אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה פ"א

תשובה פ'

ב"ה יום א' פ' בא תרנ"ב לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' אב"ד דק"ק קארצאג יע"ה

אחד"ש הנה באתי בשורות אלו להציע לפני כה"ג נ"י עובדא שאירע פה אתמול ש"ק ר"ח שהחזן הקורא פסק השביעי אצל מפטיר ושייר המפטיר לאחרן יען למפטיר קראו פרשת ר"ח, ופה המנהג מקדמת דנא להוסיף בכל שבת אחרן, והרים איש א' קולו וגער בקורא שפסק אצל מפטיר, ואמר כי אסור להפסיק אצל מפטיר ואני השתקתי אותו ואמרתי שאין כאן שום איסור, ושפיר עביד הקורא, ע"ז התרעם פשוט יותר מבעי בכותחה, ומבואר בשו"ע או"ח סי' קל"ד, ומקורו בש"ס מגילה דף כ"ב שאיין משיירין ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, משום הנכנסין ויוצאין, ובעובדא דא הלא שייר את המפטיר ג' פסיקים, ולא התחיל בפחות מג' פסוקים, כי הפרשה הקודמת ארוכה, אמנם מתנגדי כאמור לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד, ומתנכר רק לפני המון עם ללמדן, ובדור עזות זה בעו"ה חיוב גדול לעמוד נגד כ"ד עבדו ותלמידו ש"ב הדת"ש גם נגדי בחציפות. והנה הגם שדבר זה העזי פנים בזה דבר די, אמנם יען כי ישנו מהמון עם אשר מסתפקים עם מי הדין. ע"כ באתי בבקשתי שימחול נא לא"פ להשיב לי על שאלתי דבר זה, פסק דין צדק המבואר בשו"ע, למען ישמעו ויראו כ"ד ידידו המצפה על תשועת ד':

ה"ק צבי הרש פישער:

תשובתי קרה"ת בציבור הוא תקנות משה רבינו עה"ש כמבואר בירושלמי מגילה פ' הי' קורא, ובריף שם, וכבר הארכתי בזה בספרי תקנות ותפלות בשער תקנות משה, אך מנין הקרואים, כמה יהי' זה לא תיקן רבינו משה איש האלקים, וזה תיקנו אנשי כנה"ג, שיקראו בשבת שבעה, כנגד שבעה ימי השבוע, ונתנו רמז לדבר, דכתיב שבעה פעמי' באר בס' ויצא, יע"ש בבה"ט, וכן כנגד ה' אחד שיש בהם שבעה אותיות, אך הם תיקנו שיברך רק הראשן ואחרן מן הקרואים, ומזה באה התקנה שתיקנו חכמי המשנה, שיהי' הכהן קורא ראשן, והאחרן מן הקרואי' יהי' החשוב שבעיר לפי שהראשן ברך הברכי שלפניה, והאחרן הברכה שלאחריה, וכן מפורש במס' סופרים כל פרשה שבתורה הראשן מברך לפניו והאחרן לאחריו, חוץ מח' פסוקים שבסוף התורה, שמברך הקורא לפניה וכן לאחריה יע"ש. אך הדבר צריך ביאור, למה לא יצא גם הקורא האחרן שבתורה בח' פסוקים בברכה שלפניה שברך הראשון שקרא בריש וזאת הברכה ? אך אין לנו תירץ אחר חוץ ממה שתירץ ה"ג בעל יע"ד בח"ר מיערת דבש דף כ"ז ע"ב יען לדעת ר"ש יהושע כתב אלו ח' פסוקים, וא"כ קודם אלו ח' פסוקים כבר נשלמה הפרשה של וזאת הברכה, שכתב רבינו משה איש אלקים, ולזאת ספיר תיקנו ברכה מיוחדת לפניה ולאחריה, יע"ש:

ומעתה לפ"ז בזמניהם שרק האחרון שסיים הסדרה ברך ברכה האחרונה, היינו החשיבות של האחרון הי' גדול מאד, והי' צריך לסיים כל הפרשה, אך מעת שתיקנו הגאונים שכל אחד יברך הברכה שלפניה ושלאחריה, א"כ גם העולה למפטיר, אם הוא גדול או קטן יכול לסיים הפרשה, משום שכל אחד מוציא את עצמו.

והנה חכז"ל תיקנו שאחר שכבר סיים האחרון הפרשה קוראים עוד הפעם הפסוקים האחרונים למען שיכול לעלות ג"כ קטן שאינו בר מצוה, וזאת מג' טעמים, א' רצו בזה לחנוך את הנערים הקטנים במצות קרה"ת, ב' אולי יקראו בר מצוה שאין לו עוד י"ג שנים ויום אחד לתורה ולא יכול להיות בין שבעה הקרואים, ג' אולי יהי' קטן שאין לו אב שמחויב לברך ברכת הגומל שתיקנו לברך בציבור אחר קרה"ת, ויען שבין שבעה קרואים לא יעלה קטן, לזאת תיקנו לקרות עוד פסוקים האחרונים למפטיר בשביל הקטנים מטעמים הנ"ל ומעתה לפ"ז אף אלו הי' המעשה בזמן אנשי כנה"ג שרק האחרון מברך ברכה האחרונה, ג"כ לא הי' מכשול אם סיים בטעות לשישי במקום שמסיימין למפטיר, יען דיכול לקרות לאחרן באלו פסוקים האחרונים, ויברך ברכה שלאחריה בסוף הפרשה כדת וכתקנה, והמפטיר יעלה בספר השני לר"ח. מכ"ש בזמנינו שכל א' וא' מברך לעצמו לפניה ולאחריה, א"כ אין כאן שום מכשול, וגדולה מזו כתב הפרמ"ג בסי' קל"ז שחם טעה הש"ץ וסיים הפרשה עם השישי ואמר קדים, א"צ לקרות עוד אלא יקרא עם המפטיר, מה שקרא עם השישי, דקיי"ל מפטיר עולה למנין שבעה, יע"ש:

מכל הנ"ל יצא לנו שהדר"ג כתורה הורה ולש"ץ הקורא אין כאן מכשול וטעות, וימחול להראות מכתבי לצורבא מדרבנן החולק עמו, ואם יש בו אש הקודש הבוער בקרב לבו יודה על האמת, כי תורתינו שניתנה בלבת אש קודש מחמם הגוף המצונן. ומקרר את הגוף המחומם משנאה וטעות, כי נמשלה גם למים. כ"ד ידידו מוקירו הד"ש:

שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה