שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה כ"ב
רב ברכות ושמחות להרבני המופלג בתורת ד' צבאות ה"ה ידידי הרבני צדיק תמים, מו"ה משה קעניג נ"י:
נפשו אותה לדעת דעתי על מאמרם בחדב"א האוכל בלי נט"י כאלו בא על אשת איש. גם בעיני יפלא, ומצאתי בס' תורי זהב מחכם מחכמי דייטשלאנר שכתב בכונתו, דרחיצת ידים לאכילה לעורר שלא יהנה מן הגזל, כי על חטא שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר ותשובה מכפרת ומיתה מכפרת משא"כ מי שיש בידו גזל אין מכפר לא תשובה ולא יוהכ"פ ולא מיתה. ודומה לגזל הוא ג"כ מי שחטא בחטא אשת איש, כי לא לבד שחוטא בין אדם למקום אלא שחוטא גם לחברו ולא מכפרת אפילו מיתה. וז"ש כל האוכל בלא נטילת ידים, היי' שאין זהיר באונאה ורמיה ומסוג גבול רעהו ולוקח את שלו, דומה לבא על אשת איש שאין תשובה ויוהכ"פ ומיתה מכפר:
ובדרשה נתתי רמז למ"ש מים אחרונים חובה משים מלח סדומית. רמז כי אנשי סדום הי' רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם שרובם הי' חשודים על הגזל. וכן הוא בעו"ה עוד היום. מצות שבין אדם למקום מקיימים בזהירות, אך בדברים הנוגעים בממון רובם נחשדים. הסגת גבול וכדומה כאפס וכאין יחשב בעיניהם, וזו היא מלח סדומית המסמא העינים. ה' יצילנו מכל מכשול וטעות והפך הלבבות לקיים המצות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, כתפלת ידידו מוקירו:
ה"ק שלמה הרש שיק.