שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה נון
שלום ומנוחה לידידי הרב וכו':
בצערו צער לי מאד שמורה הרעה והוא כהן פגע בכבודו פעמים וירד לפני התיבה ולא המתין עליו בק"ש ובתפלת ח"י, והדר"ג קנסו שלא יעלה לתורה להיות כהן והאריך בזה שת"ח מנדה לכבודו מצד הדין, והוא בכלל מאמרם כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, וכל דבריו צדק ואמת, ואין לו לחדש בזה דבר, כי הצדק והאמת על צדו, אך יען כפי שנראה לי אחד שהוא צורבא מרבנן עומד על צד איש רע ובליעל, לזאת עצתי היא לישא ולסבול. דהנה האמת שהקדמוני' תיקנו לסמוך גאולה לתפלה כמ"ש בברכות דף ט' ע"ב עם הציבור ביחד וכן שיאמר קדושה עם הציבור, יען כי בעת שתיקנו כל העם ידעו שהרב הוא האיש שיודע לכוון בתפלתו, ויכלול אותם בברכת שלמען ירבו ימיכם וגו' וכן שיוציא אותם בכונתו בתפלה בלחש וכן שיאמר הרב אמן בכל ברכות בח"י שאומר הש"ץ בקול רם. וזה הוא לדעתי הטעם שממתינין על הרב בק"ש ב תפלת שמונה עשרה, ועוד טעם לדעתי יען כי אנשי כנה"ג תיקנו לומר ג' פרשיות הללו בק"ש נגד ג' עיקרי מפני כבוד הרב כדי שיהי' יכול בברכה אמונה, שמע נגד מציאות השם. והי' אם שמוע נגד תורה מן השמים, ציצית נגד שכר ועונש דכתיב בו אני ה' אלקיכם נאמן ליתן שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים כמ"ש בעקרים מאמר א' פ"ד, עיי"ש. ואמרתי בזה טעם למה נוהגין לומר ק"ש מרישא לסיפא בחשאי בקול נמוך ? לפי שהסיום מק"ש הוא שמשלם שכר טוב לצדיקים אך לרשעים מוכן העונש, לזאת הוי כעין אזהרה ותוכחה שאומרים בחשאי ורק הרב היושב על התורה. ועל העבודה יכול להזהיר ולהוכיח, ורק הוא יאמר בקול רם פרשת ק"ש:
ועתה אני אומר טעם ג' שממתינן על הרב בק"ש, לפי שהחוב מוטל על ישראל שהציבור יקבלו עליהם עול מלכות שמים באהבה בקול אחד ובדעה אחת ובלב אחד, ומפני זה תיקנו לומר קודם שמע ישראל הבוחר בעמו ישראל באהבה, כי אם אין אהבה אין קבלת עול מלכות שמים:
והקדמונים צדיקים ויסודי העולם תיקנו בצדק שהציבור ימתינו על הרב עד שיסיים ק"ש ויאמרו כולם ביחד ה' אלקיכם אמת וזו עיקר קבלת מלכות שמים באהבה, כנלע"ד בטעם התקנה:
ואחר הדברים האלה בעת שאין אהבה, ועז מצח מעוררי' שנאה וגורמין מחלוקה ומבזים את רבם היושב עה"ת ועל העבודה בדוחק ובצער, מה לנו בתקנה שאין להם חפץ בם, וכבר כתבו בתוס' ריש כתובת על כיוצא בזה:
ולא חפץ והרחק ממנו. יבא בעל הכרם וישמור את גפנו בכרם ה' צבאות, ועל ראש הדר"ג יבאו ברכות ושמחות. ואקוה כי ישמע לעצתי, כי כל אלה נסיתי, הרבה יותר מדי סבלתי, ולסוף הכבוד לבא זכיתי, מכל החסדים ומכל האמת קטנתי. כ"ד, אוהבו
הק' שלמה הרש שיק.