שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן מב
עוד שאל בעניו מצות לא תעשה אחת כתובה בעשרת הדברות והיא לא תגנוב כי תגנוב נפשות הכתוב מדבר וכל גנבה היא שלא מדעת הבעלים וכאן מדעת הבעלים ויותר צודק היה לשון לא תגזול כי הגזילה היא מדעת הבעלים ע"כ:
תשובה. לא ידעתי מה זו שאלה על הרב ז"ל שמנה המצו' והלא ברייתא שלימה שנינו בפרק אלו הן הנחנקין דגרסינן התם ת"ר לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכתב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות:
ואי אקרא גופא קמבעיא ליה לא ידעתי אמאי שאל על האזהרה דהיינו לאו דלא תגנוב שבעשרת הדברות ולא שאל אקראי דעונשא גופיה דכתיב וגונב איש ומכרו וגו' וכתוב נמי כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל ותבעי דאמאי אפקיה רחמנא בלשון גניבה שהיא שלא מדעת הבעלים והרי יש כאן דעת הבעלים:
וקושטא דמילתא היא דליכא חיוב מיתה אלא בגונב נפש ולא בגוזל דכתב הר"מ במז"ל בפ"ט מה' גניבה וז"ל אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב בן אדם ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנאמר והתעמר בו ומכרו ע"כ משמע להדיא דדוקא כשגנבו אבל אם תקף באחד מישראל לפני אחיו ולשתמש בו ומכרו אינו חייב והיינו טעמא דעשויין בעלי זרוע ליפול וכיון שידעו בו ישראל דנמכר עכ"פ יפדוהו והרי אינו אבוד משא"כ בגנוב דלא ידע בו אדם בגניבתו והרי הוא אבוד לעולם ואפי' בגנבו קי"ל דאם גנבו ונשתמש בו ומכרו ועדין הגנב ברשות עצמו ולא הכניסו הגנב לרשותו פטור וגדולה מזו אמרו דאם מכרו לאחר מקרוביו של גנוב כגון שמכרו לאביו או לאחיו הרי זה פטור שנאמר גונב נפש מאחיו עד שיבדלנו מאחיו ומקרוביו במכירה כמו שכתב הרב במז"ל:
והילכך גזול נמי לאו מובדל הוא כיון דמכירין ישראל בגזילתו וקי"ל נמי דאחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו וכו' הרי אלו נהרגין וכו' והילכך שפיר קרי ליה גניבה ואינו ענין כאן הא דמדעת הבעלים דהגונב אינו בעל ובעליו הם אביו ואחיו ושאר קרוביו שנגנב והובדל זה מהם וכלפי מי שנגנב ממנו קרי כאן שלא מדעת הבעלים ואין מקום לשאלה זו כלל והאמת הוא כי לא תגנב שבעשרת הדברות לא מיירי אלא בגונב נפשות על פי יסודי מקבלי האמת זצק"ל וכדכתי' ועליהם אין להוסיף בצלאל אשכנזי: