שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ס"ב
שיל"ת ג' ויצא תרנ"ד לפ"ק צדיק באמונתו יחיה ה"ה הרבני החרוץ, בקי בש"ס ופוסקים מו"ה צבי הכהן העללער יחי' המו"ל מה"ע סינעטער צייטונג:
ב' מכתביו בזה אח"ז קבלתי לשמחת לבבי, ובצדק העיר על התשובה ממרן בעל מהר"ם שיק זיע"ל שבאו"ח תשובה א' החליט כדעת הסוברים שבמקום ספק ספיקא אין רשאין לברך ספק ברכה, ובחלק אה"ע תשובה ע"ב כתב בפשיטות שמברכין על ספק ספיקא ? ומעכ"ת העיר שלא הזכיר ע"ז הלחם משנה בפ"ד מברכות שמברכין על ס"ס. גם בעיני יפלא על מרן ז"ל, ואני ביארתי שמברכין על ספק מכ"ש על ס"ס והבאתי ב' ראיות, א' מתשובת הרמב"ם שנדפסים בחלק ב' בסוף ה' סוטה, וגם כתב בתשובה י"א נפל במים שאין להם סוף ומסיק ממה דאמרו ביבמות דף קכ"א ע"ב ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא אמר ר' נחמן האלקים אכלי כוורא לחסא וכו' וקשה האיך אישתבע ר"נ דאכלי כוורא כיון דאמרו דאשתו לא תנשא לכתחלה אלמא מספקינן אי מיית או לא ? ויש לומר כיון דרובא אין נצולים שפיר אישתבע דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רובא אלא דבעריות מחמירינין, וכו' עיי"ש. מעתה לפ"ז מוכח דסובר הרמב"ם שיכול לשבע ולהזכיר את השם על הספק, מזה יש ללמוד שאף על הספק מזכירין השם ומברכין ג"כ על הספק ודו"ק. ב' ע"פ סברת הטו"ז ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז, וכן מרמז באו"ח סי' ח' סק"ז דברכת השחיטה אינו קאי דוקא על מעשה השחיטה גופא אלא שחכז"ל קבעו שלא יברך רק בעת ששוחטין כדי שלא לזלזל בברכות, אך באמה גם המברך אשר קדשנו במצותיו וכו' גם בעת שאין עוסק בשחיטה ג"כ לא חטא כלום, כי כן האמת, שהוא ית"ש קדשנו במצותיו, ולכן ניחא בטחת שהחתן מארם הרם מברך שהוא מברך השם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות בכלל, יע"ש. ותמהתי על רבינו נוב"י מה"ת סי' א' בנשואי החרש שאינו יכול לברך והרמב"ם כתב שאם אחר מברך הוי ברכה לבטלה רק החתן יברך, וכתב הב"ש שתיקנו שהרב מברך שלא לבייש את עם הארץ שלא יכול לברך, ועכ"פ עיקר הברכה להוציא את החתן, וכיון שהוא חרש שאינו שומע אינו יוצא בברכה ואיך יברך המסדר, יע"ש ונעלם ממנו דברי הטו"ז הנ"ל:
מעתה לפ"ז יש סברא שיכול לברך גם על הספק אף שאין מחויב בברכה באותו שעה בפרט הוא מברך השם על החיוב בכלל ועל החסד בכלל. וזה לדעתי ברור:
ומה שהזכיר שמרן ז"ל החמיר וגזר איסור על קהלות שנואטוסקווא. חלילה לחשוב כן על רבינו החסיד שאמר כן בדרך כלל, והוא בעתו ובזמנו רצה להכריח למען יתחברו עם הארטהאדאקסען, וכתורה עשה למיגדר מילתא ולחזק הדת באלו מקומות שפנו אליו בשאלתם כפי המקום וכפי הזמן, כמו שמפורש בטור ומחבר בחושן המשפט בסי' ב', אך שם אמרו בפירוש רק להוראות שעה ולא שירבע הלכה לדורות, יעי"ש. ומה שכתב שחקזתו חזקה וכו'. כ"ד ידידו מוקירו:
שלמה הרש שיק: