אור ברסלב

שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק

תשובה ט"ו

תשובה י"ד

זקן ונשוא פנים, חריף ובקי בש"ס ופוסקים, צדיק תמים, ה"ה הרב הגאון ארי שבחבורה, מופת הדור כקש"ת מו"ה פייבל פלויט ני' רב בק"ק שווראן בעהמ"ח ליקוטי חבר

פתשגן הכתב מהדר"ג השי"ו קבלתי, וצער לי מאד שכך עלתה בימינו. והנה כתבתי לראשי הקהלה דגאלאנטא לחוות דעתי שאלו שישבו בב"ד טעו בשיקול הדעת. אך מי שיש לו עינים בראשו יודע כי הם שוגגין בלא יודעים מ"ש הנביא ישעי' סי' ט' זקן ונשוא פני' הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב, ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבלעים. הם פנו עורף לזקן ונשוא פנים כהדר"ג השי"ו והלכו בעצת הנביא מורה שקר:

והנה הח"ס באו"ח בסי' י"ב וי"ג נראה כסותר עצמו בדין אי יש לבן הרב חזקה. ואמרתי בענין זה דבר חדש שלא קדמני בזה אדם מעולם לע"ד. כתיב (בהעלותך) ותדבר אהרן ומרים במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כושית לקח. ומקשי' חכז"ל הובא ברש"י מה תלמוד לומר שנית כי אשה כשית לקח ותירצו שבא לומר שהיתה נאה במעשים. ופלאי כי לא לבד שלא מתורץ בזה למה נכפל כי אשה כושית לקח, אלא שקשה על הר"ן ובע"ק ואברבנאל שכולם מסכימים לדעת הראב"ע שפירש מאשתי ומרים ואהרן הוציאו דבה שפירש מאשתו לפי שהיתה שחורה ככישית ומאס בה, ושלכן נכפל כי אשה כושית לקח שזה נתינת טעם שפירש ממנה לפי שעכשיו הכיר שהיא שחורה וממאס בה. והוא נתינת טעם, כי מרים ואהרן אמרו הא גם בנו דבר הי ולא נצטוינו לפרוש מן הזוג, אלא שממאס בה. ואמרו שמטעם זה קנא ה' במשה ותבע עלבונו, והגיד להם:

שערך נבואת משה גדולה מערך נבואתם, ומטעם זה הוא מחויב לפרוש מאשתו, ולא משום שממאס בה, זת"ד. ולפי דבריהם קשה האיך אהרן ומרים חשדו את משה שממאס באשתו אשר לקח ?

ואמרתי ביישוב כל הקושיות ובביאור הפסוקים ע"פ החקירה שחקר בעל ח"ס באו"ח סי' י"ב, אם באמת בני משה הי' צדיקים כמפורש במדרש, למה לא זכה שבניו ירצו את גדולתו ?

ונראה לי לומר דבר חדש, ואולי זכיתי לגלות בזה דבר שנעלם גם מן הראשונים וגדולים ממני. כתיב בתורה בי מלך:

מקרב אחיך תשים עליך מנך וגו', וקבלה בידינו שבן גיורית אין רשאי להיות עלך ולא נשיא, וכן פסקי' להלכה באה"ע סוף ה' חלוצה שבן גיורית פסול להיות דיין בחליצה וכן פסקי' בחו"מ סי' זין לענין דיני ממונת יעי"ש. ואבי זקני בע' תוס' יו"ט באבות הקשה האיך הי' שמעי' ואבטליון נשיאים בישראל שהיו גרים ? ותירוץ שהם הי' רק בני גרים, ובכנה"ג לחו"מ ס' זין ובדורש לציון מנוב"י סוף דרוש ג' האריכו בענין דין זה, וכולם מסכימים אפילו אם כל ישראל מרוצים אין רשאים לתת עליהם מלך שנתגייר. ולהלכת קי מינן שאפילו בן גיורית אין רשאי להיות דיין בחליצה:

ומעתה היש לנו טעם נכון למה התרעם אהרן על משה רבו שלקח אשה כושית, באשר ידע שמן האשה הכושית לא יזכו בני משה לירש מלכותו:

ובודאי דיברו אהרן ומרים על לב משה שיקח גם אשה אחרת מבנות ישראל, למען יזכה שבניו אחריו ירשו מלכותו, מת שאי אפשר לבני כושית כמ"ש הרמב"ם ריש מלכים עיי"ש ובסמ"ע לחו"מ ריש סי' זין:

אך רבינו משה איש האלקים לא לקח אשה אחרת. ויהי כאשר שמעה מרים ע"י סבה מצפורה כמבואר ברש"י שפירש משה ממנה, הלכה בשמחה ובששון לאהרן ואמרה אליו:

שמעתי מצפורה שפירש משה ממנה, ובודאי מאס בה עכשיו, דאי אפשר לחשוב שפירש ממנה לפי שמכין עצמו שידבר עמו ה', הלא גם בנו דבר, ואותנו לא צוה לפרוש, אלא בודאי שממאס בה. ולזאת עתה הגיע הזמן לדבר עמו קשות שיקח אשה מבנות העבריים למען שזכה שזרעו יירש את מלכותו:

הוא אהרן שמע לקולה ובאו שניהם יחדיו לדבר עמו, ואמר לו:

עתה מערערין עליו שלקח אשה כושית אשר כבר ערערו שלקח אשה כושית עד עתה לא שמע לקולם כי אהב את אשתו כגופו אך עתה אחר שמאס בה הגיע הזמן לידע ולהודיע שמתחרט על כי אשה כושית לקח

ולכן אמרה התורה:

והאיש משה עניו וגו':

היא בענותנותו לא רצה לומר הטעם שהוא מוכרח עכשיו להיות פרוש ע"פ ה', כי הוא גדול מהם כעת בנבואה. עד שבא פתאום ה' למשה אהרן ומרים, ואמר להם:

משה מוכן בכל עת לשמוע את דבר ה' ומטעם זה הוא פרוש מאשתו ולא משום שממאס בה:

ולכן אהרן שכיון לקיים מצות הוכחה לטובת ישראל, ומצות תוכחה גם התלמיד לרבי כמ"ש הריטב"א בש"ס ב"מ דף כ"ח לכן לא נענש, משא"כ מרים שהוסיפה מדעתה מה שלא שמעה מצפורה, ואמרה שממאס בה. לכן נענש בפרהסי' לעין כל. ומיושב לדעתי הכל ומובן הפסיק וסיפור המעשה באר היטב. ואחתום בברכה המשולשת בתורה, עבדו עבד לחכמי התורה:

הק' שלמה הרש שיק.

תוכן העניינים

שות רשבן אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה