אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ע"ו

תשובה ע"ה

שלום וברכה לכבוד המה"ג צדיק תמים מפורסם לשם ולתפארת מו"ה יהודא קרויס ני' רב בק"ק יאנקאוואטץ בעחמ"ח ספרים יקרים:

אהובי במה שסיים אפתח בנידון אם מיתר ע"פ דין תורה הקדושה לשלח מכתבים הנוגעי' לדין תוה"ק ולבאר הלכות חפשי על בי דאר, מבלי לשלם המכס הקצוב לכל מכתב, ומעכ"ת מצא סמך להיתר בדברי הר"ן נדרים דף כ"ו בר"ה במוכס העומד מאליו. ואני לא מצאתי משם שום ראיה להתיר, וימחול לברר דבריו באר היטב:

ואני מצאתי היתר לדבר ע"פ מה שכתב בסנהדרין כ"ד ואלו הן הפסולין הרועה והגבאין והמוכסין ופי' הגאון ז"ל דהני מוכסין לאו משים דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן, דאי הכי היינו גבאין, אלא בזמן שהמלך מטיל מס לגבות מן היהודים מכל א' לפי ממונו, הני מוכסין המעריכין נושאין פנים למקצתן ומקילין ולאחרים מכבידין יותר מן הראוי נמצא גזלנים הן עיי' בערוך ערך מכס, ומעתה כיון שהמלך יר"ה והמעשה גמרו שאותן זכותים שיש לכל אמונה אשר בארצינו יש גם להיהודים, וכיון שכל עניני הדת באמונה אחרת הולכים חפשי על הבי דאר א"כ גם שומרי תורת משה ולומדי התורה יש להם זכות זה לשלוח שאלות ותשובות בעניני הדת והלכה חפשי בלי פרעון מכס, ואם ימצא ממונה א' שרוצה להכביד את עול ישראל מתוך שנאה ורוצה ליקח גם מן מכתבי הדת מכס גזלן הוא כנלע"ד:

ב') מה שעמד על דברי רש"י ריש פרק אלו טריפות שכתב בראש כל נקב במשהו, ולמה כפול דבריו אח"כ הכרס הפנימי שניקב במשהו ? לענ"ד ברור בכונת רש"י כי שם נקבה שהוא שם למין השני מן הזכר, והתאר הוא על שם סימן המין, שבו נבדלת מן הזכר, והסימן הוא נקב שיש לה באותו מקום, ומזה הוא שנאמר ובא בכפו ונקבה (לעכערן) מ"ב י"ח, וכן ויקב חור בדלת וכדומה, וכן הכלי אשר עושים בו חור ונקב נקרא מקבת (באהרער) כמו ישעי' נ"א מקבת בור נקרתם. והנה מלשון התורה יש להוכיח שנקב נקרא רק החור דמנכר לכל, ולא נקב משהו, ולראיה שגם לזכר יש לו נקב ולא מקרי נקבה, לפי שבשלה מינכר, ושלו אין מנכר, ולא נקרא על שם חסרון לזאת בא רש"י לומר שבלשון המשנה אפי' חור קטן במשהו מיקרי נקב ובמקום שהוא כחסרון משהו, ואמרו שניקב פסול בכלל ניקב אפי' נקב כל שהוא, אך הא תינח כדחזינן נקב משהו עין בעין, אך כשלא נראה הנקב עין בעין רק שנודע שלקח מקבת הוא כלי שעושין בו חור ונקב באחת מאברים שהנקב פוסל, אך הוא אינו רואה כלל. והייתי אומר כיון שהכלי שמינקוב בו הוא דק ופעולתו רק משהו שאינו נראה עין בעין זה לא מקרי נקב, לזאת בא רש"י במתק לשונו לומר על כרס הפנימי, שדרך העולם כשהבהמה נפוחה ליקח כלי דק, שפעולתו משהו שנקבה היינו שנעשה בה נקב בדבר שהוא משהו, היינו הכלי שהוא משהו ואין ניכר עין בעין, ודו"ק:

ג') פלפול במה שכתבתי על דברי מהר"ם שיף שכתב ועכשיו שותין יי"ש במקום גיהנם פתוח, ולא הוטב בעיני כקתיה שנגעתי בכנף החסידים וכו' שכונת מהר"ם שיף על הדיינים ששותין יי"ש בעת שיושבין לדין ועוברים על הקרא להבדיל ולהורות, זת"ד. תמה אני, עליו בתרתי, א' וכי ראינו ששותין הדיינין יי"ש במקום המשפט, חלילה לנו לומר שהמהר"ם שיף מצא הדיינין שוחין בעת שישבו לדון, שנית וכי יותר טוב להוכיח בפומבי את הדיינין שהם בקיאים בש"ס פוסקים, מלהוכיח את המון מן החסידים ששותין י"ש במות אביהם ואמם:

וגם אני דנתי את המנהג הגרוע הזה לכף זכות, ועי' בס' המנהגים חלק ד' בת"א סי' יוד, שעושין כן לסימן טוב על שם הקרא:

הפכת מספרי למחול לי, ומקיימין בזה מצות צדקה, ליתן לאכל ולשתות לת"ח עניים היושבים בביהמ"ד ועוסקים בתורה, ור"ת של תקן הוא "תורה, "קדיש, "נר, "נשמה, "נתן תתן, והוא צדקה. והאשכנזים אוחזין ג"כ בתיקונים הללו וקורין שתקו' שר"ת "תענית "תפלה"תשובה, "קדיש "קדושה "קרבות ישראל, "נר "נשמה "נתינה לגר לעניים ואביונים, יע"ש. והעיקר לדעתי שמנהג זה מביא את בתי כנסיות ובתי מדרשות לידי קלות ראש ובזיון, והראשונים שצעקו על ביזוי בתי כנסיות הי' רשב"י כמ"ש המג"א בה' בית הכנסת. ידידו מוקירו או"נ:

הק' שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה