אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ל"ז

תשובה ל"ו

שיל"ת אסרו חג ש"ס תרל"ז לפ"ק. ויהי דוד בכל דרכיו משכיל בתורה ובחכמה איש חיל, בפרדס החכמות כבן בית מטייל, הוא מחותני הרב הגאון מו"ה משה דוד האפמאן רב אב"ד בק"ק אונגאריש בראד, בעהמ"ח ספר שבלים הישי"ו,

אהובי ידידי ! בקבלת מכתבך וספרך "שבלים", אשר בו הבאת מלאתך ודמעך על מזבח הטהור לתורת ציון וירושלים, נתמלא ביתי אורה ושמחה וששון ויקר, ועל השלחן שבלי' מלאים דבש ונופת צופים, וברכתי:

ברוך יוצר המאורות, הנותן כח לחכמים אשר הוגים בתורת ה' צבאות. יישר כחך, תזכה לגדל לתורה וליראת ה' כל יוצאי חלציך, ובטוב תאריך ימיך, עם אשתך ובניך, אמן:

וראש דברי על מה שיצאת להראות כי מצות חליצה היסוד לקדש מנהג ישן, והוספת בהשכל ובדעת טעם לשבח על הטעמים שאמרו הראשונים ואחריהם האחרונים בטעם החליצה, ומה ענין חליצת נעלו לבזיון וחרפה ? ואמרת ע"פ מ"ש בשבת דף ס"ו ע"ב הבנים יוצאים קשורים, ופירשו שם בש"ס בן שיש לו געגועים על אביו נוטל רצועה ממנעל ימין של אביו המת וקושר לו על מנעול שבשמאלו, והמעשה הזה היא סגולה לבן הדואג ומתאנח והיא רפואה סגולית, כמו כל הסגולות אשר אין בידינו לעמוד על כחן הטמון מעת בורא עולם ית"ש, והיא מסתרי הטבע:

ומעתה יש לומר אם האחים שישבו יחד באהבה ואחוה וחבה, ומת אחד מהם, האח הנשאר בודאי יש לו געגועים על אחיו, ונפשו לא תמצא מנוח והשקט על מיתת אחיו, אמנם למען ירפא משברו ולמצא מעט תרופה למכתו, אולי עשו להם סגולה במנעל אחיו וקשרו להם רצועות ממנעל המת וכל מי שקשר לו כך הראה לכל, כי יש לו לב רגש יען שנפשו קשורה בנפש אחיו המת, והוא מצטער, לכן הוכרח לעשות כן:

אבל היבם שאין רוצה לייבם אשת אחיו, והוא באכזריות מצד קנאה ושנאה או מצד תאות הגוף או אהבת ממון מונע להקים שם לאחיו המת. בזה הראה לכל שמה שקשר החוט ממנעול אחיו הוא אצלו רק מעשה קוף בעלמא, וחושב שזה מנהג בעלמא שאין בה טעם ויסוד, לזאת יבמתו נגשה אליו ותחליץ נעלו בפני זקני העיר, לאמר אתה אביר לב, למה לך דבר לאחיזת עינים, כי הראית האין לך לב רגש לאחיך, ובשם "חלוץ הנעל" יקראו אותך ברבים, זת"ד בהשכל ובדעת:

והנה בשנה העברה כתב לי חכם אחד חקירה על כמה מנהגים, ורצה לפקפק על מנהגים שנתקבלו בישראל וכתובים בשלחן ערוך, והשבתי לו בזה הלשון:

פתח דברי להראות כי כל מנהגי ישראל קודש הם ואין לגו רשות להרהר ולחרם ולבטל שום מנהג או תקנה דן אם נאמרו בלשון "מנהג" או "תקנה" או "גזרה" או "חוב", כי לא דקדקו בענין זה בלשונם, באשר הם קיימו וקיבלו כל התקנות וכל המנהגים וכל הגזרות כדין תורה. ובפירוש נאמר בריש מגלת תענית אלו התענתים שתיקנו רבנן הם מן התורה. וכי תענית, זין אדר ונוית אדר וכדומה הם מה"ת ? אלא לומר שמה שתיקנו וגזרו הקדמונים תיקנו וגזרו ונהגו בכח התורה, ואנו אין רשאין להרהר ולומר שבידינו לבטלם. ואביא לו רק ראיה אחת ע"ז, ביו"ד סי' רמ"ה כתב מנהג לעשות סעודה ביום המילה ובברייתא בפדר"א מפורש שהוא תחנות חכמים

ומה שכתב מעכ"ת אם המנהגים הם מן הקדמונים למה לא נזכרו במשנה ובגמרא ? וכי ראה במשנה או בגמרא סדר התפלה משחרית או מנחה או מעריב או משבתות וימים טובים? וכבר למד אותנו רבינו הרמב"ם במנחות ריש פרק ר' וז"ל:

עניני' ידועים ונהוגי' ואין ענין מהן נפלא משום אדם לא ראו לדבר בהן כמו שלא סדרו התפלה והאיך יתנהג השליח צבור, לפי שהי' הכל מפורסם, עכ"ל. ואני הבאתי ראיה ברורה כשמש מש"ס ברכות דף ד' ע"ב שאמרו היכי מצי לסמוך גאולה לתפלה הא אמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי גו' ולבסוף הוא אומר יהי לרצון וגו' ? וקשה האיך הוזכר שר"י אמר כן ? עיי' בצלח ברכות דף ט' מה שכתב בזה. אך יען דהתפלות הי' ענינים ידועים ונהוגין בין המון ואין ענין מהן נפלא ונעדר משום אדם, הקשו שפיר האיך סמוך גאולה לתפלה אם מפסיק בפסוקים:

ורבינו הרשב"א בתשובותיו סי' ט' כתב כל דבר שנהוג בישראל וכל דבר שיש בקבלה ביד הזקנים והזקניות מעמינו חוב עלינו לקיים כי קידש הם ובאו בקבלה ממשה רבינו ומן הנביאים, וע"פ הרוב המנהג מרומז בתורה ולא שיהי' הרמז הזה מוכרח, רק תכריחנו הקבלה, ויתאמת הענין הכתוב עם הקבלה, עיי"ש:

ומאז אצלי ברור שכל הרואה בעין יפה ימצא בתורה ובנביאים וכתובים וכן במדרשים וגם בכתבים וספרים שלא נכנסו בכתבי הקודש שכל מה שאמרו ונהגו ותיקנו קיבלו מפי הקדמונים, והרבה מהם שהם כסגולה כסתרי הטבע, והן בחקי הטבע והן בחכמות הרפואה נמצא ים ענינים שאו אפשר לבאר בשכל האנושי, רק שידעו מן הנסיון שזה מזיק וזה טוב לרפואה או לענין אחר בעניני הגוף, אך רובא דרובא הן ממצות התורה והן ממצות דרבנן יש למצא להם יסוד טעם ותכלית. ואציע לפניו רק איזה מהן לדוגמא, ומזה ידין על כולם:

כתיב בתורה שאבינו אברהם אמר הרמותי ידי וגו' מחוט ועד שרוך נעל, ואמרו חכז"ל במדרש רבה ובש"ס חולין שקיבלו מאבותיהם, בזכות שאמר מחוט עד שרוך נעל זכו בניו לחוט של ציצית ולסנדול של חליצה. והראשונים והאחרונים עמדו לחקור, מה הי' החוט ומה הי' השרוך נעל שלא רצה ליקח אברהם אבינו, ומה זכות הוא שבניו אחריו זכו בשביל זה למצות ציצית ולמצות חליצה:

ונראה לי בטעמו וביסודו, כי מצינו שמימות עולם הי' המנהג המקובל עוד קודם מתן תורה שלקחו חוט מבגד של אדם האהוב להם וקשרו אותו על גופם לסימן אהבה, וזה הי' כקשר בין איש לאיש, וכן לקחו והחליפו הנעלים או השרוך נעל לאות אהבה וחבה, וכן בקשר בין איש לאשתו החליפו את טבעתם. וכן אמרו בפירוש בש"ס שבת דף ס"ו ע"ב הבן שיש לו געגועי' על אביו נוטל "רצועה" ממנעל ימין של אביו המת וקושר אותו על מנעול שבשמאלו עיי"ש:

וכן הי' המנהג שאם פעם אחת קשרו חוט או מנעול לצורך מצוה או לשמחה, אותו חוט או חבל הי' קדוש, ולא קשרו בו אח"כ דבר חול. ובזה מובן משנה כלים פי"ט הובא גם בחולין דף נ"ד ע"ב החבל היוצא מן המטה עד הא טפחים טהור שבו קושרין את הפסחים ומשלשין את המטות, עיי"ש ברש"י:

וזה לדעתי כונת ופירש הקרא (לך) ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך, היי' שיכרות עמי ברית שיהי' בלב אחד בדברים הנוגעי' אל "הנפש". ויאמר אברם:

הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אני כבר נשבעתי להאמין בה' אחד שברא וקנה ומושל על כל מה שבשמים ובארץ, לזאת לא אוכל לכרות עמך ברית אהבה ואחוה בדברים הנוגעים אל "הנפש", ולא אוכל ליקח ממך מחוט ועד שרוך נעל, כי החוט הוא אות וסימן על הקשר בדברים הנוגעים "לשמים" והשרוך נעל אות וסימן לקשר בין אדם לאדם בדברים הנוגעים בממון ובהשכל ודעת אמר אברהם אבינו:

החוט לא אוכל ליקח ממך כי הרמותי ידי לאל עליון, שאני מאמין בו, ואת השרוך נעל לא אוכל ליקח ממך לקשור ברית בדברים הנוגעים בקניני התבל, כי תאמר אח"כ אני העשרתי את אברם, ואהי' כמוכרח להיות עמך בעצה אחת גם בדברי' הנוגעי' אל הנשמה:

וכן הי' החלוף בטבעות או מסירת הטבעת מאדם לאדם סימן לאהבה וקשר בממשלת חבית מנהג ישן וידוע, דכן כתיב ביוסף בעת שמסר לו הממשלה על כל ארץ מצרים, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף:

ובזה מובן היטב דרש חכז"ל בזכות שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל, היי' שלא רצה ליקח החוט שהוא סימן לאחדות בדברים הנוגעים באמונה, ובזכות שלא רצה ליקח השרוך נעל שהוא אות וסימן לאהבה, נתן ה' מצות ציצית, שיהי' גם לבני ישראל חוט לסימן אהבה, והיא אהבת הבורא ית"ש קונה שמים וארץ, כי החוט של ציצית מעורר על אהבת ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. וכן הרצועה מאיש לאחיו שמורה לסימן אהבה והתקשרות שהי' נהוג בימים הקדמונים גם זה ישאר לזכר עולם במצות חליצה. כי אם לא ירצה לייבם יבזו אותו הזקנים שאין ראוי להיות על גופי הנעל והשרוך נעל מאחיו האהוב:

זת"ד:

הצעתי לפניך מה שאמרתי וכתבתי באותו ענין בראיות ברורות כשמש לחזק את התקנות והמנהגים ולכבד מאמרי חכז"ל שנבאו וידעו מה שנבאו, ואם לפנינו אין גלוי, אין זה נסתרות לכל, ועלינו החוב לומר על חטא שחטאנו לפניך בלא יודעים, כי הנסתרות לה' אלקינו הם הם נגלות לנו ולבנינו עד עולם להקדיש כל התקנות וכל המנהגים. והנני דורש שלום תורתך ושלום כל אשר לך ובשלום המחותנים האחים לעיויא השי"ו, מוקירך ומכבדך:

שלמה הרש שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה