שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ל"ה
שיל"ת קארצאג ג' שמות תרל"ב לפ"ק. אורה ושמחה וששון על ראש מורי ודודי
ורבי הרב הגדול, מופת הדור, מו"ה דוד שיק יצ"ו רב אב"ד בק"ק ווראנוף והגלילות יע"א.
אחדש"ת ושלום ביתו וכל אשר לו השי"ו אמרתי להציע לפני הדר"ג מה שאמרתי בסיום מס' ברכות על דברי הרמב"ם במנין המצות וכן בריש ה' ק"ש מונה מצות ק"ש של שחרית ושל ערבית למצוה אחת והרמב"ן חולק עליו ואומר שמצוה של שחרית בזמן שחרית וזו בערבית, וזו אינה מעכבת זו, ודומה למצות תפילין של יד ולתפילין של ראש שלשתי מצות יחשבו, ובמשנה למלך ריש ה' ק"ש ובס' החנוך (ואתחנן) סוף סי' ת"ק האריכו בזה. ועמדתי לחקור מנין לרמב"ם דין זה שק"ש משחרית וערבית למצוה אחת יחשבו ?
ואמרתי דבריש תפלת השחר אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים. ומקשה בש"ס טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים ? אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, אבל הכא תפלה במקום קרבן הוא, וכיון דעבר יומא בטל קרבנו, או דלמא כיון דצלותי רחמי הוא כל אימת דבעי מצלא ? ותירצו דאמר ר"ה משום ר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומא בטל קרבניה. וע"ז מקשה בש"ס מיתבי מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית, א"כ חזינן שטעה ולא התפלל תפלה של ערבית או של שחרית שאין לו תקנה ? ומתרצים מה שאמרו שמי שביטל תפלה שאין לו תקנה זו רק כשביטל במזיד משא"כ כשביטל מחמת שכחה יש לו תקנה ע"י שמתפלל שתים:
והקשיתי ג' קושיות, א' מאחר דחזינן שאמר ר"ה משום ר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים, למה אמר ר"מ בריה דר"ה בשם ר' יוחנן רק טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים וכו', ולמה לא אמר ג"כ בשמו:
טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ?
ב') הקשיתי מה קשה להו טעה ולא התפלל מנחה אם יתפלל ערבית שתים משום דתפלה במקום קרבן, וכיון דעבר יומא, יען דכבר הוא לילה, בטל קרבנו, הא קיי"ל בכל התורה כולה היום הולך אחר הלילה שלפניו, אבל בקרבנות הלילה הוא הולך אחר היום שלפניה, ומעתה כיון דתפלה במקום קרבן שפיר יש לתקן בתפלת מעריב שתים, מה שחסר מיום שלפניו שלא התפלל מנחה, וא"כ פשיטא הוא שאם לא התפלל מנחה שיתפלל במעריב שתים ? ג) קשה למה אמרו בברייתא:
מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית, ולמה לא אמרו שביטל ק"ש של ערבית או של שחרית, כשם שאמרו או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית ?
ואמרתי ביישוב הקו', דהנה במנחות צ"ט ע"ב אמרו אפילו סילק את הישנה מלחם הפנים שחרית וסידר החדשה ערבית אין בכך כלום, אלא במה אני מקים תמיד ? שלא ילין שולחן בלא לחם הפנים, אמר ר"י אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ס"ת מפיך והגיה בו יומם ולילה. אמר ר' "יוחנן" אפלו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש וגו':
והנה במאמר זה יש לדקדק. א' כיון דכתיב (בסדר אמור) בלחם הפני' לפני תמיד מנין לו לר"י שדי אם סילק בשחרית וסידר בערבית? ב' כיון דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד למה פתח ר"י בשחרית וסיים בערבית, הא מראש כתיב ויהי ערב? ג' מאחר דפתחה התורה היום עם הערב למה אמר ה' ליהושיע והגית יומם ולילה ולא אמר והגית לילה ויום ? ד' קשה על ר' "יוחנן" שאמר אפילו לא קרא אלא ק"ש של שחרית וכו' הא תנא דמשנה פתח מאימתי קורין שמע בערבית, ולמה פתח הוא בשחרית?:
ואמרתי בכונת דבריהם כי בדקדוק ובמכוון אמרו כלשונם הטהור. לחם הפנים דין קרבן יש לו כמבואר בלחם הפנים בסדר אמור, וקרבן דין אחר יש לו שהלילה הולכת אחר היום שלפניו. ולכן בדיוק אמר ר' יוסי אפילו סילק את הישנה "שחרית" וסידר החדשה ערבית קיים לפני תמיד, יען דהשלים בלילה מה שחסר ביום שלפניו שהוא יום אחד:
ומנין ידע ר"י שאם משלים במעריב המעשה שהתחיל בשחרית כאלו הי' עוסק כל היום תמיד ? זה למד ר"י ממה שאמר הקב"ה ליהושע והגית בו יומם ולילה, ותקדים "היום" ללילה. וא"כ הוא ית"ש שאמר מראש ויהי ערב וגו' הוא הוא שאמר ליהושע והתחיל ביום? אע"כ צריך לומר שבא ללמדינו שלענין לימוד התורה הלילה הולכת אחר היום שלפניה, ורק באופן זה מקיים והגית בו יומם ולילה, אם משלים בלילה מה שהתחיל ביום שלפניה, ולימוד התורה כקרבן שדינו שהלילה הולך אחר היום, וכיון שדינו כקרבן, ולכן כשם שגבי קרבן של לחם הפנים אם סילק בשחרית וסיים וסידר החדשה בערבית קיים לפני תמיד, כן מקיים והגית בו יומם ולילה אם לומד בשחרית פרק אחד ולומד אח"כ בערבית שלאחריה פרק אחד:
וראי' לזה אמר ר' "יוחנן", כיון שאמר הקב"ה שהחיוב לומר ק"ש בשכבך ובקומך, ובמקום אחר נאמר והגית בה יומם ולילה שמשמע כל היום אלא צריך לומר שהגות בה יומם ולילה הוא רק לותיקין, אך לרוב בני האדם העוסקים ביישובה של עולם יוצאים שמקיימין בשכבך ובקומך, כי זה ג"כ תמיד, כעין שאמרו גבי לחם הפנים, ובא זה לגלות על זה:
ומעתה לפ"ז מיושבים ג' קושיות הראשונות. ר' יוחנן לשיטתיה דסובר שק"ש ותפלה כתורה יחשבו, וגבי תורה הלילה הולכת אחר היום שלפניה כמו בקרבן, א"כ פשיטא שאם לא התפלל מנחה שיתפלל ערבית שתים, כי הלילה משלמת החסרון מיום שלפניה, ורק שצריך לאשמועינן שאף שאמרינן שהלילה הולכת אחר היום, בכל זאת טעה ולא התפלל ערבית, שיכול לתקן גם בשחרית כשמתפלל שתים. ומיושב קושי' א' למה לא אמרו מיד בשם ר' "יוחנן" טעה ולא התפלל מנחה שיתפלל ערבית שתים, דזה פשיטא לן מר"י, מאחר שסובר שהלילה הולכת אחר היום:
ומיושב ג"כ למה הקדים ר"י במנחות ק"ש של שחרית יען דבא להורות שק"ש דין תורה יש לו, ואם ביטל ק"ש של שחרית יש לתקן בלילה כמו בקרבן ותמיד:
וממילא מיושב אם תפלה דין קרבן לו א"כ כמו שבקרבן הלילה הולכת אחר היום כמו כן יכול להשלים במעריב תפלת המנחה ? דאם נאמר כן א"כ קשה, אם תפלה דין קרבן יש לו, א"כ אם לא התפלל מעריב אין לו תקנה להתפלל שחרית סתים, ומעתה קשה למה סובר ר' יוחנן שאם לא התפלל מעריב יתפלל שחרית שתים, הא הוי תרתי דסתרי אהדדי ?
וזה הוא קושית הגמרא, ממנ"פ אם אמרי' היום הולך אחר הלילה שלפניה א"כ שפיר מובן למה אמר ר"י טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. אך קשה מה נעשה אם לא התפלל מנחה, הא אז אי אפשר לתקן בתפלת מעריב שהוא יום אחר ? ע"ז מתרצי בש"ס הא אמר ר' יוחנן במקום אחר, טעה ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים, לא משום דסובר שהתפלה דין קרבן יש לו, אלא שהתפלה הוא לעורר רחמים, וא"כ אם לא עורר רחמים במנחה יכול לעורר רחמים במעריב. אך זה אפשר לומר בתפלה, משא"כ ק"ש דין תורה יש לו לענין זה, וגבי תורה הוא להיפוך הלילה הולכת אחר היום שלפניה כמו גבי קרבן ולחם הפנים, וכשם שגבי לחם הפנים לא די אם סידר לחם הפנים רק בשחרית או בערבית, אלא שצריך "לחבר" הלילה עם היום, ואז נקרא תמיד כן גבי תורה וק"ש שצריך לחבר הלילה עם היום שלפניה לכן אמרו בש"ס בדקדוק מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של ערבית ושחרית, ולא אמרו או של ערבית, כדי להורות שק"ש ותורה דין אחד להם, וק"ש של ערבית מחובר לשחרית שלפניו, ואם קרא ק"ש בשחרית ולא בערבית או להיפוך לא יצא ידי חובתו:
וכל זה בק"ש, משא"כ התפלות אין מחוברים אלו לאלו ואין אחת משלימת את חברתה, לזאת אמרו בדיוק בתפלה או תפלה של שחרית או ערבית:
ומבואר מזה דין חדש שלא נמצא בפוסקים שק"ש של ערבית מחוברת לק"ש של שחרית, ולכן אמרו בתפלה או מה שלא אמרו בק"ש. ומכאן למד הרמב"ם הדין שק"ש של שחרית וערבית למצוה אחת יחשבו, ולא כתפילין של יד וראש שהם שתי מצות, ולא כדעת הרמב"ן כנלע"ד. ונפשי אותה שישים עיניו הטהורים על דברי ויודיעני משלימו ושלום תורתו וביתו. כ"ד בן אחיו ותלמידו הנושק ידיו באהבה עזה:
ה"ק שלמה הרש שיק: