אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ל"ד

תשובה ל"ג

שיל"ת קארצאג ה' לס' ויחי תרנ"א לפ"ק החיים והברכה מאלקי המערכה להרבני המופלג בתורה וביראה טהורה מו"ה חיים גראס ני' מורה הוראה בק"ק קון סטר מארטאן:

שאלתו ובקשתו לדעת דין תוה"ק בשער אשה שאמרו להלכה באו"ח סי' ע"ה שאסור לקרות כנגדה ויען כי בזמנינו הרבה מנשים נכשלים והולכין בפרוע ראש אם מותרין לאכל מתבשילם וכן לענין ברכת המזון כשיושבים בשולחן אם די בעצימת העינים כדעת המחבר באו"ח סי' ויו שם או כדעת המג"א שמחמיר ע"פ הזוהר ? והנני לרצונו לבאר לו כיד ה' הטובה עלי:

מראש אני אומר שעלינו לדעת מה הוא ערוה ? חכז"ל אמרו והובא באה"ע סי' כ"א לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחד פנויות ואחד אשת איש, וכן כתב הרמב"ם פכ"א מא"ב. ועיי' במג"א או"ח סי' ע"ה סק"ג שמסיק שפנויה הולכת בגילוי הראש רק שממדת צנועות לא תלך גם פנויה בגילוי הראש. עכ"ל:

ולדעתי ביאור דבריהם הוא כי להלכה אמרו טפח מגולה באשה שדרכה לכסות מרוה ואסור לקרות קיש כנגדה כמבואר בסי' ע"ה. וכן אמרו קול באשה ערוה ושער באשה ערוה. יען דברור שאם אדם רואה טפח מגולה באשה מה שדרכה לכסות וכן השערות שתמיד מכוסה לעין כל וכן השומע שיר וזמר מן האשה כל זה מביא את האדם לידי הרהורים רעים, ולכן מן היושר שלא יתפלל ולא יברך במקום ההוא. ומטעם זה נהגו הקדמונים שאפילו הפנויות כיסי את שערת ראשן שלא יבאו האנשים לידי הרהור על ידיהן:

וכן מצאתי בס' אבן ספיר מר' יעקב ספיר מירושלים דף סמך שהי' בתימן ואנשי תימן כולם חסירים שנוהגין כדברי הזוהר וכתב שערות ראשן הן נשואות והן פנויות לא יראו החוצה. ויהי כאשר סיפר להם שבירושלים רק הנשואות יכסו ראשיהן תמהו ואמרו:

הא שער באשה ערוה ומה לי נשואות ומה לי פנויות ? השיב להם משנה הוא בכתובת פ"ב סימן לבתולה יוצאת בהינומא וראשה פרוע ? ואנשי תימן השיבו:

אדרבה משם ראיה שרק ביום חתונתן פרעו ראשן להגיד כי בתולת הנה, עכ"ל:

ומעתה לפ"ז אנן שאין נוהגין כדעת הזוהר ופנויות הולכת בגילוי הראש שפיר פסק המחבר שמותר להתפלל ולקרות ק"ש נגד בתולות לפי שדרכן לילך פרועות הראש אין כאן ערוה, לפי שמה שרגיל האדם לראות אין מעורר הרהור בלבו בשעת ק"ש ותפלה

ולכן בדורנו שנפרץ הגדר וגם נשים צדקניות אין מכסין ראשן כראוי ואין נפקותא בין פנויות לנשואות, לכן די בעצימת העינים בשעת ברכת המזון. ועיי' בטו"ז יו"ד סי' שע"א סק"ג בד"ה ומעשה בפרוכת קטן שהוא לצנועות שתולין שם הנשים בשעה שאין צריכין לראות בבהכ"נ של אנשים, ועיי' בש"ס נזיר דף כ"ח ע"ב שנדפס בגליון שם דברי השלטי גבורים וז"ל נראה היתר מכאן לשערות שנשים נשואות נותנות בראשיהן. עכ"ל ועיי' כרם שלמה לאו"ח סי' מ"ה:

ומה ששאל אודות אם יש להם נאמנות, ידע מעכ"ת שבדורנו דור הבוגד צריכין להיות זהירין מאד מאד שלא ליתן חזקת כשרות לכל אדם, אך אם ברור לנו שיש להם חזקת כשרות ורק שנכשלין בעברה אחת כגון בנידון שלפנינו מפורש להלכה ביו"ד סי' קי"ט סעי' ז' מי שהוא מפורסם באחד מעברות שבתורה נאמן בשאר איסורין, וכן פסקי' במומר אוכל נבלות לתאבון שנאמן ורק צריך בדיקת סכין משום טרחה יתירה, והכל כפי ראות עיני האדם, ובלבד שיכוין את לבו לשמים שלא יכשל ולא יכשלו אחרים על ידו ח"ו. כ"ד ידידו הש"ת:

שלמה הרש שיק.

והנה יצאו לאור שו"ת נטוע שורק וביו"ד סי' ס"ד דן אותן ג"כ למומרים לתיאבון שיש להם נאמנות ומשגיחין שלא תצא משערות ראשן חוצה בשעת טבילה, עיי"ש:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה