אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה מ"ד

תשובה מ"ג

ב"ה אור ליום ג' וירא תרנ"ח לפ"ק. אילן אילן בכרם ד' צבאות, אברכך שתזכה לקרב לאבינו שבשמים הלבבות ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, ה"ה ידידי הרב הגאון הצדיק מו"ה צבי הירש פישער רב בק"ק דעוואוואניא יע"א.

נפשו בשאלתו בהאי עובדא שהתיר הד"ג ליקח ענפים רכים מאילנות מורכבים ולהרכיבם באילנות שבחצר ביהכ"נ כמפורש ביו"ד ס"ס רצ"ה שמותר ליקח ענפים רכים מאילנות כרי לנוטעם במקום אחר, והשואל הבין שמותר ליקח אילנות רכות מן המורכבים ואחר שנטעו כמה וכמה מהם ועשו ע"ז הוצאות, ראה הד"ג מה שנעשה נגד הדין, והד"ג בכח תורתו הראה פנים להתיר בדיעבד על סמך דברי ח"ס ביו"ד סי' רפ"ח שיש היתר לקיימן, והאריך בזה בכמה הערות וקושיות, וביקש ממני להוריע דעתי בזה, והנני לרצונו כיד ד' הטובה עלי. פתח דברי כי כבר העיר ביד שאול שדברי ח"ס בסי' רפ"ח כבר קידם אותו בס' כנסת יחזקאל שפתח בכח דהיתרא, ואני מצאתי ראיתי בס' ברכי יוסף ליו"ד סי' רצ"ה שמביא גדולי ראשונים ואחרונים המחמירין ואוסרין, והנלע"ד דהנה יסוד הדין יוצא לנו מש"ס חולין קי"ד דשם אמרו:

כתיב בתורה לא תאכל כל תעבה, כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, וכתב רש"י כל שאסרתי לך לתעבה להתרחק ממנו הרי הוא. בבל תאכל עולמה, בכל ענינין שבא, בין שבא בעברה ובין שלא בא בעברה, כגון ע"י קטן או ע"י גוי וכו' עיי"ש. ואח"כ מקשה בש"ס מעשה שבת לתסרי וכו' ומתרץ דכתיב היא קודש ואין מעשיה קודש, ושוב מקשה החורש בשור וחמור לחסרי, פירוש רש"י לחסרי הזרעים, ומתרץ מה שבת דחמירא מעשיה מותרין הני לכ"ש ושוב מקשה כלאי זרעים לחסר וכו' ומתרץ מדגלי רחמנא בכלאי כרם פן תקד אש מכלל דכלאי זרעים שרי וכו' עיי"ש. ומעתה חזינן מדמקשה לאסור הזרעים שיצאו ע"י חרישת שור וחמור ונקראים תעבה, אף שהשור והחמור לא היו רק הגורמים שהארץ תוציא הזרעים בכ"ז נקראו הזרעים תעבת, א"כ דברי הטו"ז באו"ח סי' תרמ"ט ס"ק ח"י שכתב שהפירות שיוצאין מאילן מורכב לא נקראים העבה לפי שנשתנה הענין ע"י גידול הפירות עיי"ש נסתרים לגמרי מגמרא המפורשת לפנינו, דאם החרישה בשור וחמור גורם שהזרעים נאסרו מכ"ש שפירות שיוצאין מאילן המורכב ובשעת גידל הפירות עוד התעבה שנעשה לפנינו יהי' נקראים עברה ותעבה ? ולפ"ז יש ראיה גדולה מש"ס שלפנינו לדברי הלבוש אשר הטו"ז חולק עליו, והאתרוג הנרכוב מיקרי תעבה ואסור לגבוה וזה נכון וברור לענ"ד:

אמנם לכאורה יש לסתור הבנין ולחזק שיטת הטו"ז הנ"ל, דהנה שיטת התוס' הוא החורש בשור וחמור לחסרו השור וחמור, ודברי התוס' צריכין ביאר דלמה יהי' הזרעים מותרים הא ע"י העבה יצאו ? וצ"ל כמ"ש במזרחי בסדר ראה שהקשה על התוס' דמאן לימא לן שאם צורם אוזן בבכור אפי' גוי שישחוט ויאכל על אותו מום הא רש"י כתב בפירוש בין שנעשה תעבה ע"י ישראל או ע"י גוי מאחר שתעבתי לך אסור ? ותירץ שיש נפקותא אם אוכל התעבה עצמה או מה שגרמה התועבה, בשלמא אלו הי' אוכל החרישה עצמה בודאי אסורה לפי שנעשתה התעבה משא"כ כשאוכל הזרעים, והתעבה היא רק גרמה, וכן כשהגוי עשה מום בבכור שזה רק גורם מן התעבה, ודבר כזה לא אסור עיי"ש ולכן תוס' סברו שרק השור והחמור יהי' אסורים לפי שנעשה תעבה משא"כ הזרעים שיצאו בגרם התעבה מותרים. וזה סברת הטו"ז שאם אמת שבעת שהכריז נעשתה התעבה, אך הוא אינו אוכל התעבה רק התעבה היא הגורם וזה לא נאסרה, ויש להביא ראי' מהנודר מן המעין שמותר לטבול בימות הגשמים לפי שהמים הם רק גורם שיוצא מטומאה לטהרה עיי' ברשב"א סוכה ל"א ובר"ן ריש חולין בסוגי' דסכין של ע"א. ודברים הנאמרים מבוארים ומפורשים ברמב"ם ספ"י ממעשר שני נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ופירות ערלה אסורין בהנאה, ואם עבר ונטע אגוז של ערלה הרי הצומח מותר כשאר אילנות. וכן אין מרכיבין כפניות של ערלה בדקלים מפני שהם כפרי עבר והרכיב מותר שכל דבר שיש לו שני גורמין אחד אסור ואחד מותר הרי זה הנגרם משניהם מותר לפיכך הצומח מפירות הערלה מותר שהרי גורם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת עכ"ל. מעתה חזינן שערלה האסורה בהנאה בכ"ז כשנטע אילן ערלה בקרקע הפירות מותרין לפי כשנטע האילן במקום אחר אז הקרקע החדשה גרמה שהוציא האילן הפירות והוי זה וזה גורם שמותר, ולפ"ז מה לי אם לקח הענף מאילן המורכב שנעשתה בו התעבה לשיטות הסוברים שגם ב"נ מצוה על המרכבת האילן או שלקח האילן המורכב ממקומה ונטעה במקום אחר שבמקום אחר הארץ המותרת היא הגורם:

ומיושב בזה מה שהעיר על בעל תפארת ישראל שהחליט שלכן ענף מותר לפי שבענף מותר לפי דלית בי' חשדא משא"כ באילן המורכב דאיכא חשדא, ומעלתו מתפלא עליו שע"פ מסקנת הש"ס אסור לקיים הכלאים לרע"ק משום דכתיב כלאים בשדך לא יהי' והוא מה"ת ולא משום חשדא שהוא דרבנן ? דהטעם שאסור לקיים הכלאים משום דכתיב כלאים בשדך לא יהי' והוי תעבה אך ה"ת באילן גופא שנעשתה בו תעבה אף שהוא זה וזה גורם, בכ"ז התורה אסרתה, אך אם חותך ענף מאילן המורכב ומרכיב אותו באילן המותר שעומד בארץ המותרת ואז הוי שלשה גורמים, היינו תרי דהיתרא האילן והקרקע וחד דאיסורא, ובג' גורמים בודאי מותר, וממילא מובן שפיר שמותר ליקח לכתחילה ענף ממורכב ולהרכיבו באילן המותר, יען דע"י זה הם ג' גורמים וזה אפי' לכתחלה מותר ואופן הרכבת הענף מן האילן המורכב הוא הרכבה חדשה שאז הענף הוא האיסור שיש בו ב' כחות, היינו דאסורא ודהיתרא, ואלו ב' כחות מקבלין כח מן האילן החדש ומן הקרקע ושניהם היתר, ודו"ק, כנלענ"ד ברור כשמש, כ"ד ידידו מוקירו הדש"ת:

הק' שלמה הרש שיק ברמזאווא.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה