אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה עין

תשובה ס"ט

שיל"ת קארצאג, א' לס' שירה תרל"ט לפ"ק. ברכות ושמחות לאמ"ו הרב הגאון הגדול בתורת ה' צבאות, ארי שבחבורה, מופת הדור, מו"ה חיים צבי מאנהיימער נ"י רב אב"ד ור"מ בק"ק אונגוואר יע"א:

אחרי הקידה הנני להציע לפני אמ"ו הדר"ג השי"ו מ"ש על דברי הש"ס ברכות ל"ח והלכתא המוציא וכו' והקשה הרשב"א למה לא מברכין גם על היין הבורא פרי וגו' ? ולע"ד פלא למה לא הקשה כן על כל הברכות שהי' לן לפ"ז לברך הבורא פרי העץ וכן הבורא פרי האדמה ? ואמרתי שכפי הנראה מדברי התוס' שם לא סברו חכמי הבבלי כחכמי הירושלמי שתיקנו לברך המוציא שלא לערב האותיות לחם מן העולם מוציא, אלא שתיקנו המוציא משום דנשתנה למעליותא והה"ה הוא לחשיבות, משא"כ בשאר דברים שנשתנו לגריעותא. ולפ"ז שפיר מקשה הרשב"א רק על היין שנשתנה למעליותא הוי לן לברך ג"כ הבורא פרי וכו' ?:

ואמרתי לתרץ קו' הרשב"א כשמברכין הבורא פרי הגפן משמע שזאת היתה הבריאה כאשר היא לפנינו, ובאמת הוא ית"ש ברא רק הגפן ואנחנו עשינו מן הגפן יין, משא"כ גבי פת אע"פ שלא ברא' הוא ית"ש הפת שהוא לפנינו, בכ"ז יען דכתיב בקרא המוציא לחם היי' להוציא לחם מן הארץ, שפיר תיקנו על סמך הקרא לברך המוציא:

כנלע"ד:

ואמרתי לבאר הענין ע"פ מ"ש חכז"ל לקדש על היין ואם אין לו יין יקדש על הפת כמפורש באו"ח סי' רע"ב וסי' תפ"ג, והוא מש"ס פסחים ק"ו זכור את יום השבת לקדשו זיכרהו על היין. וצריך ביאור הא כתיב ג"כ זכור את אשר לך עמלק, ומה מצאו בקרא זכור את יום השבת לקדש על היין ? כתיב (ראה) ופסילי אלקיהם תגדעון ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלקיכם, פירוש רש"י ואבדתם את שהם לכנות להם שם גנאי. וקשה לפי פירוש רש"י אין מובן ההמשך לא תעשון כן ? ואמרתי בביאור כונת רש"י ע"פ מ"ש באוה"ש על הקרא (אמור) ונוקב שם ה' יומת, כי המזכיר שם פרטי או שהוא לכבוד או לגנאי, כעין שמצינו במדרש ג' שמות לאדם, א' השם שיש לאדם מיום הולדו, ב' אשר יתנו לו האנשים בגדלותו, ג' אשר יקנה לו מצד מעשיו ומעלותיו. והנה מדרך המוסר כאשר ידבר הגדול עם הפחות ממנו, אם הוא דרך חבה יכנהו בשם הפרטי אשר לו מיום הולדו, כגון הקולך זה בני דוד, ולגנאי יכנהו בכינוים כגון מדוע לא בא בן ישי, וכאשר ידבר הקטן מן הגדול ממנו הוא בהיפוך, דרך כבוד יכנהו בתאריו המיחסים אותו כמו מלך שר נגיד ורב ופרנס, ולגנאי יזכירהו בשמו הפרטי. וז"ש ונוקב שם ה', מורה על שם הוי"ה ב"ה הפרטי המיוחד לו, שפורט אותו, והוא דרך בזיון, עכ"ל. ויען כי הגוים הקדמוני' עובדי ע"א הי' להם אליל רצח אליל גנב אליל נואף. וכן הי' לכל תועבה אליל, והמאמינים באלילים עבדו אותם כפי דרכם, ולכן אמרה התורה ונתצתם את מזבחותם וגו' ואבדתם את שמם, היי' לספר לבניך את שם הפרטי שלהם, ואז עבודתם יהי' לגנאי, וז"ש רש"י לכנות להם שם לגנאי, היי' שהזכיר אותם בשם פרטי שלהם שהוא לגנאי אך לא תעשון כן לה' אלקיכם לקרא הבורא ית"ש בשמו הפרטי, כי ונוקב שם ה' יומת:

והנה חכז"ל ג"כ אמרו גבי יין ופת שמפני חשיבותם יוצאים מן הכלל בברכה. על יין מברכין בורא פרי הגפן אף שהוא פרי העץ ועל לחם מברכין המוציא אף שהוא פרי האדמה. וכן אנו מצווים לעשות ביום השבת, אף שהוא "יום השביעי" לבריאה, וגם בתורה כתיב ויכל אלקים ביום השביעי וגו' וכן ויברך אלקים את יום השביעי וגו', בכ"ז אין אנו מזכירין אותו בשם פרטי, רק מזכירין יום "השבת" מפני חשבותו וקרושתו:

וזה היסוד לדרשתם זכור את "יום השבת לקדשו" שאמרה התורה לזכור את יום השביעי בשם שבת הוא לחשיבותו כדי לקדשו, ולא תאמר השם פרטי יום השביעי וזה זכרהו על היין, כמו שאתה מזכיר היין לחשיבותו בשם יין שהוא שם התואר, כן תזכור את יום השביעי בשם התואר והחשוב. ואם אין לך יין שבא לחשיבות זכרהו על הפת שיצא ג"כ מן הכלל ומזכירין אותו ג"כ בברכה בשם התואר לחשיבות. ובאמת כתבי בתוס' בד"ה זכרהו שהקדוש על היין או על הפת הוא רק מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא להראות החשיבות משבת, כנלע"ד. והנני עבדו הדש"ת ומצפה לשמוע מהדר"ג וביתי השי"ו כל טוב:

ה"ק שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה