שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה כ"ט
ויצחק בא מבאר לחי הרואה, בעין יפה, תורתו כסלת מנופה, ה"ה הלומד ומלמד תורה ויראה ברבים, בקי בש"ס ופוסקים מו"ה יצחק בלומענפעלד ני':
מכתבו אשר בו הודיעני שהתלמיד תורה דשם פוחת והולך לזאת דעתו לשמוע לקול חותנו ליסע למאדאראש לגור שם ולעשות חנות כדי שיתפרנס מיגיעו כפו, וביקש לשמוע דעתי. אשמח לראות עץ עושה פרי כמעכ"ת ני' בגן מאדאראש אשר רובם ככולם הם אוהבי תורה ואנשי יושר. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיים במעכ"ת לעת זקנותו:
יגיעי כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
והנה כבדוני בדברי תורתו ומצאתי אותם בנוים על דרך האמתי ובפרט מה שכתב שלכן קראו הקדמוני' טוטפות' בשם "תפלין" משרש "תפל" שענינו "חבור" כמ"ש רוצה אשה בקב ותפלות מט' ופרישות, ובתפילין מחברין הארבע פרשיות, זת"ד. כבר קדמו בזה בספר הגדרים (מר' מנחם פרפגיאני נדפס בבערלין תקנ"ח) ויען כי מעכ"ת לא ראה הספר אעתיק לו דבריו בקצת נופך משלי, שלא יהי' בהמ"ד בלא חידוש. מה זה ועל מה זה אמרה התורה לחבר אלא ארבע פרשיות:
שמע והי' אם שמוע קדש דוקא בטטפות, ועל המזוזה רק ב' פרשיות ? ב' למה ביד ובראש ? ג' למה קדמה היד לראש הא העיקר הוא הראש ? ד' למה מכסין תפילין של יד ולא של הראש ? ה' והוא קושיא גדולה, מאחר שהעיקר במצות תפילין הוא הקשירה למה מברכין להניח ולא לקשור ? והכונה הוא להורות ולעורר שיש שני מיני שלימות, א' שלימות המעשה הן בדברי' הנוגעי' בגוף והן בדברי' הנוגעי' אל הנשמה ב' שלימות העיון לדעת ולהכיר את הבורא ית"ש ולעבדו ולאהב את תורתו ולפעול פעולות טובות כדי למצא חן ושכל טוב בעיני אלהי' ואדם:
ובהיות שהמעשה נעשה ביד והעיון וההכרה בראש, לזאת צוה הבורא ית"ש לשעבד היד למעשה והראש לעיון, ויען כי העיקר היא העשייה להיות בקום ועשה גם בעיון וההכרת הבורא ית"ש, כמ"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, ונאמר אלה המצות אשר "יעשה" אותם האדם וחי בהם, ונאמר וברכך ה' בכל אשר "תעשה", ומיד כאשר ברא הקב"ה את האדם אמר לו:
לעבדה ולשמרה . וחכמי המשנה אמרו:
טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ואמרו כל מי שאין מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו לסטות. לכן קדם נותן התורה ית"ש היד בתפילין:
והנה ב' פרשיות הראשונות שמע והי' אם שמוע מדברי' רק משלימות העיון, והוא האמונה בו ית"ש ולאהב אותו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ולכפור בע"א ולהאמין בשכר ועונש בעוה"ז ובעוה"ב, ושתי פרשיות האחרונות קדש והי' כי יביאך מדברי' משלימות המעשה בפועל באיסור אכילת חמץ וחיוב אכילת מצה ולקדש הבכורים:
ויען כי שלימות המעשה תלוי ביד ובדברי' הנעשי' במעשה החיב על האדם לעשות הכל מה דאפשר בצינעא, כמ"ש והצנע לכת עם ה' אלהיך, לכן כתיב בטטפות של יד:
והי' "לך לאות" על ידיך, הי' "לך לאות" ולא לאחרי', כי לעולם יהי' אדם ירא שמי' בסתר, שלא יתפאר ולא יתגאה האדם במעשיו הטובי', וכן מתרגם אונקלס והניחם שם ויצניעון תמן. וזה הוא הטעם שמכסין תפילין של יד, לעורר על כל הנאמר:
אולם מי שזוכה לשלימות העיון ולבו ראה הרבה חכמה ודעת, אז החוב עליו לגלות חכמתו לרבים, כמ"ש דורשי רשומות:
אדם לעמר יולד, ר"ת ללמוד על מנת ללמד, חלילה לו להיות בשב ואל תעשה, אלא בקום ועשה, אומר ועושה, כמ"ש המשורר הקדוש:
שיחו בכל נפלאותיו, הודיעו בעמי' עלילותיו. ומי לנו גדול מאברהם אבינו:
משעה שהכיר את הבורא ית"ש אמר לו הקב"ה לך לך וגו' והי' ברכה, וכתיב ויקרא אברם בשם ה':
ובזה מבואר פסוק בתורה (תבא) וראו כל עמי תארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ואמרו חכז"ל (ברכות ויו) אלו תפילין שבראש, אם יהי' גלוי לכל העולם כי בני ישראל שלמים בעיון וכל מגמתם לעשו' הטוב והישר, אז יהי' לאות ולמופת:
ולכן אמרו בצדק שאסור לכסות התפילין בראש, כי כל החפץ באמת מפרסם האמת, וכל האוהב החכמה מלבד לאחרים מי שאוהב השלום משתדל לחזק השלום:
וכל הרואה בעין יפה ומקיים מקרא שכתוב:
ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודרשו חכז"ל וחי בהם ולא שימות בהם מלמד שפקוח נפש דוחה שבת, ובספרא (אחרי) סי' קל"ד דרשו וחי בהם לעוה"ב ולא בעולם הזה. ואמרתי שב' דרשות הללו עולים בקנה אחד לעורר אותנו שהמעשה בעשיית המצוה רק אז למעשה תחשב אם נעשתה בכונה הראוי, והכונה הראוי היא היא החיות של המצוה, משא"כ אם מכוין רק שעושה כדי לקבל שכר בעוה"ז או שלא יענשו אותו משום שאינו עושה, אז הוא עושה מעשה שהיא כמת שאין בו נשמה. וזה כונת הקרא:
ושמרתם את חקתי וגו' וחי בהם, שיהי' חיים במעשה ואז אני ה' נאמן ליתן שכר. ובצדק אמרו חכז"ל ולא שימות בהם. ובמשפט אמרו בספרא וחי בהם לעוה"ב. איש שלם כזה שהוא שלם במעשה ובעיון מחבר השלימות במעשה עם שלימות העיון בידיו במעשה ובפועל ומכסה מעשיו הטובים, ולכן ארבע פרשיות בתפילין הם על לוח אחד, כי חוב עלינו בהצנע לחבר המעשה והעיון, אך מבחוץ מול העולם יקיים כל חלק וחלק בפני עצמו, כי צרכי עוה"ז לבד וצרכי עוה"ב לבדם, ואי אפשר לבקש מבני אדם יושבי חשך שיהי' כולם שלמים בעיון ובמעשה, ואם תמצא בבית אחד רק פרשה אחת, אין תדין אותו בית לנדחה, חלילה החכמה, לרחק אלו פרשיות הנפרדות, ואם בפנים הם נפרדים זו מזו, ואין בזה מה שבזה, בכל זאת מבחוץ יהי' בבית אחד, ושם שדי על כולם יקרא:
וראי' ע"ז ממזוזה שלא כתבה התורה לכתוב בה רק שתי פרשות הראשונות. ומדוע ? לפי שבבית הם עבדי' ושפחות, בנים ובנות. והם הם פטורים ממצות, אין לבקש מהם שיהי' שלמים בעיון ובמדות, ודי לומר להם שיהי' שלמים במעשים טובים, וסוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל אדם יכול לעשות:
ובזה ביארתי מאמר התמוה:
תפילין דמדי עלמא מה כתיב בהו ? מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. תפל הוא החבור, הוא ית"ש המשגיח על עמו ישראל בפרט ועל כל העולם בכלל מה שמו:
"שלום". הוא בונא הנפרד, הוא מבקש אהבה וחבה, הוא בחר בעמו ישראל "באהבה", הוא אין משרה שכינתו במקום שהוא קנאה שנאה ואיבה, הוא שמבקש מאתנו להניח תפילין שנהי' מחוברים לאגודת אחת, בלב אחת ובעצה אחת, ורק אז נוכל לומר שגם הוא ית"ש מניח "תפילין", שישגיח עלינו בפרט, וישמור אותנו מכל שונא ואויב, כי הוא רק את השלום אוהב, וחלילה לנו לעשות אגודות אגודות, ואלו תפילין שהם בראש כל מצות, הם הם מורים על התורה הזאת, לחבר הבתים והפרשיות, כמ"ש מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. הארכתי בזה לכבוד התורה ולומדיה, ברוך יהי' בצאתו ובבאו, ויראו כל עמי הארץ זיו הדרי, רבים ישנו מאורו, כי ברוך יהי' בדורו אמן. מוקירו הדש"ת:
שלמה הרש שיק.