שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ק"ח
שיל"ת ל"ג בעומר תר"ן לפ"ק] שלום להרב הגאון החריף ובקי בש"ם ופוסקים מו"ה זאב וואלף הלוי ראזעבבליוה בעהמ"ח ס' הרז"ה על מקואות רב דק"ק דיטשוסענטמרטאן.
מכתבו והקול קורא שהוציא הדר"ג בא לידי ושמחתי כי אחד מזקני הדור השי"ו עומד בקום ועשה לעורר על הטוב והישר לחזק הדת שמן הצורך לאסף אסיפה כללות ובתוכם גם קהלות שטאטוס-קווא, והנני מוכן בכל עת ובכל שעה לחזק דבריו ע"פ מה שביארתי דברי הרמב"ם בה' ממרים פ"ח ה"ג וז"ל:
אם ראו מקצת שראוי לגזור גזרה תו לתקן תקנה או שיניחו העם מנהג זה או זה, וראו מקצתן שאין ראוי לגזור גזרה זו או לתקן תקנה או שיניחו העם מנהג זה נושאין ונותנין אלו כנגד אלו והולכי' אחר רובן ומוציאין הדבר אחר הרבים עכ"ל. מבואר מלשון הרמב"ם שאין כח לחכמי הדור לתקן תקנה או לבטל תקנה אם לא באסיפת כל חכמי המדינה במקום אחד, עד שישאו ויתנו פנים אל פנים אלו מול אלו, אבל בדברים שבכתב היי' ע"י מכתבים ופסקים בכתב אין רשאין לתקן ולא לבטל. וכן מבואר בלשון הש"ך בסוף כללי הוראה בסי' רמ"ב שכתב וישאו ויתנו זה עם זה משמע ג"כ פנים אל פנים. וכן מצאתי בפירוש בספר גט פשוט שמביא כן להלכה, שהפסקים בכתב בטלין ומבוטלין כל זמן שמקצתן מערערין:
והנה הנושאי כלים של הרמב"ם לא הראו לנו המקור מנין הוציא הרמב"ם דין זה שצריכין לישא וליתן אנו עם אלו פנים אל פנים ? ואמרתי שהרמב"ם למד דין זה מש"ס שבת קי"ט ע"ב אמר ר"ח לא חרבה ירושלים אנח בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר (איכה א') הי' שריה כאילים לא מצאו מרעה, מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל באותו דור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה, עכ"ל. והנה בהשקפה ראשונה מאמר זה אומר דרשוני וחי' ! המשל אין לו שום דמיון כלל וכלל לנמשל ? האומר שימים הראשונים הי' טובים מאלה, לו אני אומר:
לא מחכמה אמרת זאת. זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, כי בימי התנאים הי' איש גבר אלם, מכף רגל ועד ראש הי' מלא שקר ומרמה, בן ציון הי' שמו וקירב משפחה פסולה וריחק משפחה כשרה (עיי' משנה סוף עדיות ובתוס' יו"ט שם]. ומה עשו החכמים בימים ההם ? בעת השערוריה שהי' יראים משונאי ישראל אשר בחוץ ומשונאי התורה אשר בפנים כבשו החכמים את פניהם בקרקע, וכל אחד ואחד בגודל ענותנותו אמר:
מי אנכי להעיז פנים נגד ראשי העם והאיך אפתח את פי ליתן יד לפושעים, ועוד מעט וסקלוני ? כי יתקיים בנו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, ובין כך השערוריה גדלה מיום ליום, ובן ליון עשה מה שעשה. אך אלו התאספו החכמי' למקום אחד להתוכח זה עם זה פנים אל פנים באהבה וחבה, וכל אחד הי' אומר לחברו, חזק חזק ונתחזק, נתנה ראש ונשוב אל ה' לרומם את קרן תוה"ק, בודאי עלה בידם לקדש שם שמים בעולם, אבל הוא בן ציון עשה השתדלות לרחק הלבבות ולמשות קטגוריא בין ת"ח ושנאו זה את זה, התקנאו זה בזה והתנשאו זה על זה עד שרובם ככולם כפפו את ראשם מול הזנב, כמו שניבא הנביא ישעי' סי' ט':
זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב. ובקללה כתיב (תבא) ואתה תהי' לזנב:
וז"ש לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שלא באו לידי מדה להרים ראש לראות ולראות, לישא וליתן אלו עם אלו, ושרי התורה הי' כאילים שלא מצאו מרעת, וזה נותן את ראשו בצד זנבו של זה באונס וברצון, ואם תחלתו באונס סופו ברצון, ולא התוכחו זה עם זה, וכל אחד ואחד ראה בחברו את שונאו:
אחד השפיל את כבוד חברו ושמח בקלונו, חשד בכשרים ולקה בגופו ובממונו:
וכל מי שעיניו בראשו מבין ומשיג, כי רבינו הרמב"ם בדעה וחכמה כתב, שהחוב על החכמים להתאסף באהבה וחבה, ולישא וליתן בהלכה, לתקן תקנות או לבטל התקנה שתיקנו משום גדר וסייג ואם עומדים פנים אל פנים, והגדולים שומעים גם לקטנים, אז תפול אימה ופחד על הפוסחים על שתי הסעיפים, ויסכימו גם הם לדברי הזקנים, לעשות לתורה גדרים וסייגים, ובראש ישבו זקנים ונשואי פנים:
והדר"ג שהוא זקן ונשוא פנים שהתחיל במצוה לא ישקיט ולא ינוח עד שיעורר הצדיקים והחסיד על האמת ועל השלום. וה' הטוב והמטיב יברכהו וישמרהו כתפלת עבד לחכמי ישראל המצפה להרמת קרן תוה"ק:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאוועא, רב דפה והגלילות.