אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן מד

סימן מג

שאלה. ראובן היה ש"מ וכדקציר ורמי בערסיה צוה אחר שהוריש נכסיו לבניו בכלל זה צוה ליתן לבתו מנה ונפטר נוחליו וחיי למר שבק ולא הספיקה הבת לקחת המנה מהיורשי' עד שנפטרה וחיי למר שבקה ובעלה רצה ליורש' כדין הבעל יורש את אשתו ובכלל ירושתה תובע לירש המנה שצוה אביה והאדון יודע שהבעל אינו יורש בראוי כבמוחזק זה הנדון יקרא ראוי לפי שלא הפסיקה לגבותו עד שמת' וא"כ הוא ליורשיה. או מאחר שיש לנו שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו א"כ ה"ל כאלו גבתה והבעל יורש שאלה שאלתי מאת אדוני ישיבני בראי' ברורה כדרכו לעשות ותלמידו אני וממימיו אני שותה וישיב התשובה עם המוביל ושלום לאדון מאדון השלו' ומהנרצע למאמרו שלמה אבן קאים:

תשובה. הדין עם הבעל דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מה' זכייה ומתנה וז"ל מעשה בא' שאמר נכסי לאמי ואחרי' ליורשי והית' לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואחר כך מתה הזקנה ואמרו חכמי' אין הבעל יורש אותן נכסי' מפני שהן ראויין לאשתו ולא זכתה בהם האשה אלא אחר שמתה אבל וכו' ואלו אמר וכשתמות הזקנה הרי הן לבתי מעכשיו הוה הבעל יורש אותן אחר מיתת אשתו ע"כ וכן כתב הטור בספר י"ד סימן צ' וכתב הרב המגיד ז"ל שכן דעת ר"ח ז"ל והרי"ף ז"ל. אבל יש חולקין ומסתברא דבנדון דידן אין שום חולק דע"כ לא פליגי עליהו דהני רבוותא ז"ל אלא משום דסברי דאפי' באומר מעכשיו הראשון דהיינו הזקנה יכולה למכור ולא הית' הבת יכול' להוציא מיד הלקוחות ואמטו להכי קרי ליה ראוי לגבי הבעל אבל כל שלא היתה יכולה למכור לא מקרי ראוי ואע"ג דכשמתה הבת אכתי היתה הזקנה קיימ' כ"ש בנדון דידן שאין שום יד אחר באמצע אלא מהמצוה לבת אלא שלא הספיקה לגבותו ואם. תשאל דהכא קאמרינן דר"ח והרי"ף ז"ל סברי דכל כה"ג לא מקרי ראוי לגבי בעל והרי בפרק א' מה' נחלות כתב הרב המגיד ז"ל שקרב אלפסי ור"ה ז"ל חלוקין על הרב בן מיגש ז"ל ותלמידו הרמב"ם ז"ל בדין המלוה וסברי שדין הבעל במלוה כדין הבכור ואין הבעל נוטל במלוה ומי עדיפא זאת שלא הספיקה לגבותו כלל שעדיין לא מתה האם כשמת' הבת ממלוה דכבר זכתה בה:

תשובתך דע שהרשב"א ז"ל דעתו כדעת הגאונים ז"ל שאין הבעל נוטל במלוה ואיהו ז"ל כתב בתשובה והיא בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' ס"ג מסתברא דוקא במלוה שנפלה לה בירושה ואי נמי במלוה שהיתה לה עד שלא נשאת ואי נמי במלוה שנעשית ממעות שלא היו ידועות לבעל ואי נמי במלוה שנעשית במעות ששיירה היא לעצמ' וכתב לה הבעל בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בהם ואי נמי לאחר נשואין וכשקנו מידו הא לאו הכי והכי הרי זכה באותם המעות הבעל כדין נכסין מלוג ואי אפשר להפקיעה ממנו דלא גרע הלואתה ממכירתה שהבעל מוציא מיד הלקוחו' ועוד מסתברא דאפי' היו לה מעות קודם שנתארסה ושיירת' לעצמה בפי' עד שלא תתארס שלא יהא בהם לבעל כלום לא עשתה ולא כלום דמיד שנשאת זכה בהם הבעל ממילא כדין נכסי מלוג וכו' ע"כ ומכל מקום בנ"ד הדין פשוט שהבעל יורש מתנה זו לדברי הכל הנלע"ד כתבתי בצלאל אשכנזי:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

סוף הספר

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה