שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ס"ד
יהודה הראשון במסעות, ראשן במלחמות ה' צבאות, לעמוד בפרץ שלא יעברו על המצוה שנכרתו עליה י"ג בריתות, ה"ה חתן גיסי הרב המאור הגדול בתורה וביראה ובחכמות, ומקרב לאבינו שבשמים הלבבות, מו"ה יהודא ליב מאדמארשטיין רב בק"ק סעניטץ השי"ו:
נפשו היפה אותה לדעת דעתי ע"פ דין תוה"ק בנער שפשע אביו ולא הניח למולו, וכעת הוא בן י"ג ואביו הפושע רוצה שיקראו לתורה באמרו, שהוא רק עבר על לאו שיש בו כרת, ומי שמע שידחו נפש מישראל מלעלות לתורה כשאוכל חמץ בפסח או שאר עברות שיש בהם כרת או מיתת ב"ד ? והדר"ג סיים במכתבו שראה במה"ע ישורין שהרב הצדיק רש"ר הירש ז"ל הכריע שלא לקראו לתורה מצד גדר וסייג. וביקש ממני לברר לו הדין ולא מצד גדר וסייג. והנני לרצונו כיד ה' הטובה עלי:
כבר נשאר ע"ז הגאון מלעמבערג בעל שואל ומשיב, והשיב בחלק ג' מה"ת סי' ס"ד ופסק להלכה ולמעשה כיון דמצות מילה ניתנה עוד לאברהם אבינו ואנחנו מתייחסים אחריו שהי' ראש לגרי' כדאמרי' בחגיגה ג', א"כ כל שהוא ערל אינו בכלל יהודים, ואחר שהיא כמה מאמרים מש"ס ומדרשים מסיק:
ואינו יהודי כלל, עיי"ש:
והנה בשנת תר"ג קמו בפראנקפורט בני בליעל תרבות אנשים חטאי' ויכתבו במה"ע תועה על תורת ה' והתירו לחלל השבת ולהפר את הברית אשר כרת ה' את אברהם בשאט נפש, אז קם גם הרב הדרשן המפורסם מו"ה יצחק נח מאכהיימער בוויען ז"ל נגד הרשעים האלה והראה לדעת מש"ס ופוסקים שאין להם חלק ונחלה בישראל, ובהמשך הדברים הוא מספר, כי גם בעדתו כבר קרה מקרה כזה, כי איש רע מאן למול את בנו, וימאן גם הוא להכניס את הבן בפינקס עדת ישראל וכי חובה עלינו להבדל מאיש כזה ולבלי תת לו חלק כחלק כל הכבוד הראוי לבן ברית, "לא יעלה לתורה", וכל רב ומורה "לא יסדר לו חופה וקדושין" וכו' (עיי' בהקדמה לספר ציון לזכרון עולם מן מאיר ביסטריץ יצא לאור בוויען תרכ"ד):
ולע"ד שלא הורו כהלכה מעיקר הדין והפריזו על המדה במ"ש דאינו יהודי כלל, כמו שאבאר בס"ד:
כתיב בתורה (שלח) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא, ואמרו חכז"ל (סנהדרין צ"ט וספרי במדבר סי' מ"ט) ואת מצותו הפר זו "ברית מילה", הכרת תכרת בעוה"ז ובעוה"ב, עונה בי, שכל המתים מיתתם מכפרת אבל זו עונו בו כמ"ש ותהי עונותם על עצמותם, עכ"ל. ודבריהם צריכין ביאור מספיק, א' מה ראו לדרוש הקרא ממחרף ומגדף על הפרת ברית מילה? ב' כרת מן השמים בעולם הנפשות הוא העונש שנאמר על כמה מצות שבתורה, אך כרת בעוה"ז ובעוה"ב לא שמענו:
ואמרתי בכונת הקרא ע"פ מ"ש הטור ביו"ד סי' ר"ס שמילה מצוה שנכרתו עליה י"ג בריתות, ומסיים וגדולה מצוה זו משאר מ"ע שיש בה כרת. ומקשין עליו הא כמה מצות הם בכרת ? ואמרתי בכונת הטור שבשאר מצות שיש בהם כרת אין החוב מוטל על הציבור להבדילו ולהפרישו מן הקהל, משא"כ כשלא מל במזיד אז החוב מוטל על זקני העיר ועל כל בני ברית להפרישו מן העדה שלא יבא בקודש. לכן נאמר גבי מילה הכרת תכרת, כרת בעוה"ב מן השמים, וגם כרת בעוה"ז ע"י העדה שיפרישו אותו מקהל הגולה:
ובזה מיושב מה שמקשה באות ברית על רס"י בנוסחא הישנה שכתב על הפסוק וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה משהגיע לכלל י"ג שנה ולא מל חייב כרת, וקשה הא אין ב"ד של מעלה מענישין עד כ' שנה ? ולע"ד כונת רש"י יען (דבסדר לך) כתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר וקשה הלשון לא ימול משמע שלא מלו אביו כי כל זמן שהוא בן ח' אפשר רק לאביו נמולו, אלא דמיירי שלא מלו אביו ובא לכלל י"ג שיכול לימול את עצמי ואינו עושה, אז בא לעונש כרת ויען כי קבלה בידינו שעונש כרת למעלה הוא רק כבן עשרים, ובמה נכרת כב י"ג ? ע"ז אמרי התורה ונכרתה הנפש ההיא "מעמיה" שהחיוב על העם להכריתו ע"י שבודלין אותו מעם קדוש:
ורבינו רש"י למד זאת מדכתיב כאן גבי מילה:
את בריתי "הפר" וגבי מחרף ומגדף כתיב ג"כ את מצוהי "הפר", וגבי מחרף ומגדף כתיב שני פעמים כרת, הכרת תכרת, ופירושו שמחרף ומגדף נכרת בעוה"ב מן השמים ונכרת מקהל ע"י עם קודש, ודרשינן הפר הפר שגם מי שלא נימול מחויבין הציבור להפריש מן הקהל. ומתי הגיע הזמן להפרישו מן הקודש ? לכן כתב רש"י משהגיע לבן י"ג שנה:
ובזה מובן לשון הספרי ואת מצותי "הפר" זה המפר ברית בשר, מכאן אמר ר"א המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו אע"פ שיש בידו מצות ומעשים טובים כדי הוא לדחותו עכ"ל:
ועתה מובנים ומבוארים דברי הקרא ודרשות חכז"ל. יען דכתיב, גבי מילה הפרי וגבי מחרף ומגדף ג"כ כתיב הפר' וכתיב הכרת תכרת ב' פעמים ומדוע עונש המפר ברית גדול כל כך כמחרף ומגדף השם ? מדוע שאר חייבי כריתות נכרתים רק מן השמים היא בעוה"ב. וכרת במילה עונשו כפול בעוה"ז ובעוה"ב, היי' שמובדל מקהל הגולה ואל הקודש לא יבא ? ע"ז אמרה תורתינו הקדושה עונה בה לפי שמי שלא נימול בכל עת ובכל שעה שבא אל הקודש עליו ועל גופו הוא העון, כי הוא ערל, ואם ימות עונו נשאר בגופו, והוא הוא שעליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם, משא"כ בשאר חייבי כריתות בשעה שמצרפין אותו לדבר שבקדושה אין עונו עליו:
ובזה אמרתי בתשובה אחת דבר חדש דעת הרבה פוסקים דמי שהוא רשע בפרהסי' שאין מזמנין עניו (מג"א סי' קצ"ט) וכן מומר לחלל שבת אין מצרפין אוהו למנין עיי' פרמ"ג או"ח סי' נ"ה וטו"ז או"ח סי' קצ"ו סעי' ח' ובפרמ"ג שם) ואנו בדורנו מזמנין עם עוברי עברה ומחללי שבת וכן מצופין אותם לעשרה, ומדוע דעת הרבה מאחרונים הוא שאנו סומכין בדור הבוגד הזה על דברי הרא"ש ברכות מ"ז שאמר דהאידנא רגילין לזמן עם עמי הארץ משום איבה ודרכי שלום, עיי"ש. וקשה להבין אם נאמר בכל ענין וענין לחוש לאיבה ולשלום ולהיות מטעמים הללו מן המקילין, אז ח"ו יתרבו הרעים והחטאים ויציצו כעשב הארץ ותתבטל הדין ? ולע"ד ברור כי כל עוברי עברה אשר רובא דרובא מהם עושים לתיאבן ולבו שלם עם ה' ואמונתו, ובעת שעומד בתוך העדה עם האחרים שעושים רצון קונם באימה וביראה אז גם הוא מהרהר בתשובה, ואף חם אין מהרהר בתשובה, בכ"ז אין עונו בו היי' בגופו, ובאותו שעה הוא כגוף אחר. ועד יום מותו מוכן הוא לשוב לה', לכן אנו מצרפין גם אותן חטאים לדבר שבקדושה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. משא"כ בישראל מומר לערלה בזדון שהוא ית"ש אמר התהלך לפני והיה תמים, אם תבא לפני צריך להיות תמים ע"י המילה, ואם לא נימול האיך יבא לדבר שבקדושה, והאיך יברך אשר בחר בנו וכו' ועונו בגופו?
אב"ע סברא שאין לצרפו לדבר שבקדושה ושלא לקראו לתורה דכתיב:
וישלח את יתר חותנו ואמרו חכז"ל משה דרש ק"ו, מה מצות פסח שהוא מצוה אחת אמרה תורה כל ערל לא יאכל בו, תרי"ג מצות שרוצה הקב"ה ליתן לישראל יהי' ערל בתוכנו, עכ"ל. ומעתה האיך נקרא ערל מומר לתורה ויאמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ?
ויש לחזק הסברא ע"פ המדרש (הובא בנחלת בנימין על תרי"ג מצות מ"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו עשה הבדל בין טמא לטהור, ובמין האדם עשה הבדל בין טהור לטמא ע"י מצות מילה, עכ"ל. ואמרתי בזה לדרוש סמיכות סדר שמיני לסדר תזריע:
כי בסדר שמיני מסודר ומפורש ההבדל בין חיות ובהמות הטהורים והטמאים, ובתחלת תזריע מסודר ומפורש ההבדל בין ישראל לאומות ע"י מצות מילה וטהרה. ומעתה האיך יקראו לתורה התמימה ערל טמא ? לזאת כתורה פסק בעל שואל ומשיב להבדילו מן הקהל ושלא לצרפו לכל דבר שבקדושה ושלא יעלה לתורה. בחיים ישב מחוץ למחנה, ובמותו לא ישכב בין התמימים כי עונו בגופו:
אך מה שהחליט שאינו יהודי כלל, ומה שהחליט הרב ודרשן מעיר רבירה וויען שאסור לרב לסדר לו קדושין אינו מעיקר הדין, יען דפסקי' להלכה בש"ע אה"ע סי' מ"ד סעי' ט' ישראל מומר שקידש קדושיו קדושין גמורים הם וצריכה ממנו גט, ואפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו זרעו ישראלית שהוליד מישראלית וכו' קדושיו קדושין יעי"ש בטור ובר"י וד"מ. וכד דייקינן בלישנא חזינן כמה גדולים דברי חכז"ל שהם לפעמי' כעניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. בדין זה הורו לנו שאם בר ישראל המיר דתו ויש לו בן לישראלית, ואותו בן קידש בת ישראל שהקדושין קדושין גמורים הם, ע"כ כונתו שאותו בן מומר לא נימול, דאי מיירי שנימל כדת פשיטא ופשיטא שקדושיו קדושין גמורים הם, דהא אפילו אם האב עכום גמור אלידתו הבן הולך אחר האם, אלא ע"כ דמיירי שהמומר לא הניח אותו למול ובכ"ז הקדושין קדושין גמורים הם מאחר שאמו ישראלית, ואע"פ שעונותיו על גופו דין ישראל יש לו לענין קדושין, ובפירוש נאמר להלכתא ביו"ד סי' ב' סעי' זין שמומר לערלה דינו כמומר לעברה אחת, אך בכ"ז ברור ופשיט שאסור לקרות אותו לתורה ולצרפו למנין עשרה, כנלע"ד:
והנה אמת ויציב שבדור פרוץ כזה החיוב על חכמי הדור לעמוד בפרץ ולעשות גדרים וסייגים כפי מה שיראה להם הוראות שעה, ולא שיקבעו הלכה לדורות, כמו שמבואר ומפורש בטור ומחבר חושן משפט סי' ב' וביותר האריך בזה בלבוש חו"מ סי' ב', עיי"ש. ומאחר שאנו רואין עד היכן הגיע העזות מן הפושעים בימינו כדת וכדין הורה בעל שואל ומשיב להורות הוראות שעה שאין מומר לערלה בכלל ישראל, ויש כח לחכמי הדור להוציאו מן הדת למיגדר ולקיים ועשו סייג לתורה. אך אין כח ליחידים לתקן ולגזור אם לא באסיפת כל חכמי המדינה כמבואר ברמב"ם ה' ממרים פ"א ה"ג ובכללי הוראה בש"ך סי' רמ"ב בסעי' ט' עיי"ש שישאו ויתנו זה עם זה פנים אל פנים, אך בעו"ה במדינתינו מה שזה בונה זה סותר ובית ישראל נחלק לכתות ולאגודות, לזאת החוב על כל רב ומורה שיעמוד בפרץ ויעמוד כאיש חיל בלב אמיץ ולא יפחד לומר האמת כמבואר ברמב"ם בפ"ב מסנהדרין עיי"ש. יהי ה' עמך להרי' קרן תוה"ק ויתקדש שם שמים על ידיך כהפלת דודך ואוהבך:
ה"ק שלמה הרש ברעזווע, רב דפה והגלילות.
והנה משנה ריש כריתות אמרו ל"ו כריתות נאמרו בתורה הבא על האם וכו' והמגדף ועובד ע"א וכו' ומחלל שבת והבא אל המקדש טמא וכו' והפסח והמילה חייבין על זדונו כרת, והמגדף פירוש רש"י וטמא האוכל קודש שעובר בלאו ילפינן מדכתיב (באמור) ולא יאכל עד אשר יטהר וכו', ופלא על רש"י הא במכות י"ד ע"ב איתא אזהרה לטמא לטמא בקידש מג"ש בכל קודש לא תגע והקרא ולא יאכל עד אשר יטהר קאי להזהיר על התרומה, עיי"ש?:
והנה בזמנינו בהכ"נ שלנו הוא הוא המקדש והתורה קודש היא לנו, ובעובר בזדון על המילה שהיא בכרת ועונותו על עצמותו חמור ממגדף כמו שבארנו והאיך ערל טמא יבא אל המקדש לעלות לתורה ויאמר אשר בחר בנו מכל העמים והוא אינו מקיים מצוה ראשונה? הנ"ל: