שות רשבן אורח חיים· רבי שלמה צבי שיק
תשובה ח"י
שיל"ת ה' לס' ויגש תרמ"ב לפ"ק:
תחת האבן כסף, לדבר ה' נכסף, המאמין באמונה שלימה בתורה שבע"פ ושבכתב, ה"ה ידיד נפשי הרבני המופלג בתורה וביראה טהורה, מו"ה חיים זילבערשטיין יזכה לשמחה וששון ואורה, מקום משכן כבודו בק"ק נייטרא:
ידיד נפשי ! בקבלת מכתבו נתמלא ביתי אורה ושמחה. כי ה' עמו, וזכר אותי לטוב, ואין טוב אלא תורה. נפשו אותה לדעת ע"ד הפלפול שהי' ללומדי תורה בהלכה ליו"ד ס"ס רפ"ב שאסור להניח נביאים וכתובים על חמשים, ותמוה בעיניכם שמשמע מלשון הפוסקים שאין חילוק בין נביאים וכתובים, וקדושה אחת להם, ומשמעות הלשון "תנ"ך" וכן ההקפדה בסדורם בטור יו"ד מוכיח, שקדושת הנביאים גדולה מקדושת הכתובים ? ובין כך הראה חכם אחד שבברכי יוסף ס"ס רפ"ב כתב:
אבל הרמב"ם הי' מונע לכתוב תנ"ך בקובץ אחד לפי שכאשר קורא בנביאים וכתובים יהי' הנביאים והכתובים למעלה מחמשה חומשי תורה, וכן הי' מונע לכתוב התרגום או הפירוש עם התורה בקובץ אחד, כן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם, הובאו דבריו בתחלת ספר מעשה רקח, אמנם נתפשט המנהג כסברת המרדכי נביאים מותר להניח? ג' ולית מאן דחייש להא, עכ"ל. ותמוה בעיניכם מאחר שחכז"ל הקפידו בש"ס מגלה כ"ז ע"ב שלא להניח ספר קודש שיש לו מעלה בקדושה תחת ספר שפחות ממנו בקדושה, א"כ מדוע אנו נוהגין כדעת המרדכי ? ב' למה פסק הרמ"א וטו"ז שכתובים על תמה שגדולי האחרונים לא סדרו לנו סדר נכון גם בשאר ספרי קודש ממשנה והלאה, כדי שלא לפגוע בקודש, כדמחויבנו מדאורייתא ?
והנני לעשות רצונו לבאר, ליישב ולסדר סדר קדשים מימות משה עד סוף האמוראים, בעזר נותן התורה ית"ש שאמר כל הלומד תורה לשמה זוכה להרבה דברים:
הרמב"ם בהלכות ס"ת בפ"ז הט"ז פסק מותר לדבק תורה ונביאים וכתובים בכרך אחד כו' וא"כ מפורש שהרמב"ם פסק להלכה שמותר לכרכם בכרך אחד, והאיך בא בנו אחריו ופרסם בשמו שאסור לכרכם ? וכי הבן לא ידע ולא למד תורת אביו ?
ויגעתי ומצאתי כי משה אמת ותורתו אמת, וגם בנו אברהם אמר האמת. וזה לשון הרמב"ם שם:
וסידורן של נביאים כך הוא:
יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמי' יחזקאל ישעי' תרי עשר. וסדר הכתובים רות תהילים, איוב, משלי קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל מגלה, דברי הימים עיי"ש ובכסף משנה. ועמדתי משתומם על הרמב"ם ועל נושאי כלים של הרמב"ם, שלפי סידורו וחשבונו מספר ספרי נביאים וכתובים הם ח"י, ומספר חלקי התירה שהזכיר לפנים הם חמשה, ואין לו רק כ"ב ספר קודש, וקבלה בידינו המספר כ"ד ספרי קודש ? ועוד פלא על הרמב"ם, מה יעשה עם עזרא ונתעי' שלא זכר אותם בין כתבי הקודש ?
והנה הטו"ז ומחבר ביו"ד סי' רפ"ג סופרים ומונים אלו כ"ד ספרי הקודש כמסקנת הש"ס ב"ב דף י"ד ע"ב ומונים גם עזרא קודם דברי הימים ואין מזכירין את נחמי', כי בכלל עזרא הוא נחמי', וכן משמע ממרש"ל שם וכן מלשון הפייטן ביום ב' שבועות. אך רבינו הרמב"ם מדוע לא מזכיר עזרא ונחמי' ? ואמרתי בזה דבר חדש שלא קדמני בה אדם מעולם. דהנה בש"ס ב"ב י"ד ע"ב מקשים על הסדר שסידרו אנשי כנה"ג בסדר הנביאים, א' מאחר שקבלה מאבותינו שדבר ה' תחלה עם הושע ואח"כ עם ישעיהו, א"כ מן היושר לסדר הושע קודם לישעי' ? ב' מקשים על הסדר שסידרו אנשי כנה"ג בכתובים שהעמידו איוב אחר תילים ולמ"ד משה בימי איוב הי', ומשה כתב ספרו וספר איוב, א"כ הי' להם לסדר איוב בראש הכתובים ? ואני מוסיף להקשות, מאחר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, ומאחר שקבלה בידינו שמשה כתב ספרו וספר איוב, א"כ מן היושר שיבא ספר איוב מיד אחר חמשה חומשי תורה? ועוד הקשיתי למה הסכימו כולם לסדר דברי הימים בסוף, הא עזרא הסופר כתב ספר דברי הימים מן אדה"ר עד משה ומן משה עד דורו, ראוי ליתן לו הקדימה בקדושה מכל ספרי הקודש אחר חמשה חומשי תורה ?
ואמרתי ביישוב כל הקושיות הנ"ל שבדעה בינה והשכל סדרו אלו כ"ד ספרי קודש על זה הסדר למען לא יבאו המעולים בקודש לידי מעילה. דהנה מצינו עוד ספרים הרבה מן נביאים ומלכים שהי' מימות נביאים הראשונים עד עזרא, ואלו אשר גלוים וידועים הן:
א' ספר טוביה בן טוביאל המשבח קדושת הזיווג והצדקה (צמח דוד דף יו"ד), ספר החכמה משלמה המלך (הובא ברמב"ן עה"ת בהקדמה שראה בכתב ארמי ור' נפתלי הרץ וויזל ז"ל העתיקו בלשוננו הקדושה) המכים על לב שופטי ארץ לשפוט תבל בצדק, בו יינו פרשיות, ומסיים כפרו:
כי אתה ה' בכל המעשים כבדת וגדלת את עמך ולא בזיתם מהושיעם בכל עת ובכל מקום. ושלמה סיים ספרו בדברים שסיים אביו דוד את ספרו:
שבשפלינו זכר לנו כי לעולם חסדו (תלים קל"ו). ובמה פתח ? ג"כ בדברי אביו שאמר:
אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים וגו' (תלים מ"ה). עוד הי' לפני ראשי שבטי ישראל בימים הראשונים ספר בן סירא שחיבר יהושע בן סירא והי' לפני האמוראי' בלשון ערבי ונעתק ללשון עברי מר' יהודא בן זאב ז"ל שמובא בש"ס ברכות מ"ח, בעירובין ס"ד בחגיגה י"ב ביבמות ס"ג ע"ב, כתובות ק"י, ב"ק צ"ב ע"ב, ב"ב ל"ח ובסנהדרין דף ק'. וכן הי' לפניהם ספר ברוך שחיבר ברוך בן נריה מן הנביאים, ובו מתנבא לישראל בבבל שישובו לארצם ומה שיהי' באחרית הימים (שפתי ישנים). וכן ספר יהודית הנקרא בלעז יוריטא שחיבר אחד מן הגדולים בימי החשמונאים מה שהי' בימים ההם כשהציל ה' את ישראל מן היונים. וכן ב' ספרים ספרי עזרא אשר בו מספר מן הפסח שעשה יאשיהו בירושלי', ובו מספר פלפול שהי' בין ג' בחורים מי הוא יותר חזק, היין או האשה, האמת או המות, ובחלק שני מספר מבנין בית שני וגירוש נשים נכריות, ויש ספק אם עזרא כתב אותם או אחד מבניו ותלמידיו (שפתי ישנים). וכן הי' לפני חכמי התלמוד ספר מכבי נחלק לשלשה חלקים, המלחמה עם היונים הנקראים ספרי חשמונאים, וכן הי' לפניהם ספרי אריסטו אשר בו מספר שתלמי המלך שלח לאליעזר כהן הגדול שישלח לו זקנים להעתיק התורה בלשון יוני, וכן עשו, וסיפור זה נעתק בספר מאור עינים לר' עזרי' מן האדומי' (שהזכיר זקני בעל תוס' יו"ט לשם ולתהלה). וכן ספר שושנה בת חלקיהו אשר בו מספר ב' מעשים משופטים שבקשו לאונסה והיא לא רצתה, וגזמו עליה להעליל שזינתה עם בחור אחד ודניאל בחכמתו הצילה. וכן הי' לפניהם ספר ביל שחיבר דניאל בעת שביטל העבודה זרה בשם בילן (צמח דוד ושפתי ישנים):
ובעת שנודע לנו שזולת כ"ד ספרי קודש הי' לפני התנאי' והאמוראי' וכן לפני גדולי הראשונים עוד כפרים, לא יקשה לנו, אם אנו מוצאים שמביאין פסוקי' שאין נמצאים בכתבי הקודש, כגון במשנה יבמות דף פ"ו ע"ב ע"ב במשנה שנאמר:
ושטרי הרבים בראשיכם, וכן בזוהר שנמצאי' פסוקים שלא נמצאו בתנ"ך וכן מביא פסוקי' בכמה שינוים, וכן ברמב"ם בפ"י ממתנת עניים ה"ג שמביא פסיק שנאמר:
שועת עניים אתה תשמע, וכן ברש"י וזוהר וברכה ובילמדנו (נשא) ויהי ביום כלת' משה להקים את המשכן וגו' שכלת' כתיב (חסר ויו) ובאמת כתיב נכלות' מלא, וכדומה הרבה שינוים בש"ס ומדרשים מנוסח דכתיב בכ"ד כתבי הקודש, כי הם ראו ולמדו משאר ספרים שהיו מונחים לפניהם והחליפו הפסוקים מספרי אפוקריפין בפסוקים שבספרי הקודש שנקדשו מאנשי כנה"ג:
וברור לדעתי שמה שאמר ר"ח בירושלמי שבת פט"ו:
הכותב ספר אגדתא תקטע ידיה, ומקשים מה חטאו אלו בעלי אגדה ? שנית מקשים הא מצינו בש"ס בבלי (ב"ק כ"ה) שהוא ר"ח שלח לר"ת שהי' בעל אגדה ? ובעלי אגדה מצאו פה מקים להראות כחם וגבורתם להקשות ולתרץ. ולע"ד יען שבימי ר"ח התחילו להעתיק וללמוד גם מספרים הללו, והוא ר"ח רצה להוקיר בזה הסכמת אנשי כנה"ג שלא להתחבר אלו ספרים חיצונים מכתבי הקודש שהקדישו ברוח קדשם, לזאת עמד בקול רעש גדול נגד אלו שלומדים מהם. אך ברור שהרבה מן התנאים וכן מן האמוראי' ומן הגאונים וכן מן הראשונים למדו מהם והביאו ראיה לדבריהם מספרים הללו פעם בידיעה ופעם בלא דעת מפני שהי' שגורי' בפיהם:
ובכלל זה מבוארים דברי חכז"ל בש"ס ברכות כ"ח ע"ב, כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו ואמרו לו ילמדנו רבינו ארחות חיים. אמר להם מנעו בניכם מן "הגיון", ופירוש רש"י ב' פשטים, א' לא תרגילים יותר מדאי במקרא משום דמשכו, ב' למנוע אותם משיחת הילדים. שני פירושים הללו מרבינו רש"י צריכין פירוש. א' אם כונתו שלא ילמדו אותם מקראי קודש משום שעי"ז לא יהי' בקיאין בהלכות, למה לא אמר בפירוש שילמדו אותם הלכות? ב' ב' האיך עלה על דעתו שתלמידיו ילמדו בניהם בהגיון בשיחת הילדים ? ג' האיך קרא רבינו רש"י את כתבי הקודש בשם הגיון ?:
ולע"ד בכונת רש"י ע"פ מ"ש בש"ס ערובין ס"ה אמר ר"ח כל שאין דעתו מיושבת אל יתפלל שנאמר בצר אל יורה, וכתב שם רש"י וז"ל:
בצר אל יורה בדקתי אחר המקרא הזה ואינו בכל הכתובי' ושמא בספר בן סירא הוא, ויש ללמוד מדברי רש"י ב' דברים, א' שרבינו רש"י למד מס' בן סירא, ובאמת כעין זה נמצא פסוק בבן סירא סי' זין פסוק יוד:
בצר לא תערוך שועך:
ב' שרבינו רש"י לא חשב אלו ספרים בין כתבי הקודש:
לזאת כיון רש"י בדברי ר"א שאמר מנעו בניכם מן "הגיון", שלא ילמדו הרבה מתוך אלו עשרה ספרי' הנזכרי' משום שיש בהם ספורי מעשיות שלב הילדי' נמשך אחריהם, וירגילו עצמם לחבב הספרים יותר מכ"ד ספרי קודש שקדשו אנשי כנה"ג ברוח קדשם:
אך אנו רואים שהרבה מחכמי המשנה וכן האמוראים ורבנן סבוראי לא חששו ע"ז וחבבו גם אלו ספרים חיצונים. חכמי המשנה הביאו פסוק שלא נמצא בכתבי הקודש כמו שהבאתי לעיל, וחכמי התלמוד קראו את ספר בן סירא כתובים, כי בש"ס ב"ק צ"ב ע"ב מביאין ראי' מה"ת ומן הנביאים ומן הכתובים שהכל מושך למינו ועל הכתובים אמרו כתיב כל עוף למינו ישכון ובן אדם בדומה לו, וזה לא נמצא בכתבי הקודש, רק בבן סירא סי' י"ג פסוק ח"י כתיב:
כל חי' למינו ישכון וגו' ומוכח שספרים הללו הי' רגילין על לשונם וקראו אותן בין הכתובים:
ואחר הקדמה זאת אשוב להשיב על הערותיו ועל כל מה שקשה בסידור כתבי הקודש. ואקשה עוד קושי' אחת בהענין אשר לפנינו, הנה כפי הסכמת הש"ס מגלה י"ד ורש"י וה"ג וסדר עולם מ"ח נביאים עמדו לישראל שנכתב נביאותם לדורות עולם, ואלו הן:
א' אברהם, ב' יצחק, ג' יעקב, ד' משה, ה' אהרן, ויו, הושע, זין פנחס, ח' אלקנה, ט' עלי הכהן, יוד שמואל, י"א גד החוזה, י"ב נתן, י"ג דוד, י"ד שלמה, ט"ו עידו, ט"ז מיכייהו בן ימלא, י"ז עובדי', י"ח אחיה השילוני, י"ט חוני הרואה, כ' יהוא בן חוני, כ"א עודד הנביא, כ"ב עזרי' בן עודד, כ"ג חזיאל הלוי, כ"ד אליעזר בן דודו, כ"ה הושע, כ"ו עמוס, כ"ז מיכה, כ"ח אמוץ, כ"ט אליהו, למד אלישע, ל"א יונה בן אמיתי, ל"ב ישעי', ל"ג יואל, ליד נחום, ל"ה חבקוק, ל"ו צפניה, ל"ז אוריה מקרית יערים, ל"ח ירמי', ל"ט יחזקאל, מ' דניאל, מ"א ברוך, מ"ב נריה, מ"ג שריה, מ"ד מחסיה, מ"ה חגי, מ"ו זכרי', מ"ז מלאכי, מ"ח מרדכי. ואני נתתי סימן למספר הנביאים:
אם בחקתי תלכו, הראשן הי' אברהם והאחרון מרדכי:
ומעתה מאחר שמלכנו דוד שהי' מלך וגם נביא, הוא המלך והנביא חיבר את ספר תילים ברוח הקודש, ולא זו בלבד אלא שהוא קיבץ השירות והתשבחות מאדם הראשן עד דורו כמו שאמרו בב"ב י"ד ע"ב ובמדרשים, וא"כ קשה מדוע לא נתנו אנשי כנה"ג מקומה מיד אחר חמשה חומשי התורה, ובצירוף כל הקושיות הנאמרים לעיל הי' הסדר אחר חמשה חומשי התורה איוב שחיבר משה, ואח"כ תילים שחיברו עשרה זקנים והמלך והנביא דוד ואחריו הושע שהי' קודם ישעי'? אך יען כי אנשי כנה"ג ראו ברוח קדשם שיהי' מן הצורך שכ"ד ספרי הקודש יבאו בכרך אחד, ואם ילמדו ממה דכתיב באחרונה יהי' היותר קדוש כחמשה חומשי תורה למטה, והפחות למעלה, כמו שכתב ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל. לזאת בהשכל ובדעת לא סדרו הנביאים כסדר ימי חייהם וקדושתם, וכן בין הכתובים נתנו איוב שחיבר משה ותילים שכתב אדה"ר ומשה ודוד ובסוף נתנו ספר דברי הימים שמדבר מן אדה"ר עד אברהם, ומן אברהם עד משה וממשה עד סוף הבית, למטן יהי' ההתחלה בקדושה יתירה וגם הסוף בקדושה, שלא יהי' הורדות קדושה להראשונים בעת שילמדו מן הכתובים ויהי' מונחים עליהן:
ויען כי עזרא כתב ספרו ונחמי' וספר דברי הימים כמו שמבואר בש"ס ב"ב, ובכונה העמידו אנשי כנה"ג הנביאים שלא כסדרן, ואחריו איוב שקדם בקדושה, למען יהי' גם אלו האחרונים בקדושה כחלקים הראשונים, ובאופן זה אין ביזוי לראשונים אם האחרונים מונחים עליהם, ואז מותרים ליתן אותם בכרך אחד, משא"כ כשאין מכורכים או כשמכורכים כסדר קדושתם, כגון איוב אחר חמשה חומשי תורה, ואחר איוב תילים ואחריו שיר השירי' מספרי שלמה המלך שהי' גם נביא, ואחריו הושע שהי' קודם עמוס וקודם ישעי', כמו שהי' מן היושר לסדרם, לולי שסידרו מטעם הנאמר, כסדר אשר לפנינו, לא הי' לן רשאי לכרכם ביחד, ודו"ק:
ומעתה בררנו שהעיד רבינו אברהם בן רמב"ם אמת, ובכל זאת דברי הרמב"ם ביד חזקה אמת, ודברי הרמ"א וטו"ז שאין חילוק בין נביאים לכתובים ג"כ נאמרו באמת, וממילא מבורר שדעת הרמב"ם שבכלל דברי הימים הם הספרים שכתב עזרא, ולא נשאר לנו אלא לברר, מדוע לא מנה הרמב"ם רק כ"ג ספרי הקודש אם יש לנו מספר כ"ד ? הנה כבר הראיתי לעיל שהרמב"ם בפרק יוד ממתנת עניים מביא פסוק שנאמר שועת עניים וגו' שלא נמצא בכתבי הקודש, ומנין למד הרמב"ם פסיק זה ברור שלמד כן מספר שלא הכניסו בין כתבי הקודש מטעם כמוס אשר בכ"ז הי] רגיל על לשון התנאים ואמוראים וקראו אותן ספרים כתובים והוא הרמב"ם למד ג"כ מהם, וגם הוא קיבל אותן ככתובים, וקרא אותן:
כתובי' או חכמים. כי כן אמר הרמב"ם בדעות פרק ב' אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאלו עובד ע"א, והעיר הגאון ר' צבי חיות בשבת דף ק"ה שבש"ס לפנינו אמרו רק השובר כלי בחמתו ולא הכועס ? וכן מצאתי כזה ברמב"ם בפ"ג מת"ת אמרו חכמים זאת התורה וגו' חכמתי שלמדתי באף היא עמדה לי, ומאמר זה לא נמצא בש"ס, ורק בילקוט קהלת (שלא הי' עוד בימי הרמב"ם) נמצא מאמר כעין זה ושם כתיב תורת שלמדתי באף נתקיימה לי, הרי מוכח שהרמב"ם קיבל דברי חכמים האלה ככתובים ומהם למד ודרש, באשר ראה כי גם חכמי המשנה והגמרא מהם למדו ודרשו, ועל סמך זה נטה לצרף עזרא לדברי הימים ולהשלים מספר כ"ד קיבל אלו בין הכתובים:
ומעתה לפ"ז כשכל כרך מכ"ד כתבי הקודש מכורך בפני עצמו חוזר הדין על מקומו הראשון שלא להניח ספר היותר חשוב תחת ספר הפחות ממנו בחשיבות, והי' לפוסקים לברר ולעשות סדר וסדרים. בנביאים וכתובים כפי חשיבותם בזקנה ובקדושה, ותמוה בעיני שלא הורו לנו הדרך בזה שלא למעל מעל בקדשים ?:
ולע"ד הסדר הוא כך. חמשה חומשי תורה אע"פ שיש אומרים שיהושע כתב ח' פסוקים האחרונים ורוב פרשיות בדברים הם דברי משה שדבר בעבר הירדן, בכ"ז קדושה אחת להם, ואין להקפיד מלהניח ספר על חלק הקדום ממנו, כי להלכה אמרי' שמשה כתבם בדמע וגם להלכה אמרי' שאין מוקדם ומאוחר בתורה וזה לדעתי כונת הפייטן בהגדה לפסח:
חמשה מי יודע. חמשה אני יודע חמשה חומשי תורה. וכי קטן הבורח מבית הספר אינו יודע שהם חמשה חומשי תורה ? אך משום שהי' עולה על הדעת שספר דברים פחות מן הראשונים בקדושה מטעמים הנאמרים, או שהי' על הדעת לחלק התורה לשבעה חלקים כמ"ש בש"ס שבת דף קט"ז חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ס"ת דהא ויהי בנסוע ספר בפני עצמו, ונמצא שספר במדבר נחלק לשלשה חלקים, הרי שבעה. לזאת אמר בצדק חמשה אני יודע, שאין לנו רק חמשה וכולם קדושה אחת להם:
אבל בסדר י"ט כתבי הקודש כשהם בפני עצמם ראוי למהדרין לדעת מה למעלה ומה למטה, ולע"ד זה הסדר:
איוב בראש, לפי שמשה רבינו כתבה, ב' תילים משום שהמלך ונביא כתבה ומביא פסוקים ומזמורים מעשרה זקנים הראשונים, ג' יהושע ד' שפטים ה' שמואל ו' מלכים ז' ישעי' ח' ירמי' ט' יחזקאל יוד תרי עשר י"א רות י"כ משלי י"ג שיר השירים י"ד קהלת, ט"ו קינות ט"ז דניאל, י"ז מגלת אסתר י"ח עזרא ונחמי' י"ט דברי הימים.
והנה בש"ס ברכות דף נ"ז ע"ב אמרו:
ג' נביאי' הם הרואה ספר מלכים בחלו' יצפה לגדולה יחזקאל יצפה לחכמה, ישעי' יצפה לנחמה, ירמי' ידאג מפורעניות, והקשה בצל"ח עה ענין מלכים לנביאים ? ב' אם תספור מלכים בין הנביאים א"כ ארבעה הם ופתחו בשלשה ? אך לא קשה, הא אמרו שם ירמי' כתב ספרו וספר מלכים, א"כ ירמי' ומלכים כחד ספר הם. רק משום דתחלת ספר מלכים נחמה וסופה חורבנא הייתי אומר כשם בפתרון החלום מירמי' הוא דאגה מפורעניות. כן פתרון החלום מן הרואה מלכים בחלום, לזאת אמרו הרואה מלכים בחלום יצפה לכל טוב. כנלע"ד ברור בכונת הגמרא:
ואמרתי טעם ורמז לזה הפתרון כי קשה לדעת מה מצא בספר מלכים לפתור החלום לטוב, הא סופיה חורבנא כמ"ש בש"ס ב"ב שלכן העמידו ירמי' למלכים, לסמוך חורבנא לחורבנא ? ונראה לי כי בימי שפט השופטים עד שאול המלך הי' בישראל י"ז מלכים כמנין טוב, ואלו הן:
א' משה, ב' יהושע, ג' עתניאל בן קנז, ד' אהוד בן גרא, ה' שמגר בן ענת, ו' דבורה וברק בן אבינועם זין גדעון בן יואש ממנשה, ח' אבימלך בנו, ט' תולע בן פועה מיששכר, יוד יאיר הגלעדי, י"א יפתח הגלעדי, י"ב אבצן מבית לחם משבט יהודא, י"ג אילון משבט זבולון, י"ד עבדן בן הלל, ט"ו שמשון בן מנוח מדן, ט"ז עלי הכהן, טוב שמואל הנביא, ובמקום שאפשר לפתור החלום לטובה חפשו אחר רמז וסימן לטובה:
ועתה רצוני לדבר ולסדר סדר קדושת המשניות מה למעלה בקדושה וכן בגמרא וראשונים עד חתימת ארבעה שלחן ערוך. בש"ס שבת דף ל"א אמרו:
מה דכתיב (ישעי' ל"ג) והי' אמונת וגו' אמונה זו סדר זרעים עתך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים ישועות זה סדר נזיקין חכמות זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות. וכל הרואה דרש זה בעין יפה משתומם האיך עלה על דעת חכז"ל למצא רמז ויסוד על ששה סדרי משנה שאסף וקיבץ רבינו הקדוש בדברי הנביא ? ואמרתי שדבר חכמה והלכה מצאו בדברי הנביא. רבינו הקדוש סידר ההלכות מפי הקדמונים וחלק אותם לששה סדרים. התחיל בזרעים ומסיים בטהרות (עיי' רמב"ם בהקדמה למשנה ובתוס' יו"ט). ומדוע לא הקרים בקדשים וטהרות שהם למעלה בקדושה ? אך זה לא קשה, מאחר שהוא סידר אלה הלכות אחר שנחרב הבית שאין לנו קדשים וטהרות התחיל בזרעים ומועד נשים ונזיקין וסיים בקדשים וטהרות:
והאמוראים רצו למצא סמך לסדר הזאת, באשר הם הקפידו שלא למעול מעל בספרים העומדים למעלה בקדושה, והי' נראה בעיניהם כי סדר קדשים וטהרות שהי' היסוד לקדושת הארץ יש להם מעלה בקדושה, חפשו ומצאו שהנביא מתנבא על ששה דברים מה שיהי' לעתיד, ואלו הן:
א' אמונת, ב' עתיך ג' חסן, ד' ישועות, ה' חכמה, ויו ודעת, ויען שאמר בששי ודעת, א"כ הפסיק הענין, ומה שנאמר אח"כ יראת ה' אוצרו הוא ענין בפני עצמו, ומדוע אמר הנביא חכמה ודעת בסוף ? אך יען דאח"כ נאמר:
הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, וזה קאי על חרבן הבית, ובעת שנחרב הבית לא הי' חכמה ודעת בישראל, כי היו עם נבל ולא חכם, כי לא ידעו ולא יראו את השם. ורק בעת שישובו אל ה' לדעת חכמה ומוסר יקרא לציון קריה נאמנה, וכל זמן שאין בהם חכמה ודעת אין קדשים ואין טהרות:
וזה שאמרו מה דכתיב והי' אמונת וגו', פה מצא הקדוש סמך שקדשים וטהרות יסעו בגילה באחרונה:
ובזה מובנים דברי הש"ס מגלה כ"ח ע"ב שאסור לשמש במי ששונה הלכות ואמרו שם ארבעה סדרי משנה. ופלא, הא ששה סדרים הם ? אך יען שרבינו הקדוש סידר קדשים וטהרות בסוף, לפי שבגולה אין להם מקום, לכן ת"ח מיתקרי מי שלומד ארבעה הראשונים הנוהגים בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית:
והנה הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ג סעי' ויו כתב סתם אסור לשמש בת"ח ולא כתב שצריך לידע ארבעה סדרים, ומגמרא הנ"ל מוכח שרק מי ששונה ארבעה דין ת"ח יש לו בזמן הזה. ותימה בעיני שגדולי הפוסקים כסמ"ע וש"ך שחולקים בחו"מ אם בזמנינו יש דין ת"ח, ואין מזכירין מאמר הנ"ל ?
ומעתה לפ"ז בגולה ראשון במעלה הוא סדר זרעים. אח"כ מועד, אח"כ נשים, אח"כ מזקין, אח"כ טהרות לפי שיש בה דיני מקוה ונדה, ואח"כ קדשים:
ולהשלים הענין אזכיר, כי מחתימת המשנה עד חתימ' התלמוד היו שי"א שנים כמנין אשי, והוא רב אשי התחיל לכתוב הגמרא בהסכמת בית דינו, ותלמידיו מרימר ורבינא גמרו את מלאכת הקודש בשנת ר"ס לאלף החמישי אך לא עלה בידם לחבר הגמרא רק על ר"ו מסכתות, וחתמו התלמוד בדרש מתנא דב"א:
כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר (חבקוק ג') הליכות עורם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות ומי לא יראה כי הדרש הזה אין לו יסוד וביאור ב' מקשים שם בתוס' בסוף נדה שלדרש זה אין שם מקומו ואין לו שום התקשרות עם הנאמר שם ?
והאיר נותן התורה ית"ש את עיני לומר בכונת דבריהם שנראה בעיני שזכיתי לגלות סוד עמוק. בספר שפתי ישנים נדפס באמסטרדם שנת תם מסדר סדר התנאים ע"פ סדר א"ב, ועמדתי על המנין ומצאתי כ' מספר התנאים קפ"ב, ומספר אמוראים אלף וחמש מאות ושלשה הנזכרים בתלמוד שלנו:
ומי הוא זה ואיזה הוא שיש בו נשמת שדי ממרומים שלא תפול עליו אימה ופחד לראות חבור גדול שעסקו בה אלף ושש מאות ושמנים וחמשה אנשי חיל גבורי כח צדיקים וגדולים כמלאכי השרת? ומי האיש שלא יפחד לעבור או לחלוק על דבריהם ?
ואלו האמוראים רצו בחתימת התלמוד לומר שאלו הלכות שנאמרו בגמרא הולכין עד משה וממשה לשמים, משמים באו אל משה, משה מסר ליהושע, יהושע לפנחס, פנחס לעלי, עלי לשמואל שמואל לדוד, דוד לאחיה השלוני, אחיה השלוני לאליהו, אליהו לאלישע, אלישע ליהוידע הכהן יהוידע הכהן לזכרי', זכרי' להושע, הושע לעמוס, עמוס לישעי' ישעי' למיכה, מיכה ליואל, יואל לנחום, נחום לחבקוק, חבקוק לצפני', צפני' לירמי', ירמי' לברוך. ברוך לעזרא, עזרא לשמעון הצדיק, שמעון הצדיק לאנטיגנוס, אנטיגנוס ליוסי בן יועזר, יוסי בן יועזר לנתאי הארבלי, נתאי הארבלי ליהודא בין תימה, יהודא ב"ת לשמעי' ואבטליון, שמעי' ואבטליון להלל ושמאי, הלל ושמאי לר' שמעון בן הלל, ר' שמעון ב"ה לר' גמליאל הזקן בנו, ר' גמליאל הזקן לר' שמעון ב"ג בנו, ר' שמעון לר' גמליאל, ר' גמליאל לר' שמעון, ר"ש לרבי, רבי לרב ושמואל ור' יוחנן, והם לר' הונא, ר' הונא לרבה, רבה לרבא ולרבה בר נחמני, והם שהי' הבית דין מסרו לר' אשי, והוא ר' אשי שהי' בדור הששי ג' אלפי' קכ"ז לכ"ע] ראש ישיבה בסירא התחיל לכתוב ולסדר לו מסכתות (כי המסכתא ל"ז מתמיד הוא מרבנן סבוראי שנקראו גאונים) ותלמידיו מרימר ורבינא השלימו החבור בשנת ר"ס לאלף השישי, ונמצא שרב ושמואל שקיבלו מרבי שכתב ששה סדרי משנ' והם ה' בדור ראשון לאמוראי' שהי' בבבל כבר ראו תלמוד ירושלמי שחיבר ר' יוחנן חד מתלמידי רבי שהי' ראש ישיבה בארץ ישראל והיא רבינא שהי' בדור השביעי והאחרון באמוראים מורה הלכות סיים הלכותיו ואמר:
עתה עתה אני אומר לדורות הבאים מה דכתיב:
תפלה לחבקוק הנביא:
ה' שמעתי שמעך יראתי, ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור, אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן וגי', עמד וימודד ארץ וגו' הליכות עולם לו, שבא להתנבא שכל "מהלכות עולם" בידו של הקב"ה. ובמה "אנחנו" יודעים שבידו ית"ש הם הליכות עולם ? הוא ית"ש ברא את עולמו וברא את האדם הראשון והוא ראה הליכות עולם מיום הראשון, אדם מסר מה שראה וידע ושמע אל "מתושלח' והוא מסר מה שראה ושמע וידע אל "שם", והוא מסר הכל אל "יעקב", והוא מסר הכל אל "עמרם", והוא מסר הכל לבנו משה עיי' סדר עולם וש"ס ב"ב דף קכ"א ע"ב) וא"כ לא לבד שעמד משה בהר סיני ועלה לשמים קיבל מאביו הכל מה שהי' מימות עולם, והוא משה רבינו מסר ליהושע לא לבד מה שקיבל מסיני אלא ממר הליכות עולם והתירה שקיבל ליהושע וממני באו אלו הלכות התורה והליכות עולם עד ר' אשי, והם הם דברים הנאמרים עחבקוק הנביא שהתפלל על שגיונות. מה הוא שגיונות ? רבינו רש"י ושאר מפרשים אמרו כפשוטו על שם כלי זמר הנקרא שגיונותו ועוד פירוש רש"י שבקש רחמים על שהטיח דברים כלפי מעלה. והרד"ק פירש שהתפלל על השגגות. ולדעתי זה הפירוש. כי ראה בדורו וכן ראה ברוח נבואתו שכן יהי' לעולם שבני אדם יכפרו ויכחשו בבורא עולם ית"ש, ואלו שלא יכחשו ויכפרו בכל יהי' בספק, אם כל מה שנאמר בתורה ובספרי הקודש אמת, באשר הם לא ראו ויבקשו אות ומופת, על זה תמה חבקוק וע"ז התפלל שימחול ויסלח לבני אדם יושבי חשך השגגות. ואמר:
ה' שמעתי שמעך. אני שמעתי שמעך, כי מה שראה אדם הראשין ידע וראה מתושלח וממני ראינו ושמענו מה שהי', והאיך יש להסתפק בהליכות עולם לו שהכל ממנו ית"ש ? ולא על השגגות בהליכות עולם בלבד תמה הנביא והתפלל שהוא ית"ש ברוגז רחם יזכיר על השגיונות, אלא שתמה על השגגות והספיקות בתורת הי, ואמר אלקי מתימן יבא וקדוש מהר פארן גו', שהוא משה שקיבל, הליכות עולם מאדם הראשון קיבל מידו ית"ש הלכות התורה והוא מסר הכל בידינו, והאיך אפשר להסתפק ולעבור את פי ה' ? וכן כפל הנביא חבקוק מה שאמר משה לישראל קודם מותו:
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (האזינו) גם הוא משה רבינו שהי' נביא ידע שהן בדורו והן בדורות הבאים יהי' בשגגה ויעלה ספק בלבם על הליכות עולם ועל הלכות אם מה שמסופר מימות עולם אם זה אמת ? לכן אמר:
עליכם להאמין בהליכות עולם ומה שהי' בכל דור ודור, דאם לא תאמינו מה ששמעתם אבותיכם וא"כ תאמרו, כי אבותיכם שמעו וקיבלו שקר מן השקרנים שהי' לפנים. ואבותיכם עד אברהם יצחק ויעקב, ומיעקב עד אדם הראשן הי' אנשי כזב, ואז אין תורה ואין דרך ארץ, אין חכמה ואין מוסר:
ולכן אמר חבקוק הליכות עולם לו זה יסוד הדת וזה יסוד קיום העולם המוסרי, להאמין, כי מה ששמענו מהליכות עולם וכן כל הלכות שבתורה שמסרו לנו אבותינו, הכל הי' והוא וגם יהי' ממנו ית"ש שברא העולם ונתן התורה בסיני
ויען כי אלו מסדרי התלמוד קבלו מכל האמוראים מה ששמעו מן התנאים, ואלו תנאים הי' במכוון כמנין אותיות עולם ךו 182, ויען כי בתלמוד לא נאמרו בלבד "הלכות' התורה שקיבלו ממשה, אלא שמספרים מעשים שהי' מימות אדם עד חתימת התלמוד, וזו היא הליכות עולם, וכן אלו "הליכות עולם" וכן אלו "הלכות" בש"ס באים והולכים חזרה עד אדם הראשן שבא ע"י הבורא ארץ ושמים, לכן סיימו בקרא מחבקוק הליכות עילם לו אל תקרא שרק הליכות עולם לו ית"ש, אלא תאמין שגם אלו הלכות שאנו מסדרין וכן המעשים שהיו הם מידו ית"ש, והכל היא קודש קרשים, יען כי מה שאמרנו שמענו מן התנאים שהי' במספר עולם לו, והם קבלו ממשה ומשה קיבל מאדם הראשון ואדם הראשון ראה עצמו יחידי בעולם:
והנה ידע מעכ"ת שנוסף על מספר התנאים ואמוראים שהבאתי נמצאים עוד תנאים ואמוראים במדרשים ונזהר. וכן נמצאים בילקוט שמעוני מאמרים רבים אשר לא נמצאים בש"ס בבלי וירושלמי ולא במדרש רבה שחבר ר' אושעיא שהי' האחרון בדור הרביעי מן התנאים. ומהיכן למד בעל הילקוט שמעוני דרשותיו ?
והנה הנקודת כסף ביו"ד סי' א' אמר שהילקוט משובש ואין לסמוך עליו, ולדעתי הפריז על המדה, ואין לומר כן. וכן תימה על בעל יעב"ץ שאמר גם על הזוהר שהוא משובש ושנמצאים בו דרשות ומעשים ממה שלא ידעו הקדמונים ולא נמצאו בש"ס בבלי וירושלמי. וכי לא נמצאים מאמרים ופסוקים שראו בספרים שאין ידועים לנו ? ונוסף על מה שהזכרתי לעיל מפסוקים שנמצאי' במשנה ובגמרא וברמב"ם מצאתי עוד ראיה אשר לדעתי אין עליה תשובה ופלפול:
בתוס' חולין דף ק"ט ע"ב בד"ה נדה איתא בסלוק פרה שייסד ר' אליעזר הקליר מן הדם טחול הדם וכו' והכל עשה ע"פ הירושלמי, והנה ר' אליעזר הקליר יש אומרים שהי' ר"א בן הורקנס וי"א שהי' בן ר' שמעון בן יוחאי, וצריכין לדעת ולהבין סיפור המעשה מילתא שאמרה:
מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כותיה אסר לן דמא שרי לן כבדא, נדה דם טוהר, חלב בהמה חלב חיה, חזיר מוחא דשבוטא, גירותא (עוף טמא) לישנא דכוורא וכו':
מי אמר לילתא שטעם שיבוטא הוא טעם חזיר וכוורא יש לה טעם מגירוחא וכן כולן ? וכי האמינה שאמרו לה כן אינם יהודים ? ב' עלינו לדעת למה אמרו בבבלי אסר לנו דמא שרא לן כבדא ובירושלמי אמרו טחול הדם וכן הרבה שינוים בזה ? אלא שמוכח מזה שר' יוחנן מחבר הירושלמי ראה זה בספר מן הכתובים שהי' להם מאחר הקדמונים שהי' גר צדק, ורבינא ור' אשי ראו כזה הסיפור בכתב אחר מאחר, והיא ילתא אשת חבר כחבר קראה ג"כ אחד מן הכתובים, והוא ר' אליעזר הקליר שהי' פייטן ראה ג"כ הדברים באחד מן הספרים שהי' בכתב ועשה הפייט כדי שיכול אדם לומר:
זה הדבר טוב מאד ואין אני עושה אותה משום שהתורה אסרתה ולכן הוא כתב כפי מה שהי' לפניו בכתב. ושלא נטעה לומר שבש"ס בבלי אין המאמר כמו שייסד ר"א הקליר, לזאת כתבה בתוס' שבירושלמי הנוסח כמ"ש ר"א הקליר, והוא ר' יוחנן העתיק כפי הנוסח אשר לפניו הי' והוא הוא הנוסח שראה ג"כ ר"א הקליר בספרי הקדמונים, ורבינא ור' אשי העתיקו כנוסח שהי' כתוב לפניהם. ולכן המחבר ספר הזוהר וכן הילקוט שמעוני ראו ספרי קדמונים מן המלכים, מן הנביאים, מן חכמים וסופרים, בתוכם הרבה תנאים, אמוראים, רבנן סבוראי וגאונים, ומהם העתיקו, ולדעתי ברור שלא אמרו אלא מה שמצאו בין הכתבי יד:
ומעתה הטור והמחבר מארבעה חלקי שלחן ערוך שאספי וקיבצו כל הדינים והלכות מתלמוד בבלי וירושלמי שבאו בתורת משה שמסר לנו הליכות עולם וגם הלכות עולם, לעולם הם בקדושתם, ואפילו כל הרוחות לא יורידו אותם מקדושתם, וחלק אורח חיים בראש עומד, כי משם נדע לדעת מצות ה' ודיני שבת ומועד, ואחריו בקדושה חלק יורה דעה לידע האסור והמותר ודיני נדה וטהרות, ואחריו בקדושת חלק אבן העזר לדעת דיני אישית, ואחריהם בקדושה חלק חושן משפט, למען ידעו דייני ישראל לקיים מה שאמר הנביא:
אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, למען ירבו ימיכם ובני בניכם על הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם, אמן. כ"ד ידידו מוקירו או"נ הד"ש ושלום ביתו השי"ו:
שלמה הרש שיק: