שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה פ"ב
ב"ה יום ג' עכ"ח תמוז תרנ"ב לפ"ק פה קראנשטאדט יע"א:
שפעת שלומים מחי העולמים, נעימים וטובים כטל וכרביבים לגדול החכמים. ה"ה ידיד ד' וידיד נפשי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדל, עמוד הימיני, יקר מפניני, המעוטר במעלות רבות ובמדות מוזהבות וכו' וכו' כקש"ת מו"ה שלמה צבי שיק שליט"א הרב אבדק"ק קארצאג והגליל:
צדקת הד"ג ני' היא סמכתני שתתרהב נפשי עוז לכתוב לו דברים שבכתב האלה, והנני אקח לי רשיון הגש לפני אהובי הד"ג ני' בדבר נכבד אשר נשאלתי מרה"ק דק"ע ישורון שעפשי-ס'- דיארדי:
אשה אחת נדבה רוחה להקדיש מעשי ידיה לביהכ"נ, ועשתה על העמוד מכסה של משי ותפרה עליה באותיות שש ומשי שמה למזכרת עולם בכתב ולשון הונגארי'. אולם רבים מבני העדה מרננים על הדבר החדש הזה, אם רשאי או לא ? ואני השבתי מיד, היות לא ראיתי ולא שמעתי מזה בכל קהלות הקודש, פשוט הדבר בעיני לאסור, וראוי לחוש לדברי המחאים, כי בהכ"נ של רבים הוא, וכל או"א זכה בו חלקו הרשות בידו למחות את הדבר, אם הוא למורת רוחו, וראוי' להתרחק מזה מפני שהוא בזיון ללשוננו הקדושה באשר ע"ע הזהרו להפור או לחקוק בכל תשמישי קדושה וכני קודש רק בלה"ק, והיא שינה שם לגרעונתא וכדומה, חדא ועוד טעם בדבר, היות תפלתינו כתובות בלה"ק והן תוות קודש הנה לנו, אין לנו רשות להשתמש בשאר אותיות העמים בכל דבר שבקדושה, והנה כל דבר הנוגע, לתשמישי ספר תורה וביהכ"נ קדוש יאמר להן, באופן אם נתישנו ואבלו נבלו משך הזמן טעונות גנוזה, וישראל קדושים נהגו לבלי לחלל יפעת קדושים, ומגביהם השמות וקורעים ומנשקים וגנזם אותם, וכן עם מעילות מפות פרוכת וכדומה, אשר יש להם קדושת ס"ת, ואף כי המכסה הזה אין לה כ"א רק קדושת בהכ"נ, בכ"ז אסורה לתשמישי חול, וחוב קדוש עלינו לנהוג בה כבוד, אבל אם נמצא מכסה אשר בה ראינו ומצאנו שמות בכתב ולשון עמים, מי לידנו יתקע, אם יתנהגו בה כבוד ואם בלתה מזוקן תשליכו לאשפתות ? ע"כ דעתי לאסור, כי היכא דלא ינהגו מנהג בזיון והפקר בתשמישי קדושה:
והנה אחרי כן באה אלי האשה נכבדה בפרישת כפים ודמעות נוזלות מעינים על בזיונה ועלבונה אשר נעשה לה, ואשר הייתי בתומכי נפש מבקשי קליונה, כי לא כצעקתם הבאה עלי עשתה, לא קנאת די, כ"א שנאה וקנאת אנשים מדברת מתוך גרונם, והראתה לי את המכסה לכסות עיניה, ובאמת לא כן הדבר הזה, ורק פלגינן דיבורי', היריעה הקטנה על העמוד, במקום אשר עומד החזן לרנה ולתפלה, אשר הוא רק קדושת בהכ"נ, כמבואר באו"ח וביו"ד ה' ספ"ת, חטובת פאר ויופי החמר עם המלאכה שוה כדבריה חמשים זהובים, תמונת הציור היא כך:
בפנים המראה כתר תורה, ובתאר כחצי עגולה תפורות כלולות בפזרון התיבות בלה"ק שקבל ברחמים וברצון את תפלתינו" באותיות חוטי מזהבות, ועל שולי המכסה תפרה האשה שמה למזכרת בלשון ובכתב הונגארי' ברשימות הנכרות לעין רואה, העומד גם ממרחק איזה צעדות, ועתה נבוך אני אם לחזור מהוראתי או לא, והנני אתמוך יתידות ההלכה, א' שלא שייך באופן כזה בזיון ללשונינו הקדושה, כאשר מזכיר בעל שו"ת מהר"ם שיק, ושערי צדק, הלא מפורש ומפולש כתיבה על המכסה פסוקי דרחמי בלה"ק, וגם נועם השני נפלה שינהג ח"ו מנהג בזיון בה, אם תתישן או נאבדה, הלא מגן הוא התיבות בלה"ק, שלא ינהגו בה מנהג בזיון, ואם באמת נראה ונמצא בה גם שמה בלה"ג, הלא לדעתי, וכאשר פרשתי המכסה כשמלה בעיני ראיתי ששמה בשולי היריעה, באופן אם הש"ץ יעמוד שם, לא נראה לא מיני' ולא מקצתי', ע"כ דעתי נוטה להתיר דבר זה, יען שנראה לעיניהם הוא האותיות בלה"ק. ושמה בלה"ג, אשר מבלי לקרוע המכסה א"א להעביר משם, לא נראה בו:
אבל אחר העיון נראה לי שמ"מ אין להתיר זה, הן מצד הלשון, והן מצד הכתב, דהיינו מצד השם שהיא שם נכרי. כי מצד הכתב איכא קפידא לענ"ד, דהא אנחנו מקפידים בבבכ"נ על הכלל, דכל פינות שאתה פונה לא יהי' אלא לימין, כמ"ש באו"ח סי' קכ"א וסי' רל"ד וסי' רפ"ב וסי' תר"ד וסי' תרס"ט וסי' תרע"ו. ומעתה איך תסבול בתשמישי קדושה של בהכ"נ נרשם בו כתב העמים שמורה להיפוך כמ"ש בהלכות חנוכה סי' תרע"ו, ומצד הלשון והשם ג"כ הדבר מכוער, שהרי כבר הביא התוס' בגיטין דף ל"ד ע"ב בשם ר"ת שחלילה להזכיר שם נכרי בגט שייך לדת מו"י ועיי' אה"ע סי' קכ"ט וגט פשוט שם סק"ג וח"ס סי' קי"ח ומהר"ש ביו"ד מסי' קס"ט עד סי' קע"א בכללי ואם זה בגט שהי' צורך להזכיר בו שם זה עכ"פ לכתחלה, מ"מ שלא לערב שם נכרי עם דת מו"י חלילה להזכיר, הגם שאינו אלא מצוה פרטית, ומצוה לשעתא, ורק בגבולין, מכ"ש איך יהי' נרשם שם בתשמיש קדושה של בהכ"נ, שהוא מקדש מעט למשמרת עולם שלא לשום צורך כלל וכלל. ובפרט דמחזי כעין נוטע אשרה אצל מזבח הן לשיטת הרמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ובס' המצות לתרי"ג והרמב"ן והרא"ה בפ' שופטים לפי שיש בזה התדמות לגוים, עיי' ביו"ד סי' קמ"ה, והן לדעת מהר"ל מפראג בספרו גור ארי' משום דאסור לשתוף דברי הדיוט לדבר גבוה, כעין שאמרו בסנהדרין דף ס' דאסור ח"ש ודבר אחר, יע"ש. ועיי' בשו"ת מהר"ש באו"ח סי' ע"ח וסי' ע"ט, ובאמת אנחנו נצטווונו להבדיל בין ק"ל ובין הטל"ט, ועוד דעיקר הדבר לרשום שם המתנדב על דבר הנידוב לבהכ"נ הוא מפוקפק מאד, אלא דאם הכונה בזה אינה לשם התפארות ולכבוד המדומה אלא לש"ש יש היתר, כמ"ש ביו"ד כסי' רע"ט ומג"א ססי' קנ"ד ועי' פרמ"ג וברכ"י ושע"ת וכר"ש שם, ובאה"ט סי' ק"ל, אבל בנ"ד ששם המתנדב נרשם שם בשם נכרי שלו ובגופן שלהם, אולי היתה מחשבתה לא בלתי לד' לבדו, ובפרט שבלאו"ה העלה בשו"ת צ"ג סי' נון לענין צייר מנורה שעל אה"ק שיש למחות בו אם נרשם שם המתנדב עליו משום דיגרום הסח הדעת. וכדומה, ומכ"ש דיש למחות בחזקת היד במכסה שעל התיבה שהשליח ציבור צריך לשפוך שיחו שם לפני ד', ואם נרשם שם המתנדב עליו בכתב ובגופן שלהם שיגרום לו היסח ובלבול הדעת:
אבל היות שיש לפלפל בכל הנ"ל ועי' בשבת ריש פ' כל כתבי, ופ"ק דמגילה וסנהדרין דכ"ב ואו"ח סי' ש"ב וסי' של"ד וסי' ש"מ, ויו"ד סי' קע"ט וסי' רפ"ג וברכ"י שם סי' רפ"ד, ואהע"ז סי' קכ"ו ושו"ת חו"י סי' ק"ו, ע"כ אבקש את הד"ג ני' להשיב לי, למען השיב שוחרי דבר אם הד"ג ני' יהי' שר המסכים להתיר את המכסה על העמוד, בתודה רבה עבור טרחתו אשאר יד"נ הדושו"ט והמוקירו ומכבדו:
הק' בן ציון וועזל רב בקהל ארטהאד. בעיר הנ"ל והגליל.