שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ס"ח
שיל"ת קארצאג א' לס' כי תבא תרמ"א לפ"ק כתיבה וחתימה טובה להרב הגאון הגדול המפורסים שכל קצוי ארץ, בארץ ובחוצה לארץ. בתורתו וצדקתו כקש"ת כמו"ה פייבל פלויט השי"ו בעה"מ ס' ליקוטי חבר רב"ד ור"מ בק"ק שוראן והגליל יע"א
אדוני ! זה איזה שבועות אשר בא לידי ספר ל"ח ח"ד אשר שלח לי בפקודתו תלמידנו הב' יצחק כהן ני' ואז לא הייתי בקו הבריאה ל"ט, ואיזה ימים אח"כ הלכתי למרחץ, וביום עש"ק באתי לביתי בשלום, ובמוצאי מנוחה ראשית מלאכתי להתיצב לפני אדוני ולומר לו ברכתי ברכת מז"ט, על כי זכה להוציא לאור ח"ד מספרו ל"ח. יחייהו ד' וישמרהו שיזכה להוציא לאור חדושי תורתו שהם לנו למשיבת נפש ונזכה לעלות ביחד לציון במהרה בימינו, אמן:
יאמין לי אדוני, כי ספריו היקרים, מאז שזכיתי להם, הם שעשועי, ומשתוקק אני לראות פני העוסק במלאכת הקודש בהתמדה נפלאה, כמ"ש חכז"ל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, כי הגהותיו רובם ככולם על אדני האמת הם בנוים, אשרי לדור שזכו לחכמים כמיי"ב, יהי רצון שנזכה להרים קרן התורה ב"ב אמן:
ואגב אזכור כי זה איזה חדשים אשר שלחתי ליד הדר"ג השי"ו ספרי הקטן סדור המנהגים, ואז כתב לי הדר"ג מכתב קצר כי אין לו פנאי לעיין בספרי כדי לכתוב לי מה שמצא בספרי ואיזה שבועות אח"כ כתבתי להדר"ג איזה הערות, ואז כתב לי תלמידנו הב' יצחק כהנא יחי' בשמו שבאפס פנאי במשך השבועות ישיבני דבר על ח"ת, וגם על ספרי, אך מאז וע"ע לא זכיתי לראות מכתבו, ואבא שנית אל הדר"ג בהערה אשר לא מצאתי לה יישוב, ואקדים בדבר הנוגע לספרו הקדוש. בספרי סדור המנהגים במנהג של ר"ח ניסן וע"פ בת"א סי' א' שם יצאתי ליישב הקושי' שהקשה תלמיד א' דמרן על מה שכתב הדר"ג על המג"א בסי' תל"ב ודגמ"ר ע"פ מ"ש הפוסקים שאם אכל כזית מוציא בבהמ"ז אף מי שאכל בדי שביעה, אף שהאוכל כדי שביעה מחויב בבהמ"ז מה"ת, והאוכל כזית רק מדרבנן, בכ"ז אסמכינהו אקרא דואכלת, יעי"ש ועיי' עיר הצדק לסמ"ג מ"ע כ"ז. וקשה לי הא איתא בש"ס פסחים דף קט"ז ע"ב מ"ד אגדתא בי' ר"ש אמרו ר"ש קסברי רבנן מצה בזמן הזה דרבנן, עיי"ש משמע אי הוי מצה דאוריי' לא הי' סומא יכול להוציא אחרים אף דסומא חייב מדרבנן כמ"ש בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"א בד"ה הא, וא"כ האיך אמרו שאף שאינו מחויב מדאורי' רק מדרבנן שמיקרי מחויב ויכול להוציא המחויב מדאוריי' ? ב) בנוב"י מה"ק סוף ח"א החליט הא דפשוט לן בכל הש"ס שאין עשה דוחה עשה ע"ז אין לנו לימוד בכל הש"ס מקרא, והוא רק מצד הסברא מאי אולמי האי עשה מהאי עשה, ואפשר שמה"ת הברירה בידו ורק מדרבנן עשה אינו דוחה עשה מטעם דשב וא"ת עדיף, אך אם הוא הולך ועבר על מ"ע כדי לקיים מ"ע אחרת אז לא הוי מצוה הבאה בעברה כי היכא דלא הוי מבהב"ע בעשה דוחה ל"ת יע"ש. וקשה לי וכי נעלם מהגאון נוב"י הסוגי' אשר בה הי' עסיק אז להשיב לשואל דשם אי' הא הוי מצוה הבב"ע, ומתרץ מצוה דרבים שאני, היינו שהיא מצוה דרבים שדוחה לעשה דיחיד דשחרור ולא הוי מהבב"ע, ולפי כללו מה מקשה הש"ס הא התם עשה דשחרור עומד מול עשה דוהתקדשתם עיי' עיר הצדק לסמ"ג מ"ע ה' ונקדשתי וח"ס חו"מ סי' קס"ז, ובדיעבד כשדחה מ"ע כדי לקיים מ"ע אינו עובר על המצוה להיות מצוה הבאה בעברה:
והנה להפוסקים שמ"ע דוקדשתו הוא רק אסמכתא בעלמא יעיי' תוס' חולין פ"ז ע"א בתוס' בד"ה וחייבו, ועיין ק"נ גיטין סי' כ' שפיר, אך לדעת הפוסקי' והוא דעת הרמב"ם פ"ד מכלי מקדש וכן הבין התומים בחו"מ סי' ט"ו שהוא דאורי' כמשמעות הש"ס בגיטין נ"ט א"כ עשה דונקדשתי עומד מול עשה דלעולם בהם תעבודו ולנוב"י בדיעבד לא הוי מהבב"ע:
ונפשי חשקה לשמוע דעתו הרמה בזה, כי בדעתי לדבר מענין ההערה של הדר"ג על המג"א ודגמ"ר בסי' תל"ב עוד הפעם בחלק שני אשר אני מוסר עכשיו לדפוס בס"ד. ואחתום בברכת כתיבה וח"ט, עבדו עבד לחכמי ישראל:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווא כב דפה והגליל.