אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה י"ג

תשובה י"ב

ר' מאיר חכם וסופר, עילאה גובר, אמת ושלום דובר, ה"ה אהובי חתני כבני הרב המאור הגדול, מו"ה מאיר שטיין יחי' רב אב"ד בק"ק טירנויא והגלילות יע"א.

אהובי בני מחמד נפשי ולבי מכתבך אשר בו הודעתני כי שמעת שתולעת ולא איש בן מביש היושב כנמלה בחיטין, הולך בדרך עקש ובא בעקיפין לערער על הדברים שכתבתי בסדור רשב"ן. ואתה בעין יפה שלך יפה דברת והיטבת לראות מאין בא ולאן הוא הולך. והנה כבר שמעתי זאת מפי ידידי ותלמידי מו"ה יוסף עהרענפעלד יחי' מפה, וכן באו אלו החשובים מו"ה אנשל ואחיו התורני ר' אהרן כהן יחי' ממאדאראש והראו לי אותן עלים. ויהי כאשר ראיתי שמתרעם וחולק על מה שכתבתי בסדור רשב"ן שאי אפשר שתתעברה אשה באמבטי, הראיתי להם שכן כתב במשנה למלך בפט"ו מאישות בראיות ברורות כשמש שאי אפשר לומר כן. אך אלו המתעקשים יכולים לומר גם על בעל משנה למלך שלא הי' ארנוהאדאקס גמור. אך מה יאמרו לדברי מרן בעל מהר"ם שיק ע"ל שכתב כן בפירוש בתרי"ג מצות שלו סי' א' ? ואחר שהראיתי להם כי מה שמתרעם על איזה דברים בשלחן ערוך שנדפס תחת השגחתי הם הם הדברים אות באות כמו שהי' כתובים מלפנים בס' הליכות עולם – כי אנכי רק החלק מאבן העזר וחושן המשפט ודיני אבילות וריבית ושמנה פרקים הראשונים כתבתי בעצמי, והשאר העתיק ידידי מו"ה אברהם שווארטץ ני' תחת השגחתי לבקשת המו"ס לעווענזאהן, ואנכי תקנתי והוספתי במקום שמצאתי לטוב וישר, ומה שלא הי' מן ההכרח לשנות לא נתתי בו יד כרצון המו"ס אז הלכו בשלום ממני והסכמתי שלא להשיב על דברי המתעקש

ודע אהובי בני, בשנת תר"מ כאשר היית' אצל מורי הגאון בק"ק אונגוואר ז"ל להראות לו חבורי על המנהגים, אמר לי:

הקדמונים אמרו הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל (זוהר נשא דף קל"ד ע"ב ומדרש ת פיות דף ס"ח), יש ס"ת שקוראין בו פעמים אין מספר בשנה ויש ס"ת שאין קוראין ממנו רק פעמים ושלש, יש ס"ת שלבישה במלבושי' נאים וכסף וזהב, ויש ס"ת שלא בא עליה מלביש יקר ולא כסף וזהב, כן הוא במצות וכן הוא בספרים. בעד לולב נותנים זהב וכסף, ויש מהדרין ומהדרין מן המהדרין, ומזוזה או ציצית קונים בעד איזה פרוטות מן קלי הדעת. וכן יש הלכות כדיני איסור והיתר או דיני ממונות אשר אין קץ לספרים שנדפסו מן האחרוני' בפלפול, ועל תקנות ומנהגים אין לנו חבור ולא טרחו בזה הראשונים והאחרונים:

ודיבר על לבי לחקור ולדרוש עד מקום שידי מגעת ולהדפיס מה שמצאתי כדי להראות המקור מן המנהגים ומן התקנות. ואחר שברך אותי ונתן לי הסכמתו אמרתי אל לבי יעבור עלי מה, את גוי אתן למכים ולחיי למורטים:

אהובי בני ! מי שיודע בעצמו שכונתו לשם שמים אין לו לחוש על החולקים ועל המתעקשים, ומי לנו גדול מרבינו משה בר מיימון שגדולי הדור חלקו עליו ודנו את ספריו לשרפה, וראה מה שכתב בעל תשובות חית יאיר בסי' א' שחלקו על חבורו שהוציא לאור וחלק על כמה גדולי הראשונים בדברים הנוגעים בשקול הדעת. ובענינים כאלה רשות נתינה לכל חכם לומר דעתו והשערתו, והחולק צריך לומר דעתו בדרך משא ומתן, ולא לבא על רעהו בסתר, כי ארור מכה את רעהו בסתר כתיב בתורה:

ורבינו בעל חובת הלבבות אחר שהאריך בהקדמה, שחוב על החכמים לפרסם דעותיהם סיים:

מן הזהירות שלא תרבה להזהר. וכן עשיתי מאז דעתי אני בעצמי שהטעות הוא בסוג האפשר, והמשורר הקדוש אמר:

שגיאות מי יבין, בכ"ז לבי אומר לי, כי לא אמרתי דבר מה שלא שקלתי בפלס ובמאזני הצדק והמשפט פעמים אין מספר. ומזה הטעם אני מסכי' לאותן חכמים המדפיסים ספריהם בחייהם יען אם אחד ימצא טעות בהלכותיו יעוררהו, והמחבר כשהוא בחיים יכול לתקן הטעות, או להראות שנתן מקום לטעות, אך האמת על צדו:

לזאת לא אפן לדברי המתעקש כי רוח רעה מתוך גרונו מדבר, והוא כאלו כפאו שד, וד"ל:

והנה כתבתי בגליון ש"ע או"ח שלי על דברי הרמ"א בסי' א':

ולא יבוש מפני המלעיגים וכו', הוא ראה ברוח קדשו שיחלקו על המנהגים שמסדר והרשעים והמתעקשים אשר מנהגי ישראל בעיניהם כקוצים ודרדרים, וגם אלו אשר בפלפול של הבל חפצים, ומצאו מקום לפלפל ולסתור בהדין מנהגים שיצאו מפני הזקנים והחכמים, לזאת הראה לדעת שלא יבוש מפני המלעיגים. ואחר כמה שנים מצאתי ראיתי שכן כתב לכונת הרמ"א בהקדמה לס' קרבן אשם על טהרות.

סיימתי הדברים במלות טהרות, סימנא מילתא היא כי לא יבושו ולא יכלמו לעולם העוסקים בקדשים וטהרות. ונזכה לגדל את יוצאי חלצינו בתורת ה' צבאות, כתפלת אביכם הנושק ומברך אתכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם ובנותיכם אמן:

שלמה צבי שיק:

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה