אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ס"ג

תשובה ס"ב

ליהודה אורה ושמחה וששון ויקר, ה"ה הרב הגדול המופלג בתורה וביראה מו"ה יהודה סופר ני' רב בק"ק קארעלבורג:

היום אחר תפלה שחרית קבלתי מכתבו אשר בו שאל אותי בהדין דין ומנהג אם פורים פנים חדשות כשבת ויו"ט בשבעת ימי המשתה. ועיניו שפיר חזו מ"ש בס' חופת חתנים בדיני ברכת המזון סי' ט"ז שיום י"ד פשיטא דהוי כפנים חדשות משום שהוא יום משתה ושמחה, כי תבעי לך בט"ו ? ומסיים שם שבכנה"ג כתב פורים מיקרי פנים חדשות. והנני לרצונו לחוות דעתי במקור הדין והמנהג כפי המבואר בירושלמי ריש כתובת שבעת ימי המשתה הם מהית' ואלו שבעה ימים הם לחתן וכלה ולכל הקרובים כיו"ט כמבואר באה"ע סי' ס"ג. ועד היכן החוב של סעודת ארוסין ונשואיי' מפורש במשנה פסחים פ"ג הרי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת ארוסין בבית חמיו אם יכול לחזור ולבער יחזור ואם לאו יבטל בלבו ודיו. עיי"ש ובירושלמי ובספר מתא דירושלי' שסעודת ארוסין נמשל למצוה שיש בה כרת. אך לא לאכל ולשתות היא תכלית הסעודה אלא להודות ולהלל לבורא ית"ש הטוב ומטיב ומזווג זיווגים, וכנגד שבעת ימי המשתה תיקנו לברך שבע ברכות, ורבינו בעה"ט בסדר לך כתב שבעה ברכות הללו הם כנגד שבעה פסוקים שבתורה שכתב בהם ברכה להקב"ה. א' ברוך ה' אלקי שם. ב' וברוך אל עליון. ג' ויאמר ברוך ה' אלקי אברהם. ד' ואקוד ואשתחוה אל ה'. ה' ויאמר יתרו ברוך ה'. ו' ואכלת ושבעת וברכת וגו'. ז' ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ושמעתי ממורי הגאון בעל מהר"ם שיק ז"ל שאותיות גד הם ר"ת גמול דלים, ושם גד הוא מזל, ולכן מי שזוכה למזל ומרחיב אותיות גד. היי' שגומל חסד עם החיים ועם המתים, איש כזה זוכה לברכת שמים ממעל. אך מי הוא זה שגומל דלים ? האיש שהוא כרביא שהוא ר"ת כי לא במותו ירד אחריו, הוא האיש שגומל דלים בכונה רצויה. ומי שהוא כלביא, זה שכן, זוכה שהשכינה שרוי במעשה ידיו. ומי שהוא בבחינה הזאת, מסטינים ומקטריגים אין לו. וזה מרומז בקרא ויחי ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד, והבן:

והנה בעת שהלכו בגולה ונסתמו מעיני הפרנסה מישראל, וכשאין הפרנסה מצוי אז אין שמחה שלימה בחתונה אז תיקן "ר' יהודה" שלא יאמרו ברכת הללו רק בעת שבא פנים חדשות שמרבים בשבילם בשר ויין ושמחים עמו החתן והכלה. ויען כי ה' ברך השבת וקידשו לעולמי עד לזאת השבת כפנים חדשות יחשב, ובכלל השבת הוא ג"כ היו"ט כמ"ש תוס' ריש ביצה. ובזה מובנים דברי תוס' כתובת דף זין ע"ב בד"ה והוא שבאו פנים חדשות, עיי"ש

ואב"ע סברא ואב"ע גמרא שיו"ט דין פנים חדשות יש לו. אב"ע סברא כיון שמכבדין גם היו"ט במאכל ובמשתה וכתיב בו ושמחת, ואין שמחה אלא בבשר ויין. ואב"ע גמרא כמו שאמרנו מתוס' ביצה דף ב' ע"ב בד"ה והי' ביום השישי, שגם היו"ט ברך ה' כשבת:

ובזה יש לחזק דעת הקדמון רמ"ע מפאנו שכתב שיש לברך שבע ברכות בסעודת שלש סעודות בשבת, יען דלשיטת הפוסקי' שחוב ענינו להכין בשר ויין גם לסעודה ג' כמו לסעודת שחרית, א"כ מה לי סעודת שחרית ומה לי סעודת מנחה. והיוצא לנו מזה כיון שבימי מרדכי ואסתר קיבלו עליהם לדורות להתאסף בפורים לסעודה בשר ויין כמ"ש רש"י במגלת אסתר על הקרא משפחה ומשפחה, עיי"ש א"כ בודאי פורים יחשב לפנים חדשות:

ומעתה עלינו לברר הדין בשושן פורים. דעת רוב הפוסקים שט"ו אין בכלל משתה ושמחה, אך הרמ"א מכריע כדעת האומרים שגם שושן פורים בכלל משתה ושמחה, ומסיים דבריו:

וטוב לב משתה "תמיד". וביארתי דבריו שהוא כעין מצוה ולא חובה, ויש לדמות "לחרוסת בפסח" שהוא מצות חכז"ל "ואין מברכין" עליו. ואבאר דברי, בש"ס פסחים קט"ז אמרו חרוסת מצוה, ופסק הרמב"ם פ"ז מחמץ ומצה הי"א שהוא מצוה מדברי סופרים, וכתב במ"מ דהלכה כר"א בן צדוק יעי"ש. ובלח"מ מקשה שהרמב"ם סותר עצמו למה שכתב בפירוש המשניות סוף פסחים שאין הלכה כר"א ב"צ ? אך לע"ד כד דייקינן בלשונו בפירוש המשניות נראה ברור כשמש שלא עלה על דעת הרמב"ם לומר שאין מצוה בחרוסת, אלא שמלשון הגמרא מוכח שדעת ר"א ב"כ "לברך בשם ומלכות על חרוסת, ע"ז אמר ואינה הלכה, היי' לברך בשם ומלכות, אך לטבל בחרוסת גם הרמב"ם סובר שהוא מצוה, והוא כשאר מצות דרבנן שהם בספק אם לברך עליהן בשם ומלכות כמו שכתב המחבר באו"ח סי' מ"ו סעי' ח', ועיי' ברא"ש ריש כתובת סי' ט"ו, ורא"ש סוף בכורות בברכת הכהן בפדיון הבן:

ובזה אמרתי ליישב דברי המג"א באו"ח ריש סי' י"ט שכתב:

אם קבע מזוזה קודם שדר בו כשנכנס לדור מברך אקב"ו לדור בבית שיש בה מזוזה, והאחרוני' חלקו עליו, עיי' בבה"ט ובברכ"י. ולע"ד שלא דקדקו בלשון המג"א כפי הצורך. כי הוא לא אמר שמברכין בשם ומלכות, אלא שמברך אקב"ו לדור וכו', וכונתו כמ"ש המחבר בסי' מ"ו בספק ברכה מברכין בלא שם ומלכות, ודו"ק:

וכן אני אומר להלכה ולמעשה לברך בפורים בשם ומלכות לפי שיש לו דין פנים חדשות, אך בשושן פורים שיש ספק יברכו השבע ברכות בלי שם ומלכות:

ודבר בעתו מה טוב. הרמ"א מסיים וטוב לב משתה תמיד. בכלל דבריו השאלות והספיקות שעלה לפנינו אם יום י"ד וט"ו לפנים חדשות יחשבו ? הטעם שצריכין להיות פנים חדשות הוא לפי שזולת פנים חדשות אין השמחה שלימה בזמן הזה לפי שקשים מזונותיו של אדם ולכן קשים זיויגו של אדם בזמן הזה, ורק ע"י אהבה וחבה של רעים האהובים תעורר התקוה בלב החתן וכלה. אך וטוב לב משתה תמיד. מי שבונה בה' בכל לבבו אין דואג על העתיד לבא, ושמח ומשמח תמיד. המברכו והד"ש ושלום מר אביו ידידי הגאון נ"י:

ה"ק שלמה הרש שיק

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה