אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה קט"ו

תשובה קי"ד

במג"א סי' קנ"ו כת"ב אסור למנות ישראל אפילו לדבר מצוה, וכו כ' הקורא לאברהם אברם עובר בלאו, והם מאמרים בש"ס, ומצאתי בכנה"ג לאו"ח בסוף בסי' כ"ה ובסי' כ"ו וז"ל:

כתב רא"מ בפירושו עה"ת דהיכי דאמרו עובר בלא תעשה היא מדאוריתא, אבל בס' באר שבע כתב שמ"ש בברכות כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלאו וכן כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו, וכן מ"ש בחלק כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו רק מדרבנן ולא מנאו מינה המצוה. והמקור בתורה שלא למנות ישראל אפילו לדבר מצוה הוא דכתיב כי "תשא" את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו' ולא יהי' בהם נגף "בפקד" אותם זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו', ואז מנו וספרו השקלים וידעו מספר בני ישראל:

להורות לנו שחלילה לנו לומר שאחד פחות מחברו, וחלילה לנו לדחות נפש אחת מישראל, כי יש קונה עולמו בשעה אחת ויש אובד עולמו בשעה אחת, ומי יודע הערך של כל אחד ואחד, ויש אחד ששקול כנגד אלפים כמ"ש במדרש ילדה אשה אחת ששים ריבוי בכרס אחד, וזו יוכבד שילדה את משה רבינו שלא קם ולא יקים כמותו לעולם:

והנה בש"ס ברכות כ"א אמרו אין דבר שבקדוש' פחות מעשר' ולמדו מקרא (אמור) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם, וילפינן "תוך" מתוך, דכתיב הכי ונקדשתי בתוך וגו' וכתיב התם הבדלו מתוך העדה וגו' מה להלן "אעשרה" אף כאן עשרה. ומצאתי בס' בית אלדים מהגאון מבי"ט שער תפלה פרק עשירי וכתב וז"ל:

ילפינן מתוך מתוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וגי' וכתיב (מקץ) ויבאו בני ישראל לשבור "בתוך" הבאים וגו' ועשיה הוי, דבנימין לא הוה תמן דכתיב ואת בנימין לא שלח, ובא ללמד ונמצא למד דעשרה נקראו עדה" והקשה הא זה הכתוב לא נאמר במקומו כי אם אצל חלול ה' כמ"ש ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו', א"כ מהיכן למדו מכאן שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה? ותירוץ מדלא כתיב וקדשתם אותי בתוך וגו' דומיא דרישא דקרא דכתיב ולא תחללו וגו' וכתיב ונקדשתי משמע בכל מיני קדושות, ולכן אמרו אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, כלומר גם כי ענין הכתוב אינו אלא לענין קדוש ה' במצות, אפ"ה מדכתיב ונקדשתי משמע דאין דבר שבקדושה בקדושות אחרות ג"כ בפחות, עיי"ש:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה