שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה מ"ט
ושמואל שוכב בהיכל ה', ד"ה הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם, ארי שבחבורה פ"ה עה"י, מו"ה אהרן שמואל אסאד ני' אב"ד ור"מ בק"ק סערדאהעל יע"ה.
מכתבו קבלתי ועשיתי רצון הדר"ג השי"ו ודברתי עם הבחור וכו'. ואגב אעורר על מ"ש בקדושין אסור לו לאדם לקדש אשה עד שיראנה, ומשמע שהוא רק ממדת חסידות לראותה קודם שלא תתגנה אח"כ עליו, דאל"כ האיך אמרו ז"ל במדרש (לך) הנה נא ידעתי כי יפת מראה וגו' שעד עכשיו לא הסתכל ביפיה, וכן מוכח ממעשה בשבת דף ס"ח באחד שנשא אשה גודמת ולא ידע מזה עד שמתה. וכן כתב הר"ן ספ"ק מע"א שמה שאמרו שאסור לעשות שותפות עם הגוי דאינו לא דאורייתא ולא דרבנן. ואני הבאתי ראיה חזקה ממשנה שבת דף ק"ן ולא יאמר אדם לחברו בשבת לשכור לו פועלים, ומקשה בש"ס פשיטא מ"ש הוא ומ"ש חברו ? ומתרצים חבר נכרי, הרי מבואר שמותר לעשות שותפות עם ערל ע"א:
וכן צריכין לומר בש"ס ברכות מ' ע"א אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו וכו', וזה ודאי ג"כ רק מדת חסידות. וכן מה שאמרו שם אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבעה שעות וכו', ובפירוש אמרו בתוס' תענית דף י"א על מאמרם אסור לשמש מטתו בשנת רעבון שאינו רק מדת חסידות:
ופלא בעיני על בעל ברכ"י או"ח סי' תק"ס שכתב שמה שאמרו ברכות ל"א אסיר לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז וכו', וכן מ"ש אסיר לישן ביום וכו' (סוכה כ"ו) וכן מ"ש שאסור לשמש בשנת רעבון וכו' שאין זה לא לאו ולא מלקות ולא נידוי אלא קורין אותו עובר על תקנות חכמים, עכ"ל, ופלא עליו בתרתי, א' שאין כאן תקנה רק מדת חסידות? ב' שלא הביא דברי תוס' תענית ?
וכן מ"ש בשבת קנ"א אסור לישן בבית יחידי, וכן במגלה כ"ח אסור להסתכל בדמות אדם רשע, ואלו וכיוצא באלו הם רק ממדת חסידות, ואין זה לא איסור ולא גזרה ולא תקנה:
ולי קשה בזה הא אמרו בש"ם יומא כ"ב ע"ב אסור למנות ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר וישמע שאול את העם ויפקדם וכו' וכל המונה ישראל עובר בלאו שנאמר והי' מספר וגו' אשר לא ימד ולא יספר, עיי"ש, וכן פסק הפרמ"ג באו"ח סי' נ"ה שאסור למנות במספר למנין ומצאתי ברמב"ם פ"ד מתמידין שפסק כן להלכה. ופלא, למה הטור והמחבר באו"ח סי' נ"ה אין מזכירין לא דברי הגמרא ולא דינו של הרמב"ם
וע"כ צ"ל שהטור והמחבר סוברי' שבמקום שאמרו בש"ס אסור אינו מן הדין רק ממדת חסידות:
ומעתה לפ"ז האיך מצאנו ידינו ורגלינו בש"ס כתובת י"ט שאמרו אסור לו לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה, ואמרו ש"מ עדים שאמרו אמנה הי' דברינו אין נאמנים להרשיע את עצמם, וכי מפני שלא נזהרין במדת חסידות רשעים הם ? אע"כ שמוכח מכאן שבמקום שאמרו אסור הוא איסור דאוריתא או דרבנן, והטור ומחבר פוסקים הדין מכתובת, וכן מ"ש שם ספר שאינו מוגה אסור להשהותה משום שנאמר וכו', וזה הוא מן הדין, וצע"ג לדעתי בזה:
והנה רש"י כתב על ספר שאינו מוגה היא ספר הורה ונביאים וכתובי'. וקשה לי מנין לרש"י שכונתם על תנ"ך ולא על ספר תורה ממש ?
ואמרתי שאולי הוציא רש"י פירושו מרבה רות על הפסוק והנה בועז בא, ג' דברים גזרו ב"ד של מטה והסכימו עמהם ב"ד של מעלה, א' לשאל בשלום בשם, ב' מגלת אסתר, ג' מעשרות וכו') פ"ח זקנים הי' מצערים ע"ז דכתיב אלה המצות וגו' שאין נביא רשאי לחדש דבר מדעתו, עד שהקב"ה האיר עיניהם ומצאו אלו ג' גזרות ותקנות בתורה בנביא י' וכתובים", בתורה דכתיב כתוב זאת זכרון בספר, בכתובים הלא הם כתובים על הספר וכו' בנביאים דכתיב אז נדברו וגו' ויכתב בספר. מה עשו אנשי כנה"ג ? לקחו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית עמדו ומצאוה חתם, הה"ד בנחמי':
ובכל זאת אנחנו וגו', כתוב אחד אומר על החתומי' וכתב אחד אומר ועל החתום ? אלא ועל החתום זה ב"ד של מעלה, ועל החתומים זה ב"ד של מטה, יעי"ש:
וזה פלא, האיך מפורש באלו פסוקים שנזכר בם ספר שהסכימו למעלה למה שהסכימו למטה? ב' לא לבד שהלשון שטחו בעזרה אינו לפי הכבוד לתורה אלא מהיכן ידעו לבטוח שמן השמים ממעל יבא יד ה' בנס להעיד ולחתום על הסכמתם ?
ואמרתי בכונת המדרש ע"פ מ"ש הפלאה בדרך דרש על מאמרם באבות, ודע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. עי ראה האיך ירדנו, עשר מעלות אחורנית מימות עולם, מראש הי' לנו עין רואה, היא נביאים הקדושים שראו העתיד, ואחר שאבדו הנבואה יצא פעמים אין מספר בת קול מן השמים שהכריע בין החולקים והמסתפקים בדבר, וזו ואוזן שומעת, ועכשיו אין לנו שיור רק התורה הזאת, וזו וכל מעשיך בספר נכתבים:
ואני אומר על פי דרכו של הפלאה שהמשנה מרמז לנו, שגם עכשיו שאין לנו לא אורים ותומים, לא נביא ולא בת קול, בכ"ז בדרך התורה דע מה למעלה ממך, תוכל לידע בכל ספק וספק מה לעשות ? ובמה ? עין רואה, אם תראה בעין יפה בעין התורה מה שהי' ומה שבא ע"י מעשה שהי', כמ"ש איזה חכם הרואה את הנולד על ידי הילוד, שדן בפלס ומאזני שכל הישר ממה שהי' מה שיבא, ועוד תוכל לברר בספק בין דין לדין ע"י הגורל, כי ע"פ גורל תחלק הארץ, ובשו"ת גאוני קדמאי סי' ס' כתב באחים שחלקו ע"פ גורל אין רשות לשום אדם לעבור על הגורל שהגורל מפי שמים, עיי"ש:
ועוד תוכל לברר הספק ע"י ואוזן שומעת, לשמוע קול המון, וקול המון כקול שדי, ומצינו שחכמי בבל הקפידו מאד מאד על קול המון, שאמרו בש"ס ב"ק דף צ"ב ע"ב מנא הא מילתא דאמרו אינשי וכו' ? ומביאין שם ראי' מה"ת מן הנביאים ומן הכתובים ומן משנה וברייתא שיש לחוש לקול המון, כי מה ששגור בפי המון יש לו יסוד, עיי"ש:
ועוד תוכל לברר כל ספק ע"י ספר קדוש, כעין שמצינו בש"ס חולין צ"ה ע"ב שמואל בדק בספרא, היי' שלקח ספר ופתח אותו, ומפסוק ראשן שנפל בידו כאשר פתח הספר, מצא פתרון ועצה לדעת מה שיעשה בספק שלו. וכן אמרו ברכה מגלת אסתר מרדכי ראה ג' תינוקת כשבאו מבית הספר ושאל הפסוק שלהם, וכאשר אמר האחרון הפסק אני אשא ואני אסבול ואמלט (ישעי' מ"ו) שמח שמחה גדולה, עיי"ש. וזה וכל מעשיך בספר נכתבים:
וזה לדעתי כונת המדרש כאשר הסכימו ב"ד של מטה לכתוב מגלת אסתר לחוק עולם לקרות בפורים, מקצת מן החכמים אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר, ומה עשו? שטחו תנ"ך, היי' שפתחו התנ"ך או שקראו תינוקת שיפתחו הספר. ומצאו שבראש על הדף הי' כתב פסוק כתוב זאת זכרון בספר, ומזה ידעו מה למעלה מהם הסכימו:
ומעתה חזינן שבלשון חכז"ל ספר לאו דוקא ס"ת אלא ספר תנ"ך נקרא ג"כ ספר, לכן כתב רש"י ספר שאינו מוגה הוא ספר תנ"ך, כנלע"ד:
ואשמח לשמוע דעת הדר"ג בדברים שצריכין עיון לדעתי. דברי ידידו מוקירו כערכו הרם:
ה"ק שלמה הרש שיק