שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ל"ו
שיל"ת, א' וישלח תרנ"ד לפ"ק:
ומרדכי היהודי רצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו בתורת ה' צבאות, עומד לנס ולמופת ואות, ה"ה הרב הגאון הגדול בתורה ובחכמות, כקשות מו"ה מרדכי הלוי האראוויטין יצ"ו רב בק"ק פראנק- פארט א"מ:
אחד"ש הדר"ג השי"ו באתי להודיע שספר מטה לוי בא לידי ומצאתי בו את שאהבה נפשי בסברות ישרות. והנה בתשובה ה' מביא קושי' להנך פוסקים דסוברים בשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה למה מתרץ ר"א בברכות ט' ע"ב שהא דלא סמך גאולה לתפלה הי' במנחה ולא תירוץ שהי' בשבת ?
מראש תמה אני על המקשן מדוע הקשה הקושי' בדף ט' ולא הקשה מיד בדף ד' ע"ב דאמרו דאלת"ה שמה שתיקנו כתפלה אריכתא דמי בשחרית היכא מצי סמך והאמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח וגי', דלמא באמת לא אמר ר"י דצריך לומר ה' שפתי וגו' רק בשבת, משום דבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה דשבת לאו יום צרה היא ? ב' קשה לפ"ז למה לא אמרו שם ג"כ כתירוצו של ר"א דהא דאמר ר"י שצריך לסמוך גאולה לתפלה זה רק בתפלת המנחה ? ג' קשה קושית הצל"ח על יתור הלשון ברכות ט' ע"ב הא אמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי וגו' ולבסוף הוא אומר יהי לרצון וגו', בשלמא לעיל בדף ד' שפיר מביא המקשן דברי ר"י מה שצריך לומר בתחלה ומה שצריך לומר בסוף, א"כ לא הוי ליה למימר כאן רק, האיך מצא סמך והאמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי וגו' ותו לא מידי ? ד' קשה לי מה עלה על דעת ר"י לומר בתחלה ובסוף מה שלא תיקנו אנשי כנה"ג ? בשלמא על לבסוף נוכל לומר הטעם, יען דתפלת ח"י תקנו אנשי כנה"ג כנגד ח"י מזמורים שאמר דוד, ומשום שמסיים תפלה ח"י בפסוק יהי לרצון וגו' מן היושר שגם אנחנו נסיים באותו פסוק, משא"כ בהתחלת שמונה עשרה דוד לא אמרה וחכז"ל הקפידו לסמוך גאולה לתפלה למה הוא יצא להרוס מהן שבנו הקדמונים וצוה לומר קידם תפלת ח"י ה' שפתי תפתח וגו' ?
ועוד יש לדקדק בריש אמרו בברכות דף ד' ע"ב והא אמר ר"י בתחלה הוא אומר ה' שפתי וגו', א"כ משמע מלשונם שהוא ר"י הי' המתקן לומר ולהתחיל ה' שפתי וגו' ואח"כ אמרו כיון דקתינו רבנן למימר ה' שפתי וגו', מעתה מי הי' המתקן?
ואמרתי ביישוב כל הקושיות, דהצל"ח מקשה לפי מסקנת הפוסקי' דשיעור הפסק בין נטילת ידים הוא כדי הלוך כיד אמות (תוס' סונוה ל"ט ורמ"א או"ח סי' קס"ו) וכיון דאיסור הפסק בין נטילת ידים לברכה ובין ברכה לשחיטה ובין גאולה לתפלה בפעם אחת נאמרו, האיך עלה על דעת המקשן שקרא ה' שפתי וגו' הוא הפסק ?
ואמרתי שהרואה בעין יפה דברי רבינו יונה ריש ברכות בטעם התיקון לומר קודם ההפלה הקרא ה' שפתי וגו' ימצא כי דוד הי' המתקן לומר קודם התפלה ה' שפתי וגו' עד סוף סימן נ"א שהם ה' פסוקים, שהי' אומר בעת שהי' מתפלל על חטא שחטא במזיד, ועל מזיד אין קרבן ורק על שוגג. ולכן התפלל שהתפלה תהי' כקרבן ולכפרה. ולכן בעת שאין מביאין קרבן גם על השוגג כמזיד תיקנו לומר אלו ה' פסוקים שאמר מלכינו דוד קודם התפלה, עכ"ל:
מדברי רבינו יונה יש ללמוד, א' בטעם התקנה לומר קודם התפלה הקרא ה' שפתי וגו', ב' שמראש אמרו ה' פסוקים, ואלו ה' פסוקים באמת הם הפסק. ומעתה קשה האיך עלה על דעת ר"י לומר ה' פסוקים בין גאולה לתפלה שהם הפסק גדול ? וע"ז מתרצו שלא ר"י לבד הי' המתקן אלא הרבנן הי' המתקנים, וכיון שהוא תקנת החכמים הוי כתפלה אריכתא, ומיושב קושי' ה' וקושי' ויו:
ובזה אמרתי טעם ומקור למנהג לחזור ג' פסיעות לאחריו קודם התפלה וכן ג' אחר התפלה והם ששה פסיעות, ובש"ס יומא נ"ג ע"ב ובריף ספ"ה מברכות ובאו"ח סי' קכ"ג מצינו רק ג' אחר התפלה, ומה טעם באלו ששה פסיעות ?
ואפשר לומר יען כי הקפידו להסמיך גאולה לתפלה ודוד מלכינו תיקן לומר ה' פסוקים, וא"כ כדי שלא להאריך בחמשה פסוקים תיקנו לחזור ג' פסיעות ולומר שלשה פסוקים, ובחזרתו יאמר שנים ויתחיל בפסיעה השישית להתפלל מיד:
וכן אחר התפלה יחזור ויאמר יהי' לרצון וגו' ה' צורי וגו' עושה שלום וגו'. אך הא תינח בחול שהקריבו קרבן חטאת א"כ היושר לומר הפסוקים שאמר דוד במקום קרבן, וכן היושר לומר הפסוקים שאמר דוד אחר סיום תפלתו, משא"כ בשבת שאין מביאין קרבנות ואין נכון להפסיק בקרא ה' שפתי וגו' בתחלה ולא בסוף שאין מתפללין בשבת תפלת חיי שהתפלל דוד:
אך הא שאין לומר הפסוקים בשבת קודם התפלה יש טעם לפי שאין לנו צורך להפסיק באלו פסוקים שאמרם דוד לקרבן חטאת מה שאין מביאין בשבת, אך בסוף התפלה בשבת מדוע לא נאמר הא בסוף התפלה אין הפסק לתפלה ע"י הפסוקים. מעתה לפ"ז מובן סוגית הש"ס. ה' שפתי וגו' אין מן היושר לומר בשבת מאחר שאין קרבן חטאת בשבת למה נעשה הפסק, וכן לאחר התפלה אין מן הצורך משום שאין מתפללין כנגד ח"י מזמורים של דוד. אך קשה הי' להם לתקן ש אמר בשבת קודם התפלה הפסוק יהי לרצון וג' מה שאומרי' בחול אחר התפלה ובזה נקיים מצות הכון לקראת אלהיך ישראל ויתי' סומך גאולה לתפלה? וזה הוא קושית הש"ס בברכות ט' ע"ב:
ומתרצין ע"ז שבאמת לא עלה על דעת ר"י ורבנן לתקן שיאמר בשבת קודם התפלה הפסוקים ה' שפתי וגו' משום שאין קרבן חטאת בשבת, וכיון שאין אומר אלו פסוקים בשבת, א"כ וסמוך גאולה לתפלה כראוי, והפסוק יהי' לרצון וגו' אחר התפלה יאמר גם בשבת שלא לשנות מבחול כרגיל:
וממילא מיושב הקושי' למה לא אמרו שזה הי' בשבת שלא צריך להסמיך גאולה לתפלה, כי מעיקרא לא תיקנו לומר הפסוקים בשבת, וא"כ אין כן הפסק, ועל שבת לא הי' מוכרחים לעורר שיזרז להסמיך גאולה לתפלה, כנלע"ד:
כל זה אמרתי בדרך פלפול. אבל לע"ד קושיתו ליתא, והפירוש בגמרא לדעתי הוא, דתהא בתפלת המנחה, דהיינו שמה שאמר ר"י שצריך לומר ה' שפתי וגו' זה אמר לומר בתפלת מנחה. ומה מקשה, שהי' לתרץ דהא דאמר ר"י שצריך לומר ה' שפתי וגו' זה אמר על שבת לפי שבשבת לא צריך לסמוך גאולה וכו', הא מעיקרא לא אמרו זה על שבת, דבשבת אין ניזוק, והשבת מגין:
ועוד יש לי בזה לדבר ולא אוכל להטריחו, יישר כחו וחילו לאורייתא, ה' הטוב יחייהו ישמרהו ויברכהו ויזכה להרים את קרן תוה"ק בשובה ונחת כתפלת מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב:
הק' שלמה הרש שיק מברעזאווע, רב דפה והגלילות.