שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ט"ז
קארצאג יום ג' לס' משפטים תרל"ה לפ"ק קול ששון וקול שמחה ישמע בבית ישראל, ויזכה לרב טוב ולביאת הגואל, ראש עדת ישראל, התורני המופלג הנגיד מו"ה אפרים פיקסעל גבאי דצדקה בק"ק קון סענטר מארטאן יע"ה:
אדון יקר ונכבד ! מכתבו בפקודת הרה"ק ר' שמואל טרענק ני' קבלתי לנכון. והנני להשיב דעתי ע"פ דין תוה"ק אם החזן דבהכ"נ רשאי ליקח בידו בשבתות וימים טובים בשעת התפלה הכל שטומגאבעל המשמיע קול והוא החזן אומר, שכן עשה בקהלות שהי' מלפנים ולא מיחי. והנה כבר מצינו פלוגתא כזה בט"ז ומג"א באו"ח סי' של"ח וביו"ד סי' רפ"ב. הטו"ז אוסר לתלות פרוכת שיש לה פעמוני' בשבת כדי שישמעו בבהכ"נ כשפותחין את ארון הקודש באימה, משים דהם להשמיע קול, והמג"א ושאר אחרונים מתירין משום כמה טעמים, א' משום דהפותח הארון אין מכוון להשמיע קול ורק להוציא ס"ת הוא מכוון, ב' בש"ס ערובין ק"ד חולקים אם קול שאינו של שיר אסור ואנן קיי"ל כרבה דקול בעלמא שאינה של שיר מותר. ג' דבזמנינו אין לחוש שמא יתקן כלי שיר כמ"ש בתוס' ביצה דף למד בד"ה תנן וכן כתבו הפוסקים באו"ח סי' של"ט:
ומעתה אלו רבנים שראו שהש"צ משמש בשבת בשטימגאבעל ושתקו בודאי סמכו על דברי המג"א הנ"ל שהתיר הפעמונים על הפרוכת. לע"ד שאין לדמות השנוימגאבעל לפעמוני' בפרוכת, דשם הוא מסיר הפרוכת ואין לוקח בידיו הפעמונים, והפעמונים בטלים על הפרוכת לפי שאין מכוון להוציא הקול, והקול בא ממילא, ודבר שאין מתכוין מותר בענין זה, משא"כ בשטימגאבעל שלוקח בידו ומכוון להוציא קול בודאי יש לחוש לדברי הטו"ז שמחמיר גם בפעמונים:
ועוד מטעם אחר יש לאסור לדעתי השנוימנאבעל, ע"פ מ"ש בש"ס תענית דף ט"ז ע"ב היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמי' י"ב) זה שליח ציבור שאינו הגין. ומדקדק התבואות שור הא כל הפסוק נאמר בלשון נקבה והאיך דרשו אותו על ש"ץ? ותירוץ שהש"ץ צריך לעורר רחמים שהוא דכורא, וש"ץ שאינו הגון לא די שאין מעורר צד דכורא אלא שמהפך הרחמים לדין שהוא מצד נוקבה, ולכן נאמר בלשון נקבה נתנה עלי בקולה וכו' עיי"ש. ובחובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה כתב:
ונאמר למלך אחד, והאיך לא ערבה לך קריאת פלוני וקולו ערב ונעים ? אמר המלך, והאיך תערב לי קריאתו והוא אינו קירא אלא כדי שתערב לי וימצא חן בעיני, אבל אם היתה כונתו בה לרצון הבורא ית"ש בלבד היתה ערבה לי:
וזה נאמר על אלו בעלי תפלות שמכווני' בכל מעשיהם למצא חן בעיני השומעים מבלי לדעת לפני מי הם עומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הבוחן לב וכליות ויודע נסתרות. לזאת לדעתי אלו החזנים שלוקחי' בידיהם אלו כלי שיר שהם מוקצה, ונפשי קשה בהם לפי שאין מכונים בפירוש המלות, וע"פ הרוב כל מחשבותיהם למצא חן בעיני השומעים, ותפלה בלא כונת הלב כגוף מת המטמא באוהל, אלו אינם יוצאים ידי חובתם וגורמין ביטול כונת התפלה, והנני דורש שלומו ושלום כל בני העדה יחי' בברכת השלום. ה"ק שלמה צבי שיק ברעזאווא. רב דפה והגליל:
בשנת תרנ"ח יצאו לאור שו"ת נהרי אפרסמון מהרב הגאון דק"ק פוטנאק ובחלק יו"ד סי' ג' האריך מאד בענין זה ומתיר ליקח השטימגאבעל ע"פ ראיות וסברות, ולע"ד להחמיר מטעמים הנאמרים: