אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ק"ד

תשובה ק"ג

שובע שמחות ורב ברכות לאיש העוסק בתורת ה' צבאות ה"ה ידידי הרבני המופלג

בתורה וביראה טהורה, חרוץ ושנון מו"ה שמואל יעקב שטייגנבערגער נ"י ש"צ מ"צ בק"ק טעמעשוואר יע"ה.

מעכ"ת עומד ומשתומים על הרמ"א באו"ח סי' רכ"ה שכתב שיאמר ברוך שפטרני בלא שם ומלכות וכתב בד"מ הטעם לפי שברכה זו לא נזכרה בגמרא, ופלא בעיניו הא המחבר באה"ע סי' "ג כתב גבי ברכת בתולים לברך בשם ומלכות וגם הרמ"א שם מסכי' כשמברך בכוס לברך בשם ומלכות וברכה זו לא מצינו בגמרא ולא בריף ורמב"ם ? והנה הטור יו"ד סי' ש"ה כתב בברכת הכהן בשעת הפדיון שלא תיקנו חכז"ל ברבה שלא מצאו במשנה או בתוספתא או בגמרא עייי"ש ובב"י ובב"ח בקנטרס אחרון מה שכתבו בזה. אך כבר כתב הרשב"א בתשובה סי' ח"י שאחר החקירה אין לנו טעם ברור לכל הברכות ואפשר שגבי ברכת בתולים הסברא נוטה מאחר שתיקנו לברך שיברך בשם ומלכות לפי שהענין אשר לפניו נגמר לגמרי וראוי לברך ברכה שלימה, משא"כ בבר מצוה אף שהאב יכול לומר ברוך שפטרני בכ"ז החיוב נשאר עליו לגדלו לתורה ולחופה ולהשגיח עליו והוא ית"ש פקד עון בנים אל האבות, לזאת כתבו שלא יברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, והבן:

ומה שביקש לידע דעתי בכונת הירושלמי סוף קדושין שהובא בטו"ז ס"ס רכ"ז עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, ריא הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדתא, עכ"ל ומקשה מעכ"ת וכי מצוה היא להתענג בתענוגים, וענוש יענש מי שלא אכל מכל מיני מגדים ? הנה מצינו כזאת בילקוט תילים סי' תר"ע על הקרא תודיעני אורח חיים אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני אורח חיים:

אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי עטה ואכול שנאמר שמור מצותי וחיה. הכינה כי בכל עת ובכל זמן הי' אנשי שם אשר עינוי בצום את גופם ולא רצו להנות מן העולם ורק ע"פ ההכרח עסקו בעניני עוה"ז. וכבר כתבו הראשונים וגם גדולי האחרונים ובראשם השל"ה במעמד השלום דף רמ"ז ע"א וז"ל הפורשים מתענוגי עוה"ז חוטאים בכפלים, כי אין זה כונת הבורא ית"ש, כי לא לתהו בראה אלא לשבת יצר' ורצון הבורא ית"ש וכן מבואר מדברי חכז"ל שרצון הבורא ית"ש שנלך בדרך הממוצע, עיי"ש וברמב"ם ה' דעות ובפ"ד מח' פרקי' שמשבח את הדרך הממוצע. ומה נעימים דברי העקדה על מאמר החכם מכל אדם:

אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע. החכם אמר כי דרך הממוצע היא הוא הדרך שיבחר בו האדם, ולכן אם לא יטה לא לימין ולא לשמאל וירחיק את עצמו מן הקצוות, עי"ז יעלה בידו שיסור רגליו מרע:

וכן ראיתי מחכם וסיפר בזמנינו ה"ה החסיד ר' חיים ס סיפר בספרו שערי חיים על הקרא ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלקיכם אתכם לא תסורו ימין ושמאל (ואתחנן ה' כ"ט), שרק באופן זה תזכו לשמור את התורה, כמו ואביו שמר את הדבר, היי' למסור את בניכם אחריכ' את דבר ה', אם לא תטו לאחד מן הקצוות, לא לימין ולא לשמאל, לא בדרך שהולכים בו הפרושים הממאסי' בחמדת התבל, ולא בדרך שהולכים בו הכיפרים בקדושת התור' כי דרך הממוצע הוא הוא הדרך שיבחור בו האדם. ועיי' מג"א או"ח סי' קנ"ו:

ובאגדה ביארתי מאמרם ז"ל (ברכות זין) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמלא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה (תשא ל"ג י"ג) אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו ? צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, עיי"ש. יש צדיקים בעולם שנהנין מעוה"ז כפי הצורך, וזו צדיק וטוב לו, ויש צדיק שבוחר רק ברע ומענה את גופו בייסורים וממאס בחיי עוה"ז, ושאל משה הודיעני את דרכיך, איזה דרך הוא הדרך הישר ? ואמרו צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, היי' מ' שנפל ברשת התאוות ונפשו שקעה בטיט היון ונוטה לדרך עקלקלות צדיק כזה מחייב לענה את גופו, אך צדיק גמור וטוב לו, מי שלא נפל ברשת התאוות ומושל ביצרו יכול להנות מן העולם. כדי לחזק את גיפו לעבודת הבורא ית"ש. וכן אמרו חכז"ל להלכה באו"ח סי' רל"א שהחיוב על האדם להגות מן העוה"ז כפי הצורך כדי לחזק את גופו, וכל העושה כן עובד את בוראו תמיד. וכן אמר הלל הזקן בשעה שנפטר מתלמידיו ושאלו אותו להיכן הוא הילך חמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא, אמרו לו, וכי בכל יום אית לך אכסמניא ?אמר להם והדין נפשי עלובתא היא אכסניא בגופא הה"ד גומל נפשו איש חסיד (רבה בהר) עיי"ש, מבואר ומפורש שהלל הזקן קרא לאיש שמפרנס את גופי איש חסר, כי רצון הבורא ית"ש שישמור האדם את הגוף ויחזקו כמ"ש ונשמרתם מאד לנפשתיכם, ונאמר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (אחרי):

וזה כונת חכז"ל במ"ש דוד תודיעני אורח חיים שדוד רצה לידע באיזה מהם חפץ ה', אם באלו שממאסין בחיי עוה"ז ובורחין מתענוגים ורע להם, או באלו שנהנים מן העולם וטוב להם ? ע"ז אמר הקב"ה לדוד חיים את בעי אם רצונך להשיג חיים הנצחיים, אל יעלה בדעתך למאס בחיי עוה"ז ולישב בדד, אלא עשה ואוכל. להשיג החיים צריך אדם לעסוק בקניני עוה"ז ולאכל ולשתות, שמור מצותי וחיה, כי מי שרוצה לשמור מצית ה' עליו החיוב לחיות, להיות חזק ובריא לעבודת ה':

והנה שם במשנה סוף קדושין אמר ר' מאיר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות, ורבי נהוראי אמר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. הרי חזינן שבימי חכמי המשנה הי' פרושים שפרשו את עצמם מכל עניני עוה"ז וישבו במדבריות וכשנחלו לא עסקו ברפואות, מול אלו אמרו שם בשם רב שאסור לדור בעיר שאין בה רופא ומרחץ וגן של ירק כי עתיד אדם ליתן דין וחשבון שלא השתדל להנות מן העולם כפי האפשר וסיפרו מר"א שהי' עומד ומצפה להנות מכל מילי חדתא, כי כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא שיהנו ממנו בני אדם בהיתור, וד"ל. ועיי' מ"ש המחבר באו"ח סי' קנ"ו כ"ד ידידו מוקירו או"נ הדש"ת:

שלמה הרש שיק ברעזאווע:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה