אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ל"ח

תשובה ל"ז

ברכת אברהם על ראש ידידי הרבני הצדיק מו"ה אברהם פישער ני' צדיק באמונתו יחי' נאמן בק"ק קענדערעש:

אהובי! שמחתי בקבלת מכתבי לידע משלומי ולדעת כי יושב ועוסק בתורה לשמה. ומה שביקש לידע מאחר שאמרו חכז"ל בירושלמי סיכה פ"ג ה"ב בעשרה לשונת של שבח נאמר ספר תהילים, באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברנה בתודה ובתפלה וברכה, והמאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו. א"כ קשה לו מאחר שבהפלות שלנו הוא שיר ושבח ותודה והלל, ואלו ארבעה הם העיקר, למה נקראים כולם בשם תפלה ? שנית הקשה לדעת הא בש"ס נקרא העובר לפני התיבה שליח צבור וכן שמו בש"ע או"ח בכמה מקומות, וכן בש"ע הציבור המתאספים לבית הכנסת נקראים "צבור" ובמחזורים מציין בכל מקים את הש"צ בשם "חזן" והצבור בשם "קהל" ?

יפה העיר מעכ"ת, וכבר חקרו ע"ז הראשונים והאחרונים, כי בש"ס שבת י"א ועוד במקומות הרבה מצינו שקראו השמש דבהכ"נ ושלוח בית דין בשם חזן ? אבודרהם כתב שקראו אותו בשם חזן, לפי שאז לא הי' הסדורים והמחזורים שכיחים ורק לפני הש"ץ הי' מונח הסדור והוא ראה בפנים, ואחריו ענו כולם, ועל זה נקרא "חזן" מלשון "חוזה". ובילקוט ראובני פרשת בראשית מצאתי כי אדני בגימטורי "חזן". ואני כבר כתבתי בהיהודי שנת תרל"ה, שרצו להעמיד בשמו ג' מעלית שצריך להיות בש"ץ והם כתובים להלכה באו"ח סי' נ"ג וסי' תקע"ט וסי' תקפ"א א' שצריך להיות "חכם" בחכמת התורה, ב' "זקן". נתמלא זקנו וגם שזקן קודם לאיש צעיר, ג' שצריך להיות "נשוי", ור"ת מן חכם זקן נשוי הוא "חזן" ושם הארכתי בזה:

ושלא להיות בהמ"ד בלא חדוש אמתיק הדברים ע"פ פשוט, כי התפלות שאנו מתפללין תיקנו הנביאים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם הוסיפו החכמים. ור"ת של חזן הוא, חכמים זקנים נביאים. ומטעם זה בחרו האחרונים שבאו אחרי החכמים וקראו הש"צ בשם חזן לרמז על כל הנאמר:

והנה לתפלה צריכין "עשרה" ואמרו בתנחומא (מקץ) וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' למה שלח עשרה? שיש בעשרת כח לדחות פורעניות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והי' אברהם מבקש עליהן רחמים התחיל מן חמישים עד "עשרה", כי עשרה היא "עדה" שנאמר עד מתי "לעדה", וכתיב (תילים פ"ב) אלקים נצב "בעדת" וגו'

ומעתה יש לומר יען דבתורה כתיב עד מתי לעדה הרעה (שלח) גבי עדת קרח, לזאת לא רצו חכז"ל לומר שליח העדה, ובחרו בכל מקים כטוב לבם בשם שליח צבור לומר לנו כי חלילה לומר שיש עדה שתוכל להיות עדה רעה, כי הצדיקים מגינים על הבינונים והבינונים על הרשעים, וכל ישראל ערבים זה בזה, וזה מושך את זה וזה מגין על זה, ואמרו בלשון צבור שהוא ר"ת מן צדיקים בינונים וגם רשעים:

ויען כי האחרונים כבר למדו מן הנביאים ומן החכמים, כי אם אין אחדות בישראל אין כלום. לזאת גם הם לא אמרו תמיד לשון צבור ואמרו "קהל" כי פרשת קדושים רק "בהקהל" נאמרה, היי' רק אם הם קהל אחת בלי פירוד לבבות, כי כן אמר הנביא חלק לבם עתה יאשמו:

ויען כי שם בפרשת שלח במקום שנאמר פעם אחת לעדה הרעה כתיב אח"כ הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם וגו' ושם נאמר תורה אחת ומשפט אחד יהי' לכם וגו', וכל זה מרמז על השלום ועל מדת האהבה, לזאת כתורה עשו הקדמונים לקרא את הנאספים לעבודת הבורא ית"ש בשם חזן וקהל:

ובאיזה מדה ישרה יכול לבא האדם לידי בחינה הזאת לאהב את כל לאדם כגופו, ולאהב את הגר ולהיות בעצה אחת ובלב אחד עם כל אדם גם אם אין דומה לו בבינה ודעת לאם משים על לבו:

אם גם אמת שחברי עושה מעשים אשר לא יעשו, אך מה לי לקצוף עליו, כי יודע אני בעצמי שאין גם בי כל המדות טובות, ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אך אם אדם לאדם פוקד עון, והאיך יבקש היא מאת ה' חסר ורחמים ? האיך יבא האדם לפני הבורא ית"ש בתפלתו ויאמר:

מחק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו, מחה פשענו, סלח לנו, מחל לנו. כפר לנו, אם הוא זוכר החטא והפשע שעשה חברו לפני שנים הרבה ? האיך יבקש ראה נא בענינו, אם הוא אביר לב ואין רואה העניות והדוחק אצל חברו ? לכן בחכמה עשו הקדמונים לקרא הבקשות בשם תפלה מלשון ופללו אלקים, שידע כי השופט כל הארץ יבא עמו במשפט, ואחרי זכותו יעשה עמו דין, וד"ל. כ"ד ידידו הש"ת שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה