ז וכ"ח, לזאת פתח בעוף לומר שהלכה הוא שגם שחיטת עוף מה"ת ואח"כ אמר אלו טרפות בבהמה לפי שרוב טרפות בבהמה ובכלל גם טרפות בעוף ולכן אמר נקיבת' לשון רבים כי לעוף יש תרי עורות וניקב זה בלא זה כשר עד שתם נקיבת לשון רבים, ובדקדוק כתב רש"י "כל" נקב במשהו שקאי גם על העוף הנאמר למטה, וכל נקב כולל כולם. והנה יש לדקדק עוד למה אמר התנא אלו "טרפות" ולא אמר אלו "אסורות", כי בסיפא אמר ואלו "כשרות" וההיפוך מן הכשרות הוא אסורות ? אלא ע"כ צריך לומר שלכן אמר אלו טרפות לומר שלוקין עליהם מלקות כמו דכתיב בתורה ובשר בשדה טרפה "לא תאכלו" והם בלאו, ועל הלכה למשה מסיני אין לוקין כמו שהעיר גם הדר"ג השי"ו, וכן אמרו באמת במשנה מכות דף י"ג ואלו הן הלוקין והאוכל נבלות וטרפות, וע"ז מקשה רמז לטרפה מה"ת מנין לנו שעל כל אלו שהם הלכה למ"מ לוקין מה"ת ועיי' בפמ"ג בפתיחה לטרפות ?

ואמרתי שחכמי המשנה בלשונם הטהור נזהרו לתרץ כל הקושיות. דהנה שם במשנה אמרו אלו הלוקין האוכל חלב ורם וכו' והאוכל נבלות וטרפות, ולמה שני בחלב ודם דלשון יחיד וגבי נבלות וטרפות שנו בלשון רבים ? אך יען דאלו ח"י טרפות הם הלכה למ"מ כמ"ש הרמב"ם, ועל הלמ"מ אין לוקין, ולא נאמר בפירוש בתורה רק דרוסה שטרפה ארי וכיוצא בו, ומעתה הייתי אומר שעל חי טרפות אין לוקין רק על הדרוסה דכתיב ביה לא תאכלו, לכן אמרו בדיוק אלו הן הלוקין והאוכל נבלות וטרפות' לשון רבים, כי כולם בכלל טרפה לא תאכלון:

ולכן פתח התנא "אלו טרפות" לשון רבים, כי כולן הן בכלל דרוסה, וכשם שנאמר על דרוסה לא תאכלון כן כולם בלאו דלא תאכלון. וע"ז מקשה הש"ס רמז לטרפה מה"ת שכולם בכלל, כנלע"ד ביישוב הדקדוקים:

ואציע לפני הדר"ג מה שקשה לי. הטור ומחבר ביו"ד סי' מ' כתבו הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהם טרפה, והרמב"ם בפירוש המשנה כתב ויש ללב ב' חללים האחד גדול מחברו והגדול לצד שמאל. א"כ אין להטריף אלא בחד גדול וחד קטן. וכן כתב בפירוש בפ"ו משחיטה וז"ל הלב שניקב לבית חללו בין לחלל גדול שבשמאל ובין לחלל קטן בימין טרפה. והאיך כתב הטור ומחבר שיש ללב ג' חללים ?

ואחר כמה יגיעות מצאתי בספר פרי תאר ליו"ד סי' מ' וז"ל:

וכשבאתי לעיר תיטוואן מצאתי ספר כנה"ג על ה' טרפות ומצאתי מפי בודק מומחה דהלב יש לו חלל גדול והוא קנה הלב, ולצד שמאל של בהמה יש חלל קטן ממנו ולצד ימין של בהמה יש לו חלל קנון מצד שמאל, אלא שחלל זה אינו יורד עד למטה אלא מתפצל ונכנס לחלל הגדול האמצעי וכן ראיתי אני בעיני, עכ"ל הרב. מדבריו מוכח דטפי מתלת ליכא, ובהכרח לפרש דברי רש"י שכתב הרבה חללים קטנים שהם שנים, ואין זה פשט לשון הרבה חללים ואולי כי אותו חלל שמתפשט לחלל גדול יעשה פיצולים אחרים קטנים, ולדעת רש"י דין שוה לכולהו, אבל לדעת הטור שהיא דעת הרשב"א דוקא לשלשה, ומסתברא דלכל חלל טרפה דהכי משמע פשטא דסוגיא, עכ"ל פרי תאר:

מעתה ברור שיש ללב ג' חללים, והרמב"ם שכתב שהם רק שנים לפי שאותו חלל בצד ימין מתפצל ומתפשט לחלל גדול האמצעי. ומצאתי בזה דבר עמוק ונסתר. במדרש רבה (ויקהל) איתא וימלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה וגו', ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש לכל אשר צוה ה' לא לבני אדם לבד נתן חכמה ובינה אלא אפילו בבהמה ובחיה שנאמר חכמ' ותבונ' בהמה והקשה ביפה תואר הא אמרו ס"פ הרואה אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכומין וכ"ש שלא יתן חכמה ותבונה לבהמה יעי"ש שמתרץ בדוחק. ואמרתי שדבר גדול וחכמה אמרו חכז"ל בזה, כי שם אח"כ אמרו בשלשה דברים נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת, ובאלו שלשה נעשה המשכן שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, ובשלשה הללו נבנה בהמ"ק שנאמר וכו' וכשעתיד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא יבנה אותו בחכמה ובתבונה ובדעת יעי"ש:

ביארתי בכונת דבריהם ע"פ מ"ש הרמב"ם בה' דעות ובפ"ד מח' פרקים והובא במג"א או"ח ריש סי' קנ"ו שדרך הממוצע הוא הוא הדרך הישר. והנה המפרשים לא הראו לנו המקור מנין למד הרמב"ם דין זה, הא מצינו שרשב"י אמר בברכות ל"ה שאין חוב על האדם לחרוש ולזרוע ולעסוק בישיבו של עולם ורק לעשות רצונו של מקום ולעסוק בתורה ומלאכתו נעשה ע"י אחרי', וכמותו אמר רי נהוראי במשנה סוף קדושין מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. א"כ חזינן שדעת רשב"י ור' נהוראי והרבה כיוצא בהם הי' שיסמוך האדם על הנס וילך בקצה האחרון לישב עה"ת ועל העבודה ומנ"ל לרמב"ם שדרך הממוצע הוא הדרך הישר ? אמנם זה לא קשה מידי דשם אמרו וכן הלכתא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, וכן פסק הטור ומחבר באו"ח סי' קנ"ו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון. וכן מודחה ר' נהוראי שאין לסמוך על הנס, כי אמרו בילקוט חקת ריש רמז תשס"ד בשם ילמדנו שדרש ר' נהוראי בבהמ"ד כשעברו ישראל בים היו תינוקת צמאים והיתה אשה פישטת ידה בין גלי הים ומלקטות לבנה תאנים ורמוני' שלח לו ר"ג אתה מן המתמיהים, יעי"ש אך רמז לדברי הרמב"ם שדרך הממוצע הוא הדרך הישר מן התורה מנין ? והנה הראיתי לדעת שבל"ב מקומות מפורש בתורה שרצון נותן התורה ית"ש הוא שילך האדם בדרך הממוצע, ואזכיר רק שנים מהם. א' כתיב בתורה ועץ החיים בתוך הגן פירוש רש"י באמצע במכוון כי רק ההולך בדרך הממוצע להבדיל בין טוב לרע ומבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור לא יכשל ולא יכשלו אחרים על ידו. ממנו ילמדו גם אחרים לעשות כמוהו שלא לנטות מדרך המלך ימין ושמאל, וכל מי שמזיר עצמו מן היין נקרא חוטא. ובפירוש אמרו בירושלמי סוף קדושין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראה עינו שמותר לאכל ולא אכל:

ומבאר בס' פענח רזא דכתיב בסדר (נשא) בנזיר מאשר חטא על הנפש וגו' חטא לשון חסרון, כמו יקלט אל השערה ולא יחטיא, ופירושו שציער וחוסר עצמו מלהנות מה שמותר להנות, וכל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי מותר לילך, כי לא לתהו ברא העולם אלא לשבת יצרה:

ב' יש ללמוד מקרא ויקהל הנ"ל דכתיב ואמלא אותו בחכמה בתבונה ובדעת", ובשלשה מדות הללו ברא הקב"ה עולמו ובהם בנו המשכן ובית המקדש ובהם עתיד לבנה המקדש כמ"ש המדרש שהבאתי. אלו ג' מיני חכמות הם השלשה דרכי' שיש לפני האדם. דרך הראשן הוא הקצה הראשון, והוא הפונה מקניני התבל ויושב ועוסק בתורה וסומך עצמו על הנס שאחרים יעשו מלאכתו כרשב"י וכר' נהוראי. וזה הוא הדרך הקרוב לשמי שמים, והוא מדרגת "חכמה", וע"ז אמר דוד ראשית "חכמה" יראת ה'. הדרך השני הוא קצה האחרון והוא ההולך ועוסק רק בקניני עוה"ז להרבות כסף וזהב ותענוגים או חכמות עוה"ז ומלאכת מחשבת, זה נקרא בלשון התורה "דעת" ובלשון נביאים וכתובים "שכל", כגון וכסילים מתי תשכילו (תילים צ"ד), וכן מכל מלמדי השכלתי (קי"ט) ולכן נאמר גבי דוד ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו, שהי' משכיל לא לבד בדרכי עוה"ז אלא גם בדרכי עוה"ב, ולכן אמר שלמה:

"לדעת חכמה ומוסר", לבא לבחינת חכמה, שהיא חכמה העליונה, צריכין גם מדת דעת, היי' להבין ולהשכיל דרכי עוה"ז. אמנם דרך הממוצע בין שתי הקצוות, היי' בין דעת למדת חכמה הוא תבונה, מזה ומזה אל תנח ידך. וז"ש בינה הוא המבין דבר מתוך דבר היי' שבוחר מן חכמה ומן דעת לאחד אלו שתי קצוות:

והתורה נתנה טעם, מדוע בחר ה', את בצל-אל ואת אהי- לב שיבנו רק הם המשכן ? לפי שהם השיגו אלו שלשה מדות בהם היא חכמה, והיא קצה הראשן הקרוב לשמים, והם זכו למדת "דעת", שהוא קצה האחרון בדברים הנוגעים לחכמות עוה"ז, ובהם הי' רוח אלקים וזו בינה, שהוא הממוצע באלו שלשה דרכי החכמה:

ומנין אנו יודעין שדרך הממוצע הוא הקדוש ? ע"ז אמרו חכז"ל שכל זה מבואר באר היטב בתורה. דכתיב גבי בצלאל ואהליאב אשר נתן ה' חכמה ותבונ' בהמה, הרי כאן שתים, חכמה ותבונה, ולמעלה כתיב וימלא אותו רוח אלקי' בחכמה בתבונה ודעת. א"כ הרי הן שלשה ? על זה אמרו בהשכל ובדעת אל תקרי בהמה אלא בהמה, לומר דכאן פירשה התורה שהעיקר היא "התבונ' " שהיא "באמצע" בין חכמה לדעת, ומלת בהמה, היינו באמצע, כמו בתוך הגן, שהיא באמצע, והיא הלב, וזה יש ללמוד מבריאת הלב אשר בבהמה. הלב יש לו שלשה חללים, בימין חלל קטן המתפצל ויורד לאמצעי הגדול, בשמאל הוא ג"כ חלל קטן שאינו יורד לאמצעי. מה זה ועל מה זה ? כן הוא גם הלב של האדם. בימין חלל קטן הוא המקום שבו יושבת החכמה העליונה, ואלו שהולכים בקצה הראשן קרובים הם לבא לחלל האמצעי שהוא דרך הבינה. ובשמאל הוא ג"כ חלל קטן והוא מקום הדעה וההשכלה בעניני עוה"ז, וחלל האמצעי שהוא הגדול מכולן בו החכמה הנקראת "תבונה", לפי שהחכמה המחברת קניני שמים עם קניני הארץ, היא המביא את האדם השלם לחיי עוה"ז וגם לחיי עוה"ב:

ובזה מובן הקרא (דברי הימים א' י"ב ל"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל. בשביל שזכו להראות לישראל הדרך הישר כפי רוח הזמן והענינים, קרא אותן יודעי בינה לעתים:

וכל זמן שהי' במנהיגי ישראל במשכן וכן במקדש רוח חכמה ותבונה ודעת עלו מעלה מעלה בקודש לכבוד ולתפארת, ויצא מציון תורה ודבר ה' מירושלים ומעת שאבדו אנשי בינה ועלו למעלה אלו שאחזו בקצה השמים ירדו מצד אחר מטה מטה אלו שאחזו בקצה הארץ, ולכן השליך משמים ארץ תפארת ישראל, כי הן אלו שעלו לשמים והן אלו שירדו לארץ לא עשו כרצון קונם ית"ש. ולכן סיים המדרש:

לעתיד לבא כשיבנה המקדש, תבנה בשלשה מדות, בחכמה בדעת ובתבונה, היי' שאלו שלשה קצוות יתאחדו ויתאגדו בלב ישראל, והאמצעי הגדול שבהם היא "בתבונה":

גאון ישראל ידבר נא עבדו דבר דבר באזני אדוני, ואל יחר אפי, כי רק כבוד התורה ואהבת ישראל בוער בקרב לבי. אש זרה אשר לא צוה ה' לא הבאתי על מזבח ה'. ימים ושנים עברו מעת אשר כת היראים וחרדים לדבר ה' נפרדו מקהל הגולה, וגאוני וזקני הדור גזרו איסור על בית המדרש לרבנים ועל לעהרערפרטפאראנדיע שלהם, באשר ראו, כי משם לא תצא תורה לישראל. והנה החכם מכל אדם אמר:

גם את זה לעומת זה עשה אלקים, ומי שעיניו בראשו ורואה ויודע בינה לעתים, יודע מה יש לעשות בישראל למען לא יטמאו המורים הרעים את בית ישראל. מראש מיטל החוב עלינו להקים בית למורים, היי' לעהרערר- פרטפאראנד"ע תחת השגחתינו, למען נמסור את צאן קדשים למורים יראים את ה' ומאמינים בתורה שבכתב ושבע"פ:

ב) עלינו לעשות סדר נכון בישיבות לקבוע מקומות שילמדו הבחורי תורה נביאים וכתובים ודקדוק הלשון על סדר נכון, ג' לקבוע ישיבות שילמדו גם מדרש וסדר הדורות בסדר נכון ד' לקבוע ישיבה שילמדו שם הבחורים הגדולים פוסק בסדר נכון, וגם קצת מחכמות העולם כפי ההכרח. הי' לקבוע גם מקומות שילמדו הבחורים שאין מוכשרים להיות רבנים או מלמדים גם איזה מלאכה נקייה, כמו שאבאר דעתי הענייה:

לפנים בישראל למד בן ישראל במדינתינו תורה, לא בשביל שיהי' רב או דיין או מורה, אלא למדו לשמה, למען יזכו לשאת את כתר התירה בראשיהם. אבותיהם הוליכו אותם מישיבה לישיבה, שם חיו, שם גדלו, שם למדו, ושם עשו פרי קודש. מאה נכנסו לבהמ"ד ואחד מהם נעשה למורה הוכחה בישראל. דבר לא הי' להם עם התלוכית אבל והחכמות אשר בחוץ הרינה כי גם המורים והדרשנים לא ידעו מחכמות העולם מאומה, כי כל החכמות והלשונות הי' כקוץ מכאיב בעיני בני ישראל בכלל ובפרט. ואלו צ"ט בחירים שלא נעשו למורים קשרו ברית נשואין בעתו ובזמנו, ורובם ככולם מצאו אח"כ פרנסתם זה בריוח וזה בצער, אך רובם ככולם קבעו אח"כ עתים לתורה, כי זה מאתים שנה היתה הפרנסה מצוי במדינתינו:

אך מי שיש לו עינים בראשו רואה שנשתנו הענינים והסבות, לא לבד שרוח העת ובפרט הממשלה מבקשת תפקידה, ובדין הם מבקשים שהרב יהי' הראש והראשון בתוך העדה, והוא ידרוש מזמן לזמן את דבר ה' בלשון המדינה, ונוסף ע"ז שבני ישראל במדינה ע"פ הרוב רק את לשון המדינה מדברים, ושפה אחרת אין מבינים, אלא שבא יבא הזמן, שגם הת"ח שהגיעו להוראה לא ימצאו מקום להורות אם לא יהי' בקיאים בחכמות העולם ובלשון המדינה:

ואלו אשר לא הגיעו להוראה ירשו תרתי גיהנם. כי אין להם תורה ואין חכמה ולא אומנות, וגם בכתב ולשון אין בקיאים, והפרנסה בדורנו מתמעטת בעו"ה, כי נשתנו הענינים הן מבית והן מבחוץ. לזאת לדעתי החוב מוטל על זקני הדור לעשות סדר וסדרים בכל הישיבות. ולדעתי מה טוב לחלק הישיבות אשר במדינה לשלשה מדרגות. מדרגה אי, כל רב שמחזיק ישיבה עד עשרה בחורים יהי' במדרגה א', שם ילמדו בחורים למשל התורה ומקצת מנביאים ומס' ברכות ושלחן ערוך או"ח עד הלכות שבת:

מדרגה ב' יהי' הישיבות שהחזיקו עד חמישים בחורים, ושם ילמדו נביאים וכתובים ומס' שבת ומס' פסחים עם ההלכות. ומדרגה השלישית יהי' הישיבות שיחזיקו מחמישים בחורים ולמעלה ושם ילמדו מס' חולין ומס' נדה עם ההלכות, ושם ילמדו ג"כ מקצת משאר חכמות הנחיצות לרבנים ולדרשנים:

ונוסף על אלו שלשה מדרגות אשר בישיבות נעשה עוד שלשה ישיבות במדינה אחת בגליל העליון ואחת בגליל התחתון ואחת במדינת זיעבענבירגען ושם ילמדו בחורים עניים שאין רוצים או שאין מוכשרים ללמוד תורה על מנת להיות רבנים או מורים. ואחר שכבר למדו בשתי מדרגות (2 קלאססטן) ילכו לאחת משלשה הללו, ושם ילמדו תורה נביאים כתובים הלכות מאו"ח ומיורה דעה כתב ודקדוק הלשון ולשון המדינה וגם מלאכה נקייה זו אומנות, כמו שאבאר בס"ד:

במדרש שחיט על תילים סי' ח"י על הקרא ותגעש והרעש הארץ איתא אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים ? אמר ר' נהוראי לצורך נבראו שבשעה שהבריות חטאים הוא מביט בהן ואומר:

מה אלו שאין בהן צורך אני מקיים, אלו שיש בהן צורך על אחת כמה וכמה, אמר לו אלי' גם אלו יש בהן צורך, צורך זבוב לצרעה, נחש לחפפית, שבלול לחזזית שממית לעקרב, ואחד מזון ומאכל להשני, עכ"ל:

דברי המדרש נפלאים, א' מצינו שהקדמונים הציעו ספיקותם בעת שזכו לגילוי אלי', אך היכן מצינו שאליהו שאל לחכמים ? ב' פלא למה שאל דוקא את ר' נהוראי ? ג' אם אין צורך אחר לשקצים ורמשים רק שיאכלו אלו את אלו, סוף כל סוף קשה למה ברא הבורא ית"ש אותם שיאכלו אלו את אלו וטוב שלא נבראו משנבראו ?

ואמרתי שדבר מוסר למדו אותנו בזה, ונאמר על אלו קדושי' אשר מקדישים כל ימי חייהם לתורה ולעבודה וממאסין בחיי עוה"ז, וסומכין על הנס שאחרים יעשו מלאכתן כמו שאמרנו לעיל מרשב"י וכן מן ר' נהוראי שחיו בנס ודרשו ברבים לסמוך על הניסים:

במשנה סוף קדושין אמר ר"מ לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה וכו' ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואין מלמד את בני אלא תורה וכו' עיי"ש, ובירושלמי אמרו אחר דברי ר' נהוראי אמר רב אסור לדור בעיר "שאין בה רופא מרחץ וב"ד" (שמכין את עוברי עברה) ר"י אמר אסור לדור בעיר "שאין בה גינותא של ירק" (להתפרנס בזול) ר' חזקי' בשם רב אמר עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל:

חכז"ל הורו לנו בזה שחוב על האדם לגדל את בניו לתורה אך החוב מוטל ג"כ עליו ללמדו אומנות שיפרנס את עצמו מיגיע כפיו, כמ"ש חכז"ל בריש ברכות גדול הנהנה מיגיעי כפו יותר מירא שמים, וכן אמר המשורר הקדוש:

יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ור"י אמר בקדושין כ"ט כל שאין מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטות, ואמרו במשנה אבות יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. אך מקצת מחכמי התנאים ובראשם ר' נהוראי דרשו להיפוך שיש לסמוך על הנס ושלא לעסוק ביישובו של עולם ולמעט בתענוגים ושלא לעסוק ברפואות וכדומה. ולכן לעומת אלו דרשו שאסור לדור בעיר שאין בה רופא ומרחץ ואסור לדור בעיר שקשה הפרנסה ושחוב על האדם להנות מה דשרי לן רחמנא:

וע"ז אמרו במדרש הנ"ל אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי הוא ר' נהוראי שדרש ברבים לסמוך על הנס ושאסור לעסוק ביישובו של עולם ושאסור ללמד את בנו אומנות. ושאל אותו:

מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים ? לדעתך אין חפץ ה' באלו שעוסקים ביישובו של עולם, והם בעיניך כאלו שקצים ורמשים שאין בהם צורך כלל, ולמה ברא אותם ה' ? והוא השיב לו שבשעה שהבריות חוטאים הוא מביט בהן וכו', היי' שאלו בני אדם הם יותר לצורך משקצים ורמשים, יען שאלו הם לצורך בעד אלו שעוסקים בתורה ובעבודה ה'. הם זורעים וקוצרים בעד אלו שעושים רצון קונם. אמר ליה אליהו, ר' נהוראי אתה טועה בשקול דעתך. ראה נא השקלים והרמשים אוכלים אלו את אלו, הגדול אוכל את הקטן, וכל דאלם גבר באשר אין סיפוק להם למצא מזונותיהן רק באופן שאחד אוכל את החלש ממנו, ולכן דע:

ותגעש ותרעש הארץ בעת שאין סיפוק בידי אדם לפרנס את עצמם מיגיעי כפם ואין יודעים לחרוש ולזרוע ולקצור ואין להם אומנות לפרנס, מה יעשה אותו בן ולא יחטא ? יגנוב, יגזול, יסיג גבול רעהו, עני יהפוך בחררה ויבא חברו ויטלו ממנו, ישבע לשקר ויקלל במלכו ובאלקיו

גאון ישראל ! ימים הראשונים הי' הי' טובים מאלה. הבחורים למדו בישיבות עד בני ח"י ובני עשרים, ונשאו אח"כ נשים ומצאו פרנסתן בערים ובכפרים, מקצתן למדו בקדושה אחר חתונתם, ורובא דרובא התפרנסו בזעת אפם והיו הראשונים במלחמות ה' צבאות. וכעת נשתנו העניני' הן מבית והן מבחוץ וצרכי בני ישראל ובטהרה מרובים, ומן מאה בחורים נושא אחד אשה בזמנו כדת וכדין, כי אומר מתחלה יבנה בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה, כי קשה הפרנסה כקריעת ים סוף, ואלו צ"ט הולכים ויושבים בלא עזר ובלא חומה ובלא ברכה עד שיהי' בני שלושים ובני ארבעים, ומה יעשה אותו בן ולא יחטא ?

ואם הבחורים בגליל התחתון אשר הם ואבותיהם סומכין על הנס נושאים נשים בזמנם, מן מאה אולי רק אחד יכול לפרנס את עצמו מיגיע כפיו בכבוד, ורובם ככולם יושבים בצער ובדוחק גדול וחוזרין על הפתחים, כי אין בקיאין בכתב ולשון ולא למדו אומנות, ומהיכן ירק זה חי ?

לזאת מן החוב להציל אלפים נפשות מישראל מידי בזיון ומחטא עון ופשע, ולזכות אלפים ורבבות בתורה ובמצות ה' לקבוע בשלשה מקומות ישיבות בעיר שיש בהם הרבה בעלי מלאכות, ושם ילמדו בני ישראל תורה ודינים וכתב ולשון ומלאכה קלה ונקייה, כגון אוהרמאכער גלאזערער, פהאנואגראפיע וכדומה. הבחור ילך לבעל מלאכה שעה או שתים בכל יום, וישלמו בעד הבחור העני מן הכולל לבעל מלאכה שילמוד עמו האומנות בזמן קצר. ושם ילמוד דעות הנחוצות לדעת מי שמוכשר להיות רעליגיאנסלעהרער, וכן מי שמוכשר להיות חזן ושוחט ילמוד שם חכמת הניגון ולהיות רגיל לעבור לפני התיבה ולקרא התורה בניגון כדת וכמנהג:

ואם כה נעשה, נקיים בזה מ"ש חכז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל, ובזה נותן פרנסה לאלפים ת"ח ונציל נפשות טהורות מחטאים ומפשעים, ונציל בני ישראל שלא יבאו לידי נסיון ולידי בזיון. ואם כה נעשה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ותתבטל בית המדרש לרבנים שתיקנו המתחדשים על אדני תהו ובהו, ונמסור את צאן קדשים לידי מורים יראים וצדיקים ויתקדש שם שמים על ידינו, וטוב לנו ולזרעינו אחרינו:

ואם נשאל, כסף מנא לן לחזק הישיבות ולשלם למורים ולבעלי מלאכות ? גם ע"ז נמצא מעינות מים חיים בעזר השם. א' כל רב שיש לו יותר מששה מאות זהובים יהי' מחויב ליתן למשל חמשה זהו' מכל מאה שיש לו יותר משש מאות זהובים:

ב' גם הקהלות יתנו כפי ערכם להחזקת הישיבות והחזקת האלמנות מן מורים ושוחטים:

ג' כמה וכמה ריחים אשר במדינה שוחנים קמחא דפסחא. וכלל המדינה משלם בעד ההשגחה זהב מכל ככר, וכן הצוקער, צוגארע פאבריקען וכדומה, הכנסות האלו יפלו לקופת הכלל, כי מה שבא מן הכלל לא יקבל הפרט אלא הכלל לחזק הדת:

ד' אם הממשלה ויחידי סגולה מישראל וראו שיש בתוכנו סדר וסדרים הן בכלל והן בפרט, ואם יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו, והדרך אשר אנו מוליכין את בנינו הוא הדרך הישר לכבוד ולתפארת לבית ישראל וכן לבני המדינה אשר אנו בתוכה בני חורין, אז יחזיקו אותנו באהבה וחבה, ולא יהי' בקהל ישראל שנאה ואיבה, ושלום יהי' לנו ולכל ישראל שבחר ה' באהבה. כ"ד עבדו המתאבק בעפר רגלו:

הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע:

רב דפה והגלילות:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה