שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ס"א
שיל"ת עש"ק חזון תרנ"ט לפ"ק.
זקן ונשוא פנים העוסק בתורה לילות כימים איש צדיק תמים ה"ה ידידי הרב הגאון מו"ה מיכאל גאלדבערגער וי רב אב"ד כק"ק מיעזידטור יע"ה.
ידיד נפשי! תמול נסעתי עם בני התורני מחוסט ואמר לי כי בש"ק הבע"ל יחוג הדר"ג את חג השבעים מיום לידתו ושיתאספו בביתו בניו ובנותיו וחתניו ואחיו ה' יברכם, לזאת לא אוכל להתאפק לבא בברכתו. יברכהו ה' ויחזקהו לתורה ולעבודה עד מאה ועשרים שנה לכבוד ולתפארת בני משפחתו ובני קהלתו ומחוז שלנו, אמן:
והנה בשו"ת חות יאיר מסופק אם יברך ברכה שהחיינו בסיום ספר ולידת נכדו הראשון וביום מלאות לו שבעים שנה. ומסיק שלא לברך מפני שהיא תדירה. וראיתי בספר מור וקציעה שדעתו לברך שהחיינו אך בלא שם ומלכות והתב"ש וכרם שלמה מאריכין הרבה בדיני ברכת שהחיינו ולדעתי הענייה נראה לברך בשם ומלכות כמו שאבאר בס"ד. הטור או"ח סי' רכ"ד כתב אם רואה אחד שהוא מופלג בחכמה יברך ברכת חכם הרזים, וכתב הב"ח לפי שצריך לברך ג' ברכות, א' שהחיינו, ב' שחלק מחכמתו ליראיו, ג' ברכת חכם הרזים, והוא כלשון הש"ס ברכות נ"א ע"ב רב פפא ור"ה ברי' דר"י הוי קאזלו באורחא פגעו ביה בר"ח אמרו ליה בהדי דחזינך בריכנן עלך תרתי, ברוך אשר חנק מחכמתו וכו' וכן שהחיינו. אמר להו אנא נמי כיון דחזינתכו חשבתניכו כשיתן רבוון ובריכנו עלייכי דבך תרתי וכן חכם הרזים. אמרו ליה, חכימת כולי האי ? יהבו ביה עינייהו ושכב. וכתב הב"י שהרמב"ם לא כתב דין זה משום דסובר שהאי עובדא לאו דברך ממש אלא שהי' חשובים בעיניו כששים ריבוי. וכתב הב"ח דברים אלו אין מישבין דעתו של המעיין, אלא הטעם שהרמב"ם סובר דברים כפשוטן לפי שרב פפא ור"ה אמרו לר"ח וכי חכימת כולי האי לברך ברכה שאינה צריכה ויהבו בהו עינא ושכב ומת על שהורה הלכה לברך ברכה לבטלה עכ"ל:
ואני תמה תמה אקרא על הב"ח שתפס הדברים כפשוטן. וכי מי שמברך ברכה שאינה צריכה וכונתו לכבד החכמים ולכבד התורה יענש במיתה? חס מלהזכיר כזאת כי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ומכ"ש כבוד תלמידי חכמים. ובעל יערת דבש חלק א' דרשה א' כתב שבתפלת רפאנו צריך כל אדם לכוון להתפלל שירפא החכמים ויחזקם, כי אם אין לנו חכמים העוסקים בתורה אין לנו חיים. וא"כ ת"ח שרצה לברך ת"ח יענש בשביל שברך ברכת שהחיינו או ברכת חכם הרזים ? ב' אמרתי לדקדק דקדוק עצום על הטור שהורה לברך ברכת חכם הרזים לפי שר"א ברך כד חזי "לרב פפא" ומדוע אינו מזכיר ג"כ כד חזי לרב פפא "ור' הונא ?
ואמרתי בכונת הש"ס ובאותו הלכה פירוש חדש. אלו ג' ברכות ראוים לברך בעת שאנו רואים ת"ה שלומד ומלמד אחרים ומקרב הבריות לאבינו שבשמים על חכם כזה ראוי לברך שהחיינו, וכו' כי ע"י החיות של החכמים הלומדים ע"מ ללמד לאחרים באהבה וחבה, הם נותנים חיות לישראל, ועליו ראוי לברך שחלק מחכמתו ליראיו, כי הוא אין מחזיק הטובה לעצמו. וחכם כזה המקרב הלבבות לאבינו שבשמים יש לו תלמידים הרבה שמכניס תחת כנפי השכינה, ואלו תלמידי' יש להם תלמידים, וכולם באים בכח תורתו ויראתו, ועליו נאמר ילדה אשה אחת ששים ריבוי בכרס אחד, היא שע"י משה באו ששים ריבוי תחת כנפי השכינה. ולכן כל ה"ח המלמד תורה לעמו ישראל ומקרב הלבבות לתורה וליראת שמים בהשכל ודעת קרוי משה אשר בכח תורתו הולכים אלפים ורבבות בדרך הטוב והישר.
והנה רב פפא ור"ה כשראו את ר"ח שהי' חכם גדול בתורה ששו ושמחו לראות אותו בכח ועוז וברכו אלו ב' ברכות. והוא אמר להם:
כאשר ראיתי אתכם לא רק ב' ברכות ברכתי, היי' ברכת שהחיינו וברכת שחלק מחכמתו, אלא שראיתי אתכם כאלו ראיתי בכם ששים ריבוי נפשות מישראל, באשר ידעתי שתלמידי' שלכם ותלמידי תלמידכם שגדלו על ברככם, ועל ידיכם יצא תורה לאלף אלפי אלפים מישראל, וברכתי ברכת חכם הרזים
וכאשר שמעו זאת רב פפא ור"ה, אמרו:
וכי חכמת כולי האיל וכי ראית כחכם הרואה את הנולד שמתלמידים שלנו יצאו אלפים ורבבות חכמים צדיקים, וכל הנטיעות שגדלו על ידינו ועל ידי תלמודינו יהי' כנוטעים ?
וזה שאמרו:
נתנו עיניהם בו, כמו שאמר הלועז:
זיע האבען איהן בעטראכטעט אונד בעוואונדערט! היא שנתנו עיניהם בו שהוא כגוף שאין בו לא קנאה ולא שנאה, רק אהבה וחבה, ורואה רק הטוב בחבריו וריעיו, ורחוק מגאות ודן את כל אדם לכף זכות באדם השלם שאין בו תאוה וקנאה ורדיפת הכבוד
ועל מי משניהם שם ר"ח את עיניו להחשיבו כששים ריבוי מישראל הגם כי גם ר"ה הי' גדול בין החכמים, ולמד ולימד תורה לרבים, בכ"ז הסברא מחייב שרק על רב פפא לבדו שם עיניו, כי חכמים כר"ה היו הרבה, ולא ברכו עליו ברכה שלישית, רק הוא לבדו "רב פפא" הי' האיש שהי' שקול כנגד ששים ריבוי מישראל, כמ"ש בים של שלמה סוף ב"ק שלכן מזכירין בסיום מסכתא את עשרה בנים של "רב פפא" שהי' עשיר גדול ועשה סעודה גדולה לכל החכמים שסיימו חלק מששה סדרי משנה, והחזיק ת"ח מכיסו והי' מוקיר רבנן, לכן זכה שעשרה בניו הי' כולם צדיקים בעושר והון רב, וכבוד עשו לו במותו להזכיר אותו ואת בניו בכל משתה ושמחת תורה. ועל כונה זו הזכיר רבינו הטור רק את "רב פפא" כנלע"ד:
והנה חכז"ל אמרו כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה צריך האדם לברך את ה' הנותן חיים. אך ברכת שהחיינו לא תיקנו רק מזמן לזמן בעת הרגל וכן כשרואה פרי חדש וכדומה. אך לפי סברת הטו"ז ביו"ד סי' א' כל המברך ברכת שהחיינו בעת שראוי לברך, אע"פ שלא תיקנו הקדמונים לברך בודאי אין עובר על לא תשא את שם ה' לשוא, כי באמת על כל נשימה ונשימה טוב להודות לה':
ומעתה בעת שהאדם כמותו זוכה לחוג את חג השבעים לימי חייו וכל ימיו עסק בתורה ובעבודה בהצנע. עמד בפרץ והכניס רבים תחת כנפי השכינה, וכן זכה לגדל בנים ובנות אשר רובם ככולם הם יראים והולכים בדרך התורה, וביום הזה יהי' כולם סביב לשולחנו, ועמהם האחים האהובים ה"ח אשר החוב לברך ברכת שהחיינו הרואה את חברו אחר למד יום, לזאת אלו הייתי שם באותו מעמד הייתי גם אני עם המברכים ברכת שהחיינו וברכת שחלק מחכמתו ליראיו. כ"ד ידידו מוקירו ומכבדו המברך את זקן ונשוא פנים שיאריך ימים ושנים על ממלכתו בקרב ישראל:
הק' שלמה הרש שיק ברעזאווע. רב דפה והגלילות: