שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ק"ז
שיל"ת א' עקב תרנ"ז לפ"ק ושמר ה' את הכרית ואת החסד להרב הגאון הגדול צדיק תמים מפורסם מו"ה נפתלי סופר ני' רב בק"ק פעטשוניידארף בעהמ"ח ס' מטה נפתלי.
מכתבו וספרו הנחמד קבלתי. יישר כחו וחילו ויזכה להרביץ תורה ויראת שמים בישראל עד מאה ועשרי' שנה אמן:
הנה ראיתי שהדר"ג בהקדמתו לחלק מטה נפתלי מלמד זכות על הרבני' היושבים בקהלות שאין רוצים להיות בכת שומרי הדת ודורש עליהן המקרא מקומך אל תנח במקום שיש לדאג על פרצות, זת"ד. שמחתי מאד מאד בדבריו שזקן ונשוא פנים כהדר"ג יצא להציל את כבור גדולי ישראל הנושאים כתר התורה בראשם, ולדונם לכף זכית. ואני ביארתי דברי הזוהר בראשית דף נ"ח ע"ב וז"ל:
ר"י פתח לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ האי קרא אוקמוהו ואתמר אבל חזו מפעלות וגו' מאי חזו? כד"א ישעי' כ"א חזות קשה הוגד לי בעובדיה דקב"ה אתגלי נבואה עלאה לבי נשא, אשר שם שמות בארץ ודאי דהא שמא גרם לכלא, דאלו הא מפעלות יו"ד ה"א וי"ו ה"א הא שם קיום בארץ, אבל בגין דהוו דאלקים שם שמות בארץ, מהמבקרים ובתיכם הרב החסיד ר' יעקב עמדין ז"ל מראין באצבע שהדרש זה על תהו ובהו נבנה, כי להיפוך כתיב בקרא שמביא הזוהר דכתיב תילים סי' מ"ו פסוק ט' לכו חזו מפעלות יו"ד ה"א וי"ו ה"א ולא אלקים כדרשתו ?
ואמרתי שכל החולק על דרש זה אינו אלא טועה והוא ידע שפיר דכתיב י"ד ה"א וי"ו ה"א. דהנה כל מקום דכתיב יו"ד ה"א וי"ו ה"א הוא מתנהג באותו שעה במדת הרחמים, ומעתה האיך אמר לכו חזו מפעלות יו"ד ה"א וי"ו ה"א אשר שם שמות ? וכי חרבן ושממה רחמי' ? וזה שרצה הזוהר ליישב ולבאר. דהא גם בש"ס ברכות זין ע"ב דרשו אל תקרא שמות אלא שמות. כי גם לחכמי התלמוד הי' קשה וכי במדת הרחמים יעשה שמה ושממה בארץ והוי ליה למימר לכי חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ ? אך המשורר הקרוש בא ללמד מה שאמר חכז"ל (רבה בראשית פע"ג) הרשעים מהפכין מדת הרחמים לדין וצדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים. אך נשאל מי ומי הם הרשעים ? הרשעים הם אלו המחזקין במחלוקת, כי כן אמר משה:
סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגי', וכן אמרו כל המרים את ידו להכות את חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע (סנהדרין כ"ח ע"ב), וכן עני המהפך בחררה ובא אחר וניטלה ממנו נקרא רשע (קדושין מ"ט ע"ב) וכן תיח שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע (שם ל"ג ע"ב) וכן אחד שמגביה עצמו על חברו בעזות נקרא רשע (תענית זין ע"ב). ולכן בעת השערוריה אשר כמעט למצוה יחשב להרבות במחלוקת, להרים יד ולהכות את חברו בסתר ובגלוי, והתלמידים אשר בשם שומרי הדת עומדים ומבזים את רבותיהם היושבים בקהלות שאין להם שם שומרי הדת. ובפקודת מנהיגי הדור יושבים כותבי פלסתר המחללין שבתות והולכים בעצת יצרם תרע ומבזין גדולי הדור לעיני המון, והעיקר הוא השם ואלו שמות גרמו בארץ שמות
וז"ש בש"ס ברכות. ליישב האיך אמר המשורר לכו חזו מפעלות יו"ד הו"ה שהוא רחמים אם הוא ית"ש בדין קשה ועושה שמות בארץ ? לע"ז אמרו:
אתה, אתה בית ישראל גרמת לך כל זאת, לפי שנחלק בית ישראל לכתות ולמחנות, ולכל אחת יש שם אחר, ולא יקרא בהם שם ישראל, ואלו שמות שיש לכם גרמו שמות בארץ
והזוהר כדרכו בא ליישב כלזה בדבריו ואמר:
דאלו הוו מפעלות יוד ה"א וי"ו ה"א (כמו דכתיב בקרא) הי' הקב"ה שם היום בארץ ולא שמות, אבל בגין דהוו מפעלוא שמא אלקי' שפעולת הרשעים הרעים גורם להפוך הרחמים לדין, לכן נעשו שמות מלשון שממה:
ואם אחר הקאנגרעסס הי' מן ההכרח להפרד מן המתחדשים שפרקו מעליהם את עול התורה והמצות, ר"ד מה לנו עם הקהלות אשר על אדני השולחן ערוך מיוסדים ובראשם גאונים וצדיקים, ומה לנו לבזות אותם ולהשפיל את כבודם לעפר ? נוסף ע"ז האיך מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד לומר שירא שמים לא יורה ולא ידין בקהל שאין להם שם שומרי הדת, ושוחט צדיק לא ישחוט להם, וכי אין אנו גורמים שירדו מטה מטה מיום ליום ? וכי לא נאמרה בתורה לא תעשו אגודות אגודות ? די לבזיון שהמתחדשים פרקו מעליהם את עול השלחן ערוך שהוא חיינו ואורך ימינו, ומה לנו להחרים אלו אשר על פי השלחן ערוך חיים וקיימים בשביל שאין מקבלים עליהם שמות ארנוהאדקס ? מה טוב אם זקן ונשוא פנים הדר"ג יעורר את חבריו על האמת ועל השלום. כ"ד מיקיר רבנן הדש"ת:
הק' שלמה הרש שיק.