אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ק"ט

תשובה ק"ח

שיל"ת, ה' לס' בא תרמ"ט לפ"ק החיים והברכה לידידי חביבי איש כלבבי, הרבני המופלג בתורה ובחכמה, מו"ה חיים זילבערשטין יחי' עם כל בני ביתו וי"ח לטובה ולברכה:

ידיד נפשי ! מכתבו קבלתי ושמחת' בשלומו ושלום ביתו. ומה שהודיעני שהרב וכו' קיים מ"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, והאריך בזה, ימחול לעיי' במג"א סי' קנ"ו שכתב שחלילה שינקום בעצמו אלא שאם אחרים נוקמין אין מחייב לומר שלא ינקמו בשביל שפגע בכבודו. והנה מי שיש לו עין רואה ויודע שהכל הולך אחר הראש. ואני אמרתי בכונת מאמרם שאמרו נוקם ונוטר "כנחש" דוקא, למען נלמד מזה דבר מוסר. בתורה כתיב (בראשית) והנחש היה ערום, א"כ נחש הוא לשון "זכר", והקשה אבי זקני בעל תוס' יו"ט למה אמרו במשנה פרה פרק ט' מ"ג כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן "הנחש" לדעת ר"ג מפני שהיא "מקיאה", ואם נחש לשון זכר הוי להם לומר מפני שהוא מקיא ? והניח בקושיא מבלי להגיה מפני שהוא מקיא. ואמרתי שבמכוון אמרו כאן בלשון נקבה. דהנה בעת שהנחש נושך את האדם, הנשוך מן הנחש צריך לקיים דין שמים באהבה, כי בלתי ספק עשה דבר שלא כהוגן ופרץ גדרו של עולם, וכל הפורץ גדר ישכנו נחש. ולכן בעת שהנחש עושה שליחות ה', אז שמו "נחש" בלשון זכר. אך בעת שהאדם הנושך כניש ומזיק בפיו וממית מתוך קנאה ושנאה או בטעות ומתוך מלשונות או שעושה בשליחות אדם אחר, אז אין שמו נחש בלשון זכר, אלא רור ננרנה דוקבור מחמחר היא טמאה, וכל הנוגע בה בימי טומאתה יטמא:

ולבן במשנה הנ"ל שאמרו שהנחש ששותה מן המשקין מקיא מה שמקבל ומערב במה שמקיא גם מריר ורוק אשר בפיו, ומקיא מפיו יותר ממה שקיבל, אז הנחש היא כנקבה המטמאה ג"ב לפעמים ובמכוון אמרו מפני "שהיא מקיאה" כנלע"ד. וזה לדעתי כונת חכז"ל במ"ש כל ח"ר שאינו נוקם ונוטר כנחש. היי' כנחש בלשון זכר, אלא שנוקם ונוטר כנחש נקבה המקיאה ומטמאה בשביל שמוספת משלה מתוך קנאה ושנאה, זה אינו דרכן של ת"ח אנשי אמת שהם כהנים שלוחי דרחמנא. ואם ישים עיניו הטהורים על הדברים הנאמרים ימצא שהיטבתי לראות. כ"ד ידידו מוקירו או"נ הד"ש ושלום ביתו:

שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה