אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ע"א

תשובה עין

העליון אשר בחסדו לארץ מאיר, יזכנו לאורה אשר על ציון יאיר וליהודים יהי' אורה ושמחה וששון ויקר הרבני המופלג צדיק תמים מו"ה משה יוסף קרוים ני' סופר הכולל בעה"ק ירושלים תוב"ב.

אדוני ! בגודל ענותנותו שם עיניו הטהורים עלי לשמוע דעתי, אם אנשי כנה"ג תיקנו בשבת וביו"ט רק שבע ברכות ולא י"ח כמו בחול מפני שחשו לטרחא דציבורא, כמו שכתבו הפוסקים שמטעם זה לא תיקנו לומר אשרי ובו לציון בשחרית בשבת כמו בחול, א"כ מדוע תיקנו והוסיפו על שבת מזמורים שאומרים בפסוקי דזמרה וכן שהכל יודוך וכן תיקנו האחרונים לומר יוצרות בשבתות וי"ט וכן תיקנו שיכולים להוסיף על ז' קרואים ומדוע לא חשו בכל זאת על טרחא דציבורא ?

וכן קשה מדוע שינו בנוסח התפלות לשבת בערבית ובשחרית ובמנחת, ומדוע לא תיקנו כשחל יו"ט בשבת לומר ג"כ בליל שבת אתה קדשת' ובשחרית "ישמח משה" ובמנחה "אתה אחד" הכי ביו"ט שחל בשבת לא שייך הטעם שהי' להם בתיקונם לשבת? זת"ד:

והנני לרצונו להשיב לו כיד ד' הטובה עלי, כבר עמדו חכז"ל (ברכות כ"ט) לחקור למה תיקנו כנסת הגדולה בשבת שבע ברכו', ואמרו הני שטע שבתא כנגד מי ? כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים, ובירושלמי (תענית פ"ב ה"ב) איתא שתיקנו כנגד שבע אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת, עיי"ש. ביארתי בכונתם, דהנה בימי קדם האמינו שיש כח פרטי' בככבים ובמזלות, והאמינו שבשבת מזל שבתאי שולט בעולם, שהוא ככב רע המזיק, ולזאת ישבו בשבת בחשך, ומנעו את עצמם מתענוג ומשמחת, עיי' בחיי ועל התורה (שופטים) על הקרא לא יהי' בך קסם קסמים, ואחר שנדע זאת נמצא כי מה שתיקנו אנשי כנה"ג בהוספות המזמורים בשחרית, וכן בשבח הכל יודוך ואל אדון תיקנו לעורר, שהשמש והירח והככבים מסורים בידו ית"ש. (עיי' בתקנות ותפלות שער שבת) ומעתה יען דתיקנו בחול ח"י תפלות כנגד י"ח ציווין שכתב בפרשת משכן שני (ירושלמי לעיל ותקנות ותפלות שער יהושע סי' כ"א) ויען כי בשבת אסור להביע צרכיו דאמרו ז"ל (או"ז ריש מוצאי שבת) ריז שאל האיך אומר בברכת המזון "רועינו פרנסנו" הא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת ? אמרו לי' טופס ברכה כך הוא, וע"ז אנו סומכין שמתפללי' גם בשבת "אלהי נצור לשוני" וכו' (שתיקן רבינא ברכות י"ז ע"א) משים שטופס תפלה הוא עיי"ש, (ועיי' בד"מ או"ח סי' רס"ח) א"כ לא הי' יכולין לתקן תפלת י"ח על שבת, ותיקנו במספר שבעה נגד ימי השבוע, לומר שכשם שהקב"ה שולט בכל בשאר ימות השבוע, כן שולט בכל גם בשבת, ואין שים כח למזל שבתאי יותר משאר מזלות, וסמכו דבריהם שלכן אמר המשורר הקדוש שבעה פעמים קול במזמור, כשם שקולו נשמע בשמים ובארץ ביום זה, כן קילו נשמע ביום השבת, ועל פיו יצאו ויבאו המזלות, וששים ושמחים לעשות רצין קונם:

ואגב אני אומר שלעומת אלו המאמינים בככבים ובמזלות תיקנו לקדש הלבנה (סנהדרין מ"ב ע"ב) והגדילו במצות קדוש הלבנה. עד שאמרו כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני השכינה כדי להרחיק את ישראל מאמונת שוא, ושיאמינו כי מאורי השמים ששים ושמחים לעשות רצון קונם, ומאותית השמים לא יחתיו ולכן תיקנו לומר זה לזה שלום עליכם, מי שמאמין ביחיד ומיוחד אשר שמו שלום, אל ירא ואל יפחד ממזלות:

ולכן הראו באצבע על המזמור ליום השבת שאמרו אדה"ר שנאמר בו ז' אזכרות ומדוע במספר שבעה ? אלא לומר, כשם שמושל ביום ראשון, כן מושל ביום השביעי, שבו מזל שבתאי שולט, וכל המזלות על פי ד' יצאו ועל פי ד' יבאו:

ודע כי נוסח ברכה אמצעית בג' תפלות של שבת אינה מפורסת לא בש"ס בבלי ולא בירושלמי, ורק מובא ברמב"ם ובטור או"ח רס"ח, ומה שאומרים בליל שבת "אתה קדשת" וכו' זה נאמר על שבת של מעשה בראשית שכתוב בו ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, וגו' ובשחרית תיקנו לומר "ישמח משה" יען שמשה תיקן במצרים שינוחו ביום השבת, (עי' תקנות ותפלות שער תקנות משה) במוסף תיקנו לומר "תכנת (תקנת) שבת" וכו' (עפ"י סדר תשרק עיי' טור וב"י ובסדור המנהגים ה' שבת) והנוסח בכ"ף נכונה כמו ותוכן לבות ד' (משלי כ"א) שנתן הקב"ה בשבת הכח והשלימו בכמות כחותיו לטובה, ואין כח במזל שבתאי להרע או להטיב, ובמנחה תיקנו לומר "אתה אחד" שאנו מאמינים רק ביחיד ומיוחד ולא באלילים ולא בככבים ובמזלות. (עיי' תקנות ותפלות שער שבת שכתבתי באורך וביותר ביאור) כנלע"ד:

ובטור סי' רצ"ב כתוב מה שתיקנו בליל שבת אתה קדשת כנגד שבת בראשית, ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה שלכולי עלמא בשבת ניתנה התורה, אתה אחד כנגד שבת העתיד ולכן לא תיקנו ליו"ט אלא אתא בחרתנו עי"ש. ומעתה לפ"ז ברגלים שאנו חוגגים, שאנו אומרים בהם אתה בחרתנו מכל העמים, שלא נהי' כעובדי אלילים, אשר בככבים ובמזלות מאמינים, ובצאת ישראל ממצרים, ראו נסים ונפלאות, והאיך יאמינו חוגגי שלש רגלים במזלות, אחר שאומרים שמאמינים כי אבותיהם ישבו בסוכות, לזאת ביו"ט שחל בשבת אין מן הצורך לומר אתה אחד וישמח משה ואתה קדשת, מאחר שאומרים לד' אנחנו מאמינים שאותנו בחרת ועוד אומרים ברגלים שלשמחה וששון הימים נתת, והוא היום שכתוב בו ושמחת, ויען שכל התקנות והתפלות נאמרו בתורת התנגדות, לעומת המאמינים בככבים ובמזלות, ויען כי ביו"ט אנו שמחים, אוכלים מעדנים ושותים ממתקים, בזה אנו מראים, כי ממזל שבתאי אין אנו יראים, ורק ביחיד ומיוחד אנו מאמינים:

ומה ששאל למה תיקנו האחרונים לומר יוצרות בשבתות ויו"ט ולא חשו לטרחא דצבורא ? דבר גדול הקשה מעכת"ה י', והלענ"ד דכבר הקשה אותי אחד מן התלמידים הא משה תיקן שיהי' דורשין הלכות חג בחג (עיי' תקנות ותפלות שער תקנות משה) א"כ במה יוצאין הרבנים בזמנינו שאין דורשין בחג? והנה הב"י באו"ח תכ"ט הקשה הקושי' ומתרץ שאין הכונה דוקא במועד אלא סמוך למועד כמו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל שאין הכונה דוקא ברגל אלא סמוך לרגל עיי"ש. אך לכאורה עדיין קשה, וכי הרבנים דורשים הלכות חג סמוך לחג? וכתב הא"ר וח"י שיוצאים באמירת היוצרות והפיוטים עיי"ש:

והנה הרמב"ם בפ"י כתב וז"ל:

בבוקר משכימין כל העם לביהכ"נ ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם "ואוכלין" והולכין לביהמ"ד קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהם "לאכל ולשתות" שאר היום עד הלילה, עכ"ל. והנה דברי הרמב"ם צריכין ביאור מרישא עד גמירא, בתחלה אמר וחוזרין לבתיהם "ואוכלין", ולא אמר ושותין, ואחר חצות אמר "אוכלין ושותין ? אך כר דייקת בלישנא תמצא שכונתו יען דביו"ט החיוב להתפלל בציבור וכן לשמוע הלכת חג בחג וגם לאכל ולשתות, ויען דהי' קשה על הציבור להיות בבהכ"נ מבוקר ועד חצות בלי טעימה, והי' דבר שאין רוב הציבור יכולים לקיים או שאין רוצים לקיים, לזאת מצא הרמב"ם תקנה טובה שיתפללו שחרית ומוסף וילכו לביתם לאכל, היינו לטעום דבר מה, אך שתייה אסור, יען שעדן לא קיים תקנת משה לשמוע ה' חג בחג, ואחר שכבר טועם יחזור לביהמ"ד וילמוד ה' חג בחג, וכיון שכבר טעם יכול להאריך עד אחר חצות ויתפלל מנחה כדי שיוכל להתענג בתענוגים חצי היום עד ערב:

אך כאשר ראו בדורות האחרונים שגם בזה אין רוב הציבור יכולים לעמוד, לחזור לביתם ולחזור שנית לשמוע ה' חג, לזאת קיבצו מאמרים מהלכות חג וקראו אותם יוצרות מפני שמדברים בשבח היוצר ב"ה, ועוד טעם מפני שמתחילין לומר אותם אחר ברכת יוצר אור וכו' ויש קוראין אותן קרבוץ לפי שאנשי צרפת אינם מבדילין במבטא בין צדיק לתי"ו רפויה, ולכן חכמי צרפת קראו אלו המאמרים תמור קרבת לפי שטרחו לקרב המאמרים וההלכות זה אל זה ולתפלות בשם קרבוץ. (עיי' חשב"י ורא"ש פ' אין עומדין ויש שקוראין אותן פיוטים לפי שתיקנו אותם לנגן בניגון כדי לקרב הלבבות, ועל כנגן המנגן מתרגמינן המפייט פייטא, ויש שקוראין פזמונים לפי שפזמון הוא הגבהת קול בשיר ובזמר, מלשון ותען להם מרים, מתרגם ופזים, פז-מן (עיי' מענה לשון ח"ב סי' תל"ה). ואחר שאומר אלי מאמרים והלכות יצא ידי חובת היום בלימוד הלכות חג בחג:

ובמקום אחר אמרתי, יען שאפשר שיוצא ידי חיבת היום גם בקה"ת, יען ששמע מעניני דיומא, אך קשה בשבת במה יוצאין, הא תקנות משה היתה ג"כ להקהיל קהלות "בשבת" לדרוש בדיני שבת ומעניני שבת, ובשבת אין קוראין מעניני שבת מפני שאין בת רק ב' פסוקי' כמ"ש באו"ח סי' רפ"ז, א"כ במה אנו יוצאין ידי תקנת משה רבינו בשבת ? ואפשר שמפני זה תיקנו האחרונים לומר משנה במה מדליקין בליל שבת שיאמר הלכה מענין היום לצאת ידי תקנת משה רבינו. ואחר שהצעתי לו דעתי בדבר אשר שאל אותי בענותנותו שמחתי באומרי' לי שבחצרו' ירושלים שמים הצדיקים את עיניהם על ספרי סרור המנהגים, והנני חותם בברכת בונה ירושלים יתן ד' שנזכה במהרה לראות ציון בנוי ובימיו ובימינו תושע יהודא וירושלים ישכון לבטח. כ"ד מוקירו הד"ש ושלום היושבים בתוככי ירושלים עבדכם:

שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה