אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ס"ה

תשובה ס"ד

שוכ"ט להרב הגאון מו"ה ישראל אקערמאן בעהמ"ח ספר יגדיל תורה בעיר בערלין:

מה ששאל הדר"ג בסי' מ"ה האיך תיקנו לברך בהמ"ז על כזית כיון שמוזכר להלכה בטו"ז או"ח סי' תקפ"ג וביו"ד סי' קי"ז שמה שהתירה התורה בפי' אין כח ביד חכמים לאסור מצד גזרה, מעתה כיון שאמרה התורה בפירוש ואכלת ושבעת וברכת, כאלו מפורש שלא יברך רק אם אכל לשובע, והאיך מברך על כזית ומזכיר השם הא אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וגו' כמבואר בש"ס ברכות ל"ג ובריף ורמב"ם ?:

והנלע"ד דהנה יש הביא ראיות לכללו של הטו"ז. בש"ס סנהדרין דף מ"ו ויבמות צדיק ע"ב אמרו שב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת ולא לעבור על ד"ת אלא כדי לעשות סייג וגדר לתורה, ועיי' בריף וברמב"ם כ"ד מסנהדרין ה"ד ובטור חו"מ סי' ב'. וכתב הטו"ז בחו"מ סי' ב' אף דיש כח לחכמים לגדור גדר ולאסור המותר, דוקא בדבר שאינו מוסכם לא לאיסור ולא להיתר, בזה יש כח לחכמי' להחמיר, משא"כ בדבר המפורש בפסוק להיתר, כגון היתר הנאה מחלב דמפורש בקרא, אין כח לחכמים לאסור. וזה כונות הש"ס ולא לעבור על דברי תורה, הי' לאסור דבר המפורש בתורה להיתר, יעי"ש. א"כ חזינן בש"ס מפורש יוצא מפי ר"א הגדול שמה שמפורש בתורה להיתר אין כח לחכמים לאסור:

וכן מצאתי בש"ס כתובת נ"א ע"ב אשת איש שנאנסה אסורה לבעלה דחיישי' שמא סופה ברצון. ומקשה בש"ס אונס דשרי רחמנא היכא משכחת ? ולכאורה מה קושי' היא זאת, דלמא אסרו משום גרר וסייג ? אע"כ מוכח שסברו כיון דמפורש בתורה שאנוסה מותרת אין כח לחכמים לאסור:

ובזה הסברתי דברי תוס' שם בר"ה אונס דאבוה דשמואל חייש דמה"ת שמא סופה ברצון יעי"ש. ותוס' לשיטתם אזלו דכתבו בפירוש בש"ס ב"מ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור, לפי שהתירה התורה בפירוש לא רצו חכמים להעמיד שם דבריהם, עיי"ש. וכן הוכחתי מש"ס ביצה י"ב השוחט עולת נדבה לוקה, פירוש רש"י דאלו עולת חובת היום רחמנא שרי' כונתם שבמקום שהתירה התורה בפירוש לא אסרו מפני גדר וסייג:

וכן כתב מפורש ברשב"א סוכה מ"ג בחד תירוץ למה לא גזרו במילה שמא יעבירנו משום שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה ודחאה התורה לחלל בה השבת משום מצות מילה, האיך יגזרו בה חכמים משים גדר וסייג, עיי"ש ובר"ן:

ובזה מודחה קושית האחרונים לר"מ דחייש למיעוטא האיך מותר לשחוט ביו"ט דלמא ימצא טרפה ויעשה מלאכה שלא לצורך דכיון דאמרה התורה כל מלאכה יעשה הוי כאלו מפורש בתורה להיתר:

אך בתקנה שתיקנו לברך ברכת המזון גם על אכילה בכזית לא עשו דבר נגד דבר המפורש בתורה, באשר הוא כמפורש שאם לא ימצאו אלא בצמצום גם על המיעוט אם לא יהי' פחות מכזית יברכו את ה', כי ראש לכל המדות הוא מדת הסתפקות. וכל המברך את ה' גם על המעט בודאי אינו עובר על לאו דלא תשא וגו', אלא אדרבה היא מגדל ומקדש שמו יתברך בעולם:

והגם שזה ברור ופשוט לדעתי בכ"ז אבאר דברי על פי מה ששמעתי ממורי ודודי הגאון בעל אמרי דוד על חולין וכן מצאתי בספר התורה והמצוה לבאר מאמרם ברכות דף כף אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב בתורתך (עקב) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד וכתיב (נשא) ישא ה' פניו אליך וגו' ? אמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת וגו' (עקב) והם מדקדקים על עצמם ער כזית ועד כביצה. וביאר מרן הגאון ז"ל דהנה שורת הדין הוא מאן דיהיב חיים יהב מזונא לכל בריותיו, דאם לא כן הרי ברא הבריה לצער ויגון. ואין זה כבודו ית"ש לברא בריה שלא יפרנס, דכתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:

אמנם יש מן החוקרים האומרים שהמציאות אף שלא יהי' רק רגע אחד טוב יותר מן ההעדר לגמרי, ולכן מצינו כמה בריות שברא הבורא ית"ש רק ליום או ליומים, ובכל זה המציאות של יום אחד טוב להם מן ההעדר. ולפי חקירה זו יש לומר שיברא ה' בריה ולא יכין לה מזונות כפי הצורך לקיומה, ובכל זאת הוא מן החסד במה שהמציא הבריה שתחיה בצער, וטוב לה גם חיי צער משלא נברא:

ובזה מובן מ"ש חכז"ל בש"ס תענית דף ח' ע"ב בימי ר' שמואל הי' כפנא ומותנא וביקשו שיתפללו על מותנא ואמר ר' שמואל שיתפללו על כפנא דכי יהב שובע לחיי יהב, עכ"ל. הכונה שהם אמרו שיתפללו בציבור על הדבר שתפסק, דכיון שיתן חיים יהי' מוכרח לפרנס בריותיו מצד הדין, דאל"כ החיים הם חיים לבטלה וצער. וע"ז אמר שמואל:

אם יציל ה' אותנו מן הדבר בכ"ז אין מחויב ליתן לנו מזונות, כי הוא נותן חיים גם בחיי צער ויגון, יען כי חיים של רגעים ויומים הם חיים, וטוב מן ההעדר. כמ"ש חכז"ל נוח לו שנברא משלא נברא:

מעתה לפי"ז נשיאות פנים מאת ה' ית"ש הוא שיתן לאדם אחד מה שאין מגיע לו מצד הדין ומעשיו הטובי' רק מצד שנושא פנים. ומעתה קשה הוא ית"ש אמר שאין נושא פנים לשום בריה, ומשמע שמה שהוא נותן הוא שורת הדין ולכן מה שאמר ואכלת ושבעת וברכת, משמע שאין מחויב האדם להודות ולברך אם רק בצמצום כדי חייו מקבל, ורק אם שבע כדי הצורך מברך וזה הוא מן החסד, ואכילה מצומצת הוא מצד הדין, ועל אכילת כזית וכביצה אין מחויב להודות:

ומאחר שקיבלו ישראל עליהם לברך גם על כזית מה שהוא מן הדין ליתן לחיים, יען שסוברים שהמציאות רגע ויומים גם בצמצום ובצער טוב מן ההעדר, ונוח לו לאדם שנברא לחיות חיי צער משלא נברא כלל, ומראין בזה שהכל מה שנותן ה' ית"ש גם אם הוא רק בדוחק ובצער הוא מצד החסד ונשיאות פנים, א"כ כדי הם להיות עליהם בנשיאות פנים ובחסד בכל עת ובכל שעה. ובכן סימני מילתא היא לברך בשם ומלכות למי שנושא פנים לישראל בחסר וברחמים, אמן. ידידו הש"ת:

שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה