שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן מא
שאלה. במה שכתב הרמב"ם ז"ל בה' שבת פ' שביעי דזומר ובוצר הן אבות מלאכות ובה' שמיטה ויובל פ' ראשון כתב שזומר ובוצר הן תולדות זומר תולדה דזורע ובוצר תולדה דקוצר וכן במ"ק פ"ק אמרו בבירור שזומר ובוצר הן תולדות דזורע וקוצר אם כן קשיא להרמב"ם ז"ל מדידיה אד דיה וקשיא ליה מהגמ' של מ"ק וכן קשיא לרש"י ז"ל מדידיה אדידיה ומדידיה אל הגמ' דבמס' שבת בריש פ' כלל גדול כתב אבות דשביעית זריעה וקצירה וזמירה ובצירה ולפנים בפ' עצמו כתב הוא ז"ל על מה שאמרו בגמ' על המשנה דארבעים מלאכות חסר אחת תנא הזורע והזומר וכו' כולו מלאכה אחת הן זה לשונו זורע אב מלאכה ונוטע נמי אב מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה בזרעים וזה באילנות וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה הנה אומר שהנוטע ומבריך ומרכיב שהן הדומו' לזורע הנז' במשנה הן אב מלאכה בכל מקום בשבת ובשביעית וזומר תולדה ובמ"ק אמרו בהדיא שזומר ובוצר הן תולדות אם כן קשיא מדידיה אדידיה כפי מה שכתב בפ' כלל גדול ומדידיה אל הגמ' של מועד קטן: עכ"ל.
תשובה. גרסינן בריש פרק הזורק מכדי זריקה תולד' דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבה אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה ר"ה הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י לר"ה וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו' גמר העברה העברה מיום הכפורי' כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתי' התם והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה ומכדי אהא מחייב ואהא מחייב אמאי קרי לה האי תולדה נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מחייב תרתי ואי עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב מאי קרו ליה לה תולדה הך דהואי במשכן השיבא וקרי לה אב הך דלא הואי במשכן לא חשיבא ולא קרי לה אב אי נמי הך דכתיבא קרי אב והאי דלא כתיב' קרי תולדה ע"כ. והקשה הרש"בא ז"ל בחידושיו דלא הוה ליה למימר אלא הוצאה גופה במשכן היכי הואי כדבעינן בפרק כלל גדול קשירה במשכן היכי הואי ותירץ דמשום דהוצאה מלאכה גריעא בעינן היכא כתיבא דאי לא לא מחייבינ' עלה ואף על גב דהואי במשכן וכן כתבו התוספות ז"ל וכתב עוד הרשב"א ז"ל דמ"ה איכא דגריס הכא וממאי דבשבת קאי וכו' גמר העברה העברה וכו' דאי לא לא מחייבינן עלה אף על גב דהות במשכן אלא מיהו רב האי גאון ז"ל כתב דלא גרסי' ליה וטעותא הוא דמעיקרא לא איסתפקא להו אלא מנלן דהויא מלאכה ומהדרינן משום דכתיב אל יעשו עוד מלאכה ויכלא העם מהביא דאלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה וכן כתבה הר"מ במז"ל בו בלשון בספרו והוא הנכון: ע"כ:
ומיהו רש"י גריס לה וכן כתב להדיא בריש מכילתין וז"ל שתים שהן ארבע בפנים וכו' ובפ' הזורק ברישיה נפקא לן מויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' לא תפיקו מרה"י לר"ה להביא נדבה למחנה לויה ויום השבת היה כדיליף התם ע"כ: וצריכין אנו לישב דברי רבן של ישראל ונראה דלא קשה מידי ולאו טעותא הוא דאי לאו דבשבת קאי לא ילפי' מידי דדילמא אל יעשו עוד מלאכה לאו מלאכה ממש קאמר אלא לנדבה דתכלת וארגמן ותולעת שני ושאר דברי' קרי מלאכה כדכתיבנ' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וכמו שפי' הראב"ע ז"ל עלה הא דכתי' לרגל המלאכה והכא נמי בקרא גופיה כתיב והמלאכה היתה דיים וע"כ היינו נדבה שהרי עדיין לא נשלמה מלאכת המשכן וכן פירש הרב ז"ל וז"ל דשלמא ליה עבידתיה שהיתה הנדבה כדי להשלים ע"כ:
וכן כתב באורך בפ' במה טומנין עיין שם אבל אי בשבת קאי והא דכתיב ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו וגו' היינו הכרזה משום קדושת היום כהעברה דיובל ע"כ מלאכה גמורה קאמר וכתיב ויכלא העם מהביא אלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה., והרמב"ם ז"ל כתב בפי"ב מה' שבת וז"ל הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכת היא ואף. על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה ע"כ:
וכתב הרב המגיד ז"ל וז"ל וכתב רבינו האיי ז"ל דלא גרסי' היכא כתיבא וטעות הוא דמעיקרא לא אסתפק להו אלא מנלן דהויא מלאכה ומהדרינן משום דכתי' לא יעשו מלאכה ויכלא העם מהביא אלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה וזה דעת רבינו וכתב הרשב"א ז"ל והוא הנכון ע"כ. ולא ידעתי מהו שאין חילוף הגירסא אלא במאי דפריך גמרא וממאי דבשבת קאי וכו' וכמו שכתבו התוספות ז"ל וכן כתוב בחידושי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא אבל בכולהו ספרים גרסינן היכא כתיבא ולא אסתפק להו אלא מנלן דהויא מלאכה וכמו שכתב רבינו האיי ז"ל והיאך כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו האיי ז"ל לא גריס היכא כתיבא:
ועוד קשיא טובא דהרמב"ם ז"ל כתב הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא וכו' ובשמעתין קאמר להדיא הוצאה אב הכנסה תולדה ואהא שקיל וטרי כולה שמעת' והכין הוא מסקנא דשמעת' דהכנסה תולדה ולקמן נמי עלה הא דת"ר מר"ה לר"ה ורה"י באמצע ר' מחייב וחכמים פוטרין גרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה יתיב רב חנא וקא קשי' ליה למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתני' ר' אומר דברים הדברים אלה הדברים אלו שלשי' ותשע וכו': ע"כ. ופירש הריטב"א ז"ל בחידושיו למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב פירוש דהא אסקינן לעיל דהכנסה תולדה היא:
ועיקר שמעתין נמי בעיא צילותא כיומא דאסתנא ואנא לא נהירנא ולא צהירנא דיתיבנא בארעא חשוכא וידי אסורות כי ספרי אין אתי והם בעיר הקדם ולבי ועיני שמה כל היום ומכל מקום אמינא בה מילתא דאיכא כא למידק טובא בהאי שמעתא מאי קא בעי אי בעי נפקותא דמאי נפקא מינה במאי דקרי לה להאי אב ולהאי תולד' א"כ מאי משני הך דהואי במשכן וכו' אכתי תבעי מאי נפקא מינה במאי דקרי לה אב ומשמע דחדא בעיא היא בין לרבנן בין לר' אליעזר ואי לא בעי נפקותא אלא טעמא דלישנא קא בעי מפני מה קורא לזו אב ולזו תולדה אם כן מאי משני לרבנן דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי וכו' אכתי תקשי מפני מה קורא לזו אב ולזו תולדה והריטב"א ז"ל כתב בחידושיו וז"ל אמאי קרי ליה להאי אב ולהאי תולדה פירוש תרתי קא מבעיא ליה למה נשתנו שמותם ומאי נפקא לן מינה והראיה לזה ממה שהשיב הספר נפקא מינה וכו' מכלל דמעיקרא הא נמי מבעיא ליה ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב וכו' הך דהואי במשכן חשיבא ליה וכו' פירוש דלר' אליעזר לא נפקא לן מידי אלא דההיא דהואי במשכן חשיבא למסרייה אב ואידך דלא הואי במשכן לא חשיבא ליה וקרי לה תולדה: ע"כ: ולא נהירא דאי קא מבעיא ליה תרתי היכי לא קא משני אלא חדא:
והתוספות ז"ל כתבו וז"ל ולר' דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לה אב וכו' הוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התרא' כדפי' בפ' כלל גדול ואיכא למימר דהיינו דקא משני הך דהות במשכן חשיב וכו': ע"כ. פירוש לפירושם לר' אליעזר למי נפקותא קא משני וה"ק הך דהות במשכן חשיב למיהוי אב שממנה נולדות האחרות וממילא שמעינן נפקותא דצריך להתרות אתולדה משום אב ולכך האריך בגמרא וקאמר חשיבא וקרי לה אב ולא קיצר וקאמר הך דהואי במשכן קרו לה אב וכו' ואכתי קשיא להאי פירושא דאמאי הוצרך לר' אליעזר לפרושי הך דהואי במשכן וכו' יפרש הנפקותא. להדיא דהיינו לענין התראה וכדפריש לה אליבא דרבנן דאילו עביד שתי אבות וכו' ואילו עביד אב ותולדה וכו' ולא פירש טעמא דהואי במשכן דמילתא דפשיטא דכל מלאות ממשכן גמרינן: ועוד כיון דקא מפרשי דלר' אליעזר נמי קא משני דנפקותא איכא ביניהו אמאי לא משני הכי מעיקרא לרבנן דבשלמא למאי דפריש הריטב"א ז"ל דלרבי אליעזר לא נפקא לן מינה מידי ניחא דמעיקרא עדיפא ליה לשנויי לרבנן נפקותא ואסיק דלרבי אליעזר ליכא שום נפקותא ומיהו לשיטת התוספות דלר' אליעזר נמי משני נפקות' אם כן קשה אמאי לא משני מעיקרא הכי לרבנן:
ונראה דהא דפריך בגמרא ומכדי אהא מחייב ואהא מחייב אמאי קרי לה האי אב וכו' לאו אהוצאה והכנסה בלחוד קאי אלא אהא דתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת וכו' נמי קאי והכי איתא להדיא בריש ב"ק ומעיקרא דקאמר הך דהואי במשכן וכו' היב טעמא לשאר אבות ותולדו' וכי משני שוב א"נ הך דכתיב' קרי ליה אב יהיב טעמא להוצאה והכנסה וכמ"ש התוספות וכדבעינא לפרושי בס"ד והילכך כיון דקאי אמתניתין דאבות מלאכו' מ' חסר א' וההיא לא מתניא אלא לענין חיוב חטאות וכדאמר התם בפ' כלל גדול מניינא למה לי אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת: מעתה עדיפא ליה לשנויי לרבנן נפקותא לענין חטאות דמיירי בה מתניתין דארבעים מלאכות חסר אחת והשתא ניחא נמי אידך קושיא דגבי רבנן נקט הנפקותא להדיא דבהכי מיירי גופא דמתני וכדכתי' אבל לגבי ר' אליעזר דהנפקות' היינו לענין ההתראה דלא מיירי ביה גופא דמתני' דארבעים מלאכות נקט הטעם דקרא להם אבות הך דהואי במשכן וכו' דקאי אלישנא דפתח בה מתני' אבות מלאכות וכו ולא אתא למימר דמשו' דהיתה במשכן קורא לה אב דמילתא דפשיטא היא דכל מלאכות ממשכן גמרינן להו אלא הא אתא לאשמוע' דצריך להתרות אתולדה משום אב ולהאי שיטתא לא ניחא שפיר אלא אי גרסינן הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדבעינא למכתב עוד קמן בס"ד ואכתי צריך לדייק בלשון התוספו' שכתבו דנפקא מינה לענין התראה כדפי' בפ' כלל גדול וכו' ובפ' כלל גדול כתבו ז"ל וז"ל והנוטע והמבריך והמרכיב. חייב משום זורע אין להוכיח מכאן דצריך להתרות משום זורע אלא דאם התרה בו משום זורע דחייב אבל בריש פ' תולין משמע קצת דצריך להתרו' אתולדה משום אב דקאמ' משמר משום מאי מתרינן ביה רבא אמר משם בורר ר' זירא אמר משום מרקד וגם זה יש לדחות דה"פ משום מאי מתרינן ביה שיהא חייב רבא אמר משום בורר אבל אם התרו בו משום מרקד פטור כיון דמתרהו משום דבר שאינו דומה לו הוא סבור שהוא מלעיג בו ופטור אבל אם התרה בו סתם אל תשמר חייב ונראה שגם ר"ח רוצה לפרש כן ועוד ראיה דבריש ב"ק קאמר ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב אמאי קרי ליה תולדה ולא משני דלהכי קרי ליה אב דצריך להתרות אתולדה משום אב ע"כ ואין להקשות דאכתי קשיא דאף על גב דאין צריך להתרו' אתולדה משום אב מכל מקום שפיר מצי לשנויי דלהכי קרי ליה אב דאם התרו בתולדה משום אב מחייב ואם התרו באב משום תולדה מיפטר די"ל דמה שקרוי אב היינו להחמיר ולא להקל ואי אמרת דמשום הכי קרוי אב אין זה אלא להקל דתולדה חמירא טפי דאילו אתרו בה משום דידה מחייב ומשו' אב נמי מחייב:
ומכל מקום הא קמן דכתבו התוספות ז"ל דלא מצי לשנויי לענין התראה והיכי קאמר הכא בשמעתי' דהוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התראה כדפירשו בפ' כלל גדול ועוד איכא למידק במה שכתבו בפרק כלל גדול ועוד ראיה דבריש ב"ק קאמר ולר' אליעזר וכו' ע"כ. דאמאי הביאו ראיה מריש ב"ק ולא הביאו ראיה ממכילתין דהיינו שמעתין וכדכתיבנא ולזה יש לתרץ דלהכי לא מייתו ראיה משמעתין משום דאיכא לדחויי דלהכי לא קאמר הכא בשמעתין דנפקא מינה לענין התראה משו' דקאי נמי אמתניתין דמ' מלאכות' חסר אחת דמיירא בחטאות כדכתיבנא הילכך אית לן לאשכוחי נפקותא לענין חיוב חטאות דלא שייך ביה התראה ואף על גב דבפרק כלל גדול אמרינן דמתניתין דארבעים מלאכות אתיא דלא כר' אליעזר ובגמרא לרבי אליעזר קא פרך מכל מקום רבי אליעזר נמי לענין חטאת מיירי ומיהו התם בריש ב"ק קאמר גמרא גבי שבת תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן לא שנא אב חטאת ול"ש תולדה חטאת ל"ש אב סקילה ולא שנא תולדה סקילה וכו' הילכך משמע דאי אשכח נפקותא לגבי סקילה ניחא אמטו להכי מייתו התוספות ז"ל ראיה מהתם דאין צריך להתרות אתולדה משום אב דאי צריך להתרות אמאי לא משני כן:
ומכל מקום קשיא טפי אמאי דכתבו התוספות ז"ל הכא בשמעתין דהוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התראה דהא לא מצי למימר הכי ואין לתרץ דהתם בפרק כלל גדול כתבו התוספות דאין להוכיח ממאי דקאמר הנוטע והמברך וכו' משום זורע דצריך להתרותו משום זורע משום דש לדחות וכו' והכא בשמעתין נמי קאמר דאהא דפריך ולר"א וכו' הוה מצי לדחויי איפכא דנפקא מינה לענין התראה דזיל הכא קא מדחה לה וזיל הכא קא מדחה לה דהתם בפר' כלל גדול לאו בדרך דחיה קאמרו אלא בדרך פסק לומ' דאין צריך להתרות ולהכי מייתו ראיה מריש ב"ק ונראה לתרץ דהתם בפרק כלל גדול מיירו התוספות ז"ל במלאכות חשובות כגון נוטע ומבריך דהסברא נותנת בהם דאין צריך להתרות בהם משום חב וכ"ש לרבי אליעזר דמחמיר בהם כמו על האב דמסתבר דאין צריך להתרו' בהם משום אב ולהכי אסיקו התם דאין צריך להתרות משום אב' אבל הכא בשמעתין אף על גב דמיירי נמי בכל המלאכות מכל מקום עיקר מאי דאייתי עלה היינו הוצאה והכנסה דמלאכה גרועה היא וכמו שכתבו התוספות ז"ל בשמעתין ובריש מכילתין דבכל המלאכות לא חיישי' שיהא במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצא' בעינן שיהא במשכן ואע"ג דהויא במשכן בעינן שיהא כתוב ואי לאו דכתיב לא הוה מחייבינן עלה ולא סגי בחד קרא אלא בתרי קראי בהוצא' חד לעני וחד לעשיר וכמו שכתבו התוס', ז"ל לעיל בריש מכילתין הילכך איכא למימר דבתולד' גרועה מסתבר' דלא מחייב עלה עד שיתרו בה משום אב דכתיבא בתורה ולכך כתבו התוס' בשמעתין דאיכ' למימר דהיינו דקא משני הך דהו' במשכן חשיב וכו' ע"כ:
ובריש ב"ק כתבו התוס' שני התירוצין הך דפ' כלל גדול והך דשמעתין והיינו משום דהתם לא מפרש להדיא לא מלאכ' חשובה ולא גרועה כהוצאה והכנסה לכך כתבו התם שני התירוצין:
עוד תרצו התם בתוספות תירוץ אחר דאפילו את"ל דצריך להתרות בתולדה משום אב ואלו אתרו בה משום עצמה לא מחייב ליכא למימר דמ"ה קרי ליה אב דאם כן נוטע ומבשל להוו אבות דאין צריך להתרות בהם משום אב אחר ואם התרו התולדה משום נוטע חייב ואיכא למידק מאי קשיא להו ממבשל דאיברא ודאי דעיקר האב היינו מבשל אלא דשביק תנא בישול סמנין דהוה במשכן ונקט אופה משו' דתנא סידורא דפת נקט וכדאיתא בפרק כלל גדול י"ל דמכל מקום כיון דלא קרינן להו אב אלא מטעם ההתראה וכדכתי' לא היה לו להניח מלמתנייה משום טעמא דסידורא דפת איכא דהא למעטי בענין הדין דנימא או כולהו אין צריך להתרות בתולדה משום אב מדלא תני מבשל או הנזכרם במשנה צריך להתרות בתולדותיהן משום דידהו ותולדות נוטע ומבשל אין צריך להתרות בהם משום אב והא ודאי ליתא דאין לחלק בהו ובשלמא לרבנן ניחא דלא רצה למנות אלא זורע ואופה משום דרצה התנא להזכיר סדר עשיית לחם הפנים שתחלה זורע ואחר כך אופה ולא מנה נוטע ומבשל בהדי אבות משום דאם כן הרי אתה בה לחייב על הנוטע ועל הזורע שנים וכן על המבשל והאופה ולדידהו לא מחייב אלא חדא אבל לר' אליעזר מחייב תרתי וכדבעינא למכתב בס"ד. וקשיא ליה להראש ז"ל דמנא ליה דלרבי אליעזר לא חשיב להו אי ממתני' דפ' כלל גדול אבות מלאכות מ' חסר א' הא אמרינן התם דאתיא דלא כרבי אליעזר ותירץ דקים ליה לגמרא דרבי אליעזר לא מני להו בהדי אבות ע"כ: ויש להביא ראיה לזה דבפרק כלל גדול אמרינן אלו אבות מלאכות אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב על תולדה במקום אב חסר אחת לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי יהודה מוסיף את השובט והמדקדק וכו' ע"כ אלמא קים ליה דרבי אליעזר לא פליג על מנין האבות ובלאו הכי נמי איכא לאקשויי אעיקר קושיא דפריך ולרבי אליעזר וכו' דכיון דמתניתין דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת לא אתיא כרבי אליעזר אם כן מאי פריך ולרבי אליעזר וכו' דילמא רבי אליעזר לכולהו קרי אבות או מלאכות וי"ל דבכריתות פ' אמרו לו תנן אמר ר' עקיבא שאלתי את רבי אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד חייב על כולן או חייב על כל אחת ואחת א"ל חייב על כל אחת ואחת ופרש"י ז"ל מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת תולדות הרבה של אב אחת וכו': ע"כ: ופירש גמרא דתרתי בעי מיני' שבתות כגופין וכו מדי מלאכו' במלאכו דמיין וכו' ע"כ: משמע להדיא דאיהו נמי אית לה אבות ותולדות ומדלא פירש אי אלו אבות ואי אלו תולדות משמע דאארבעי' מלאכות חסר אחת דתנן במסכת שבת אלמא דהני ל"ט אבות דתנן בפרק כלל גדול הוא כלל מסור לחכמים ואין חולק כי אם רבי יהודה דמוסיף שובט ומדקדק ושאר כל התנאים שוים בהאי מניינא והשתא ניחא שפיר מאי דקשיא ליה להרא"ש ז"ל ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ולרבי אליעזר וכו' במסכת כריתות בפרק אמרו לו ע"כ ואין דרכו של רש"י ז"ל להורות מקום אלא לצורך ועוד נאריך בלשון זה בס"ד: ולהכי נמי האריך גמרא וקאמר ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב וכו' ולא קיצר וקאמר ולר' אליעזר דמחייב תרתי וכו' והיינו לאורויי דלרבי אליעזר נמי אית ליה אבות ותולדות וכדכתיבנא והרשב"א ז"ל כתב בחידושיו וז"ל ואיכא למידק אמאי לא קאמר דנפקא מינה נמי אפילו לר' אליעזר דאי עביד אב ואב דידיה בהעלם אחד כגון דש ודש אינו חייב אלא אחת ואילו עביד אב ותולדה כגון דש ומפרק מחייב תרתי ולא מילתא היא דאם כן לקרינהו לכולהו אבות או מלאכות ואכתי איכא למידק דדילמא להכי קרי ליה תולדה דאי מתרו ליה משום אב דידיה מחייב וכדאמרן משמר משום מאי מתרינן ביה משום בורר ואלו הוו כלהו אבות ומתרה ביה משום אב אחר כגון שמתרה למפרק משום דש לא מחייב וי"ל דלרבי אליעזר כיון שהן מוחלקות לחטאות מן האבות להתחייב בהן במקום אב אינו בדין שיתחייב על תולדה כי מתרה ביה משום אב דידיה: ע"כ. והתוספות ז"ל לא כתבו כן וכדכתיבנא:
ומשני הך דהוא במשכן וכו' ובזה נפל חילוף בגירסאות וז"ל תוספות שאנץ בריש ב"ק אית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן חשיבא וקרי לה אב הך דלא הואי במשכן לא חשיבא וקרי לה תולדה פירוש דהואי במשכן חשיבא למקרייה אב וקשיא לפי גירסא זו דכמה תולדות היו במשכן כדאיתא בפרק במה טומנין הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה דהיינו הכנסה ואית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן וחשיבא וכו' ולפי זו הגירסא בעינן תרתי והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בפרק כלל גדול היינו זורה היינו מרקד ומשני כל מילתא דהוא במשכן וכו' והתם כולהו חשיבו זו כזו אבל הכא כיון שאין התולדה חשיבא לא מקריא אב אף על גב דהויא במשכן וא"ת זורע ונוטע אמאי אינם אבות דתרויהו הוו במשכן זריעת סמנים ונטיעתם שיש מהן בזריעה ויש מהן בנטיעה וי"ל דהנהו הוו יותר ממש מענין אחר מבורר וזורה ומרקד ודמו טפי למלאכה אחת ע"כ גם בתוספות שלנו כתיב שם ברי"ש ב"ק דה"ג הך דהואי במשכן חשיבא קרי ליה אב וכו' אי נמי גרסינן הך דהוי במשכן וחשיב קרי ליה אב וכו': ע"כ אלמא דלא ניחא להו למגרס הך דהוה במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' מטעם שכתבו בתוספות שאנץ וכדכתיבנא והכא בשמעתין לא כתבו התוספות כן אלא כתבו אית דגרסי הך דהות במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' אבל אי גרסינן הך דהות במשכן חשיבא וקרי לה אב הך דלא הות במשכן לא חשיבא וקרי לה תולדה ולפי זה התולדו' לא היו במשכן ע"כ. משמע דניחא להו גירסא זו:
ועוד דהתם בריש ב"ק ל"ג אלא חדא שינויא הך דהואי במשכן וכו' ול"ג התם אי נמי הך דכתיבא וכו' והכא בשמעתין גרסינן אי נמי הך דכתיבא קרי אב דלא כתיבא קרי תולדה וכתבו התוספות הך לישנא לא איצטריך אלא משום הוצאה פירוש לפירושו דהוצאה מלאכה גרועה היא וכדכתיבנא לעיל ואף על גב דהואי במשכן לא חשיבא למהוי אב כלל אי לאו דכתיבא וכמו שכתבו התוספות כאן ובריש מכילתין ונמצא לפי זה דשינויא דהך דהואי במשכן וכו' לא קאי ההוצאה ותולדותיה כלל והילכך שפיר גרסינן הכא הך דהויא במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' דתולדות של שאר מלאכות חוץ משל הוצאה לא היו במשכן וההיא דפרק במה טומנין דאמרינן הם העלו את הקרשים וכו' היינו תולדות דהוצאה מיהו התם בריש ב"ק דלא גרסינן אלא הך דהואי במשכן וכו' וקאי אכולהו אבות מלאכות דתנן במתניתין וגם אהוצאה הילכך לא מצינן למגרס אלא אינך גרסאות ול"ג הך דהוי במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' מההיא דבמה טומנין וכמו שכתבו בתוספות שאנץ:
וגם לפי מאי דכתבו התוספות בשמעתין דנפקותא דהתראה אתא לתרוצי הילכך צריכין אנו לגרוס הך דהות במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדכתבינא לעיל וגם דכיון דהאב היה במשכן והתולדה לא היה במשכן מסתברא דבעינן להתרות אתולדה משום אב ואף על גב דלרבי אליעזר הן מוחלקות לחטאות מן האבות ומיהו אי גרסינן הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' לא מצינא לפרושי כך דכיון דתולדה נמי נמי היתה במשכן אמאי צריך להתרו' משום אב אטו משום דהאב חשיב טפי קצת מהתולדה לא תועיל התראתה מצד עצמה ועוד כיון דלרבי אליעזר הן מוחלקות לחטאות מן האבות והיו במשכן היאך תועיל ההתראה משום אב תדע דהרשב"א ז"ל כתב וז"ל ה"ג הך דהואי במשכן חשיבא הך דלא הוה במשכן לא חשיבא הך דכתיבא קרי לה אב הך דלא כתיבא קרי ליה תולדה ופירוש הואי במשכן קאמר משום שאר מלאכות וכת בא קאמר משום הוצאה דהכנסה נמי האי במשכן שהיו הלוים מכניסין הנדבה ממחנה לויה ללשכות אלא הך דכתיבא בהדיא ומפרש בה קרא קרי לה אב ובשאר מלאכות נמי אף על גב דאיכא מיניהו במשכן ואף על פי כן קרי להו תולדות כשובט ומרקרק היינו משום דבכלל האחרות הן לגמרי ואינו בדין שיהו מוחלקות מהן לגמרי לענין חטאת: ע"כ. הא קמן דאף על גב דגריס הך דהואי במשכן חשיבא אפ"ה תירץ ז"ל דלרבי אליעזר כיון שהן מוחלקות לחטאות מן האבות אינו בדין שיתחייב על תולדה כי מתרה ביה משום אב דידיה וכדכתיבנא לעיל ואף על גב דהתוספות ז"ל חולקין וכדכתבי' לעיל מכל מקום לא מסתבר כלל שיהו גורסין הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' ויסברו גם כן דבעינן להתרות אתולדה משום אב ולא תועיל ההתראה מצד עצמה:
הילכך ודאי בשמעתין ניחא להו לבעלי התוספות ז"ל לגרוס הך דהות במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וגרסינן בפ"ק דמועד קטן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא ופי' רש"י ז"ל תולדות כגון משקה זרעים שלא היו במשכן לא אסר רחמנא ע"כ. אלמא דהתולדות לא היו במשכן:
מיהו למאי דתרצו התוספות ז"ל בפרק כלל גדול ולאינך תירוצי דבריש ב"ק ולהרשב"א והריטב"א ז"ל דלא אתא לתרוצי שום נפקותא קשיא בשמעתין מאי דאקשינן לעיל ממה נפשך אי נפקותא קא בעי מאי משני הך דהואי במשכן וכו' ואי טעם הלשון בלבד קא בעי דמה טעם קורא לזו אב ולזו תולדה אם כן מאי משני לרבנן דאי עביד אב ותולדה דידיה וכו' אכתי תבעי אמאי קרי לזו אב ולזו תולדה אימא איפכא והרא"ש ז"ל פירש בתוספותיו דמעיקרא ידע שפיר דהך דהואי במשכן חשיבא למקרייא אב דאי לאו הכי לא הי מלאכה הוי אב ידענא והי מלאכ' הויא תולדה אלא ידוע הוא דכל ענין שבת ממשכן גמרינן דלהכי נסמכה פרשה שבת למלאכת המשכן אלא דטרי ושקיל גמרא לידע אם יש שום נפקותא בדבר וקאמר דאה"נ דלרבנן איכא נפקותא בדבר כדמפרש ותו בעי לרבינו אליעזר אם יש שום נפקותא ואסיק דלרבי אליעזר ודאי לא אשכחן שום נפקותא אלא הך דהואי במשכן חשיבא נקראת אב: ע"כ: ודוחק דלא משמע דקא שקיל וטרי גמרא לידע אם יש שום נפקותא בלחוד אלא לאקשויי נמי קא אתי ובשמועתינו יש לפרש דהכי פריך גמרא מכדי אהא מחייב וכו' פירוש איברא ודאי דמעיקרא הוה ידע שפיר דהכל תלוי במשכן ומאי דהואי במשכן נקרא אב ומאי דלא הואי לא מקרי אב מיהו כיון דקאמר דהוצאה אב והכנסה תולדה ומצינו להדיא דהכנסה היתה במשכן וכדאיתא בפרק במה טומנין וכדכתבינא לעיל מעתה איפריך ליה האי כללא וקשיא ליה דאמאי קרי לה האי אב וכו' ומשני דקרי אב ותולדה משום הנפקותא דאי עביד אבותולרה וכו' ולאו משום גריעותא דתולדה אלא משום דהוי כעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת דאינו חייב אלא אחת ואכתי הוה מצי למבעי ממאי דהאי אב והאי תולדה אימא איפכא אלא דלא חש למבעי הכי דמאחר דאשכח נפקות' בקל יש למצוא עדיפות' וחשיבות אהני מהני ועדיפא לי' לאקשויי ולר"א וכ' ומהדרינן הך דהואי במשכן חשיבא וכו' פי' קא מהדר ליה דאה"נ. דהכל תלוי במשכן והוצאה והכנסה תרווייהו אבו' נינהו אי נמי הך דכתיבא קרי אב וכו' פירוש לעולם כדאמרינן מעיקר' דהכנסה תולדה ומשום דלא כתיב' להדיא ופסק הרמב"ם ז"ל כלישנ' קמא דהוצאה והכנסה אב משום דבריש ב"ק לא משני אלא כלישנ' קמא והשמיט שינויא בתר' כך יש לפרש שמועתינו ומיהו בריש ב"ק לא הזכיר הוצא' והכנסה כלל ובעי מעיקר' לרבנן ומאי איכ' בין אב לתולד' אלמא דנפקותא כא בעי ושוב בעי ולר"א דמחייב בתולד' וכו' אמאי קרי לי' אב ואמאי קרי ליה תולדה וכו' משמע דלישנ' דאב ותולד' קא בעי ונרא' לפרש דמע קר' קא בעי אמתני' דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דאתי' כרבנן דקא מני מנין חטאות דהעלם א' ותנא בסיפא הרי אלו אבות מלאכו' וכו' למעוטי שאם עשה תולדותיהן עמהן דאינו מביא עליהן חטאת וקס"ד דכיון דליכ' חילוק בינייהו לענין חיובא דאין לקרות לזה אב טפי מזה ומ"ה בעי התם בריש ב"ק ומאי איכא בין אב לתולד' וגם מדתנן אבות מלאכו' ארבעים וכו' משמע דבלא הך נפקות' נקראו אלו אבות משום נפקות' אחריתי ולא סגי ליה למקרייה אב משום דהואי במשכן וכו' דהא איכא כמה מלאכות דהוו במשכן ונקראו תולדות ומ"ה בעי בשמעתין אמאי קרי לה האי אב וכו' ומשני הכא בין בשמעתין בין התם בריש ב"ק נפקא מינה בדיעבד וכו' פירוש כיון דאי עביד אב ותולד' דידיה לא מחייב אלא אאב שפיר מקרי אב ואע"ג דליכ' אלא הך נפקותא שפיר תני מעיקר' אבות מלאכות ארבעים וכו':
ותוב בעי ולרבי אליעזר וכו' פירוש לא קאי אמתני' דמסכת שבת דתנן אבות מלאכות ארבעים וכו' דההיא לא אתי' כר"א אלא אמתניתין דמסכת כריתות פרק אמרו לו דתנן שאל ר"ע לר"א וכו' דקרנהו אבות ותולדות ואשויינהו דקא מחייב אתולדה במקום אב כמו אב ואב וזהו שכתב רש"י ז"ל ולרבי אליעזר וכו' במסכת כריתות בפרק אמרו לו עד כאן ודו"ק:
הילכך לא קא בעי מאי נפקא מינה משום דפשיט' ליה דלר"א לא נפקא מינה מידי דכיון דקא מחייב אתולד' במקום אב אלמא חשיבא התולדה כמו האב וגם אין צריך להתרות אתולדה משום אב כיון דמחמיר על התולד' כמו האב ובספרים שלנו גרסינן ולרבי אליעזר וכו' מאי קוו ליה אב ומאי קרו לה תולדה פירוש לא ברירא ליה אי אית ליה מניינא דארבעים חסר אחת כדי למבעי עלייהו מסויים בלשון מ"ט קרי להני ל"ט אבות ואינך תולדות ומיהו הא פשיטא ליה דאית ליה אבות ואית ליה תולדות וכדתנן במסכת כריתות וכדכתבינן לכך קא בעי מאי קרו לי' אב וכו' פירוש מאי ניהו אבות ומאי ניהו תולדות ומשני הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' ול"ג הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' דאי מהאי טעמא לא הוה ליה לחיובי אתולדה במקום אב דכיון דעיקר מלאכות ממשכן גמרינן להו והנך דלא הוו במשכן משום דדמו להנך דהוו במשכן קא מחייבינן להו וקרו להו תולדה א"כ מאיזה טעם תחייב אתולד' במקום אב אלא הכי גרסי' הך דהואי במשכן חשיב' קרי ליה אב וכו' והשתא ניחא דכיון דבחשיבות תליא מילתא איכא למימר דסביר' ליה לרבי אליעזר דאין שינוי זה מועיל אלא לגבי קריאת שם בלבד דזה קרוי אב וזה קרוי תולדה אבל לענין דינא כולהו חשיבי לחייב עליהן כא' אי נמי גרסינן הך דהואי במשכן וחשיב קרו ליה אב וכו' ולפי גירסא זו בעינן תרתי וכמו שכתבו התו' בריש בבא קמא והילכך משני נמי שפיר דלאקרויי אב בלבד בעינן תרתי אבל לענין דינא לחייב על זה כמו על זה בחד סגי: כך נ"ל שמעתין למאן דמפרש דלא קא משני לר"א שום נפקות' וניחא דבריש ב"ק קא בעי לרבנן ומאי איכא בין אב לתולד' ולרבי אליעזר קא בעי אמאי קרי ליה אב וכו' אלמא דהשאלות אינם שוות ומיהו מלשון התוס' ז"ל שם בריש בבא קמא לא משמע כן ומה שנראה לי כתבתי והא כתיבנא נמי דלשיטת התוספות דבשמעתין דקא משני נפקותא גם לרבי אליעזר בעל כרחין לא גרסינן אלא הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדכתיבנא לעיל:
ומכל מקום הר"מ במז"ל פסק כרבנן בפרק ז' מה' שבת שכתב וז"ל אחד העושה אב וכו' אם כן מה הפרש יש בין האבות והתולדות אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד שהעושה בשוגג אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת אחת על כל אב ואב ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת עד כאן:
ולענין קריאת שם אבות תלאן הרב ז"ל במעשה המשכן שכתב בפי' המשנה בפרק כלל גדול וז"ל וכל אלו האבות שמנה מפני זה קראם אבות לפי שהיו במעשה המשכן שזכר אותן הכתוב בשם מלאכ' וכל הדבר שנתלה או הדומה בא' מהן יקרא תולדה כמו שחלקנו ע"כ והיינו משום דדוקא לרבי אליעזר איכא חילוף גרסאות לפי הפירושים וכדכתיבנא אבל לרבנן לעולם במשכן תליא מילתא וכתב הרב ז"ל בה' שגגות פרק ז' וז"ל העושה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת ואצ"ל העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת א' עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד יראה לי שהוא חייב שני חטאות עד כאן:
ונשאל הרב רבי אברהם החסיד ז"ל בנו של הרב ז"ל למה אמר אביו ז"ל יראה לי והלא גמר' ערוכה הוא בריש בבא קמא נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי א"נ שתי תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואילו עביד אב ותולד' וכו' ולא נהירא תשובתו וכמו שכתוב בכסף משנה והעלה שם דהיותר קרוב שלא היה גורס בגמר' אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי ולכך כתב יראה לי ואין דרכנו לתרץ לשון הרב ז"ל בחילוף גירסא אי לא אשכחן לה בשום ספר כתיבת יד והכא לא אשכחן שינוי בזה בספרים וכל שכן דגרסינן נמי הכי בשמעתין בפרק הזורק ודע דגרסינן בפרק כלל הזורה הבורר וכו' היינו זורה היינו בורר היינו מרקד אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל מילתא דהויא במשכן אף על גב דאיכא דדמיא לה חשיב לה. ע"כ. והילכך איכא למימר דכיון דלא נתחלקו אלו האבות אלא משום דהוו במשכן דמעשה המשכן אחשבינהו וחלקינהו מעתה התולדות שלא היו במשכן איבעי לן למימר דכשהן דומין זה לזה כעין זורה ובורר שלא יהיה חייב על כל אחת ואחת דמאי דקאמ"דאי עביד שתי תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא היינו בתולדות מוחלקין לגמרי כגון תולד' חורש בהדי תולדת זורע אבל חולדות הדומין זה לזה כגון המחבץ שהוא תולדת בורר והבורר שמרים מתוך המשקין דלרבי זירא הוא תולדת מרקד וכדאיתא בפרק תולין הוה אמינא דאינו חייב אלא אחת להכי כתב הרב ז"ל דיראה לו דבכל גונא דעשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד חייב שתים ואפי' יהיו דומין זה לזה דכיון דנתחלקו האבות בהוויתן במשכן גם תולדותיהן נתחלקו ואף על גב דלא הוו במשכן:
ומכל מקום לדעת הרב ז"ל קריאת שם אב תלוי במשכן ודוקא לגבי שבת אבל בשאר דוכתי כגון בנזיקין דתני ארבעה אבות נזיקין בריש ב"ק להך דכתיבן בקרא בהדיא קרי אבות וכמו שכתב רש"י ז"ל בריש ב"ק והיינו דבשמעתין לגבי הוצאה והכנסה דלא תליא במשכן תלי קריאת שם אב ותולדה בכתיבא או לא כתיבא וצריך לפרש דעת הרמב"ם ז"ל דקרי להכנסה אב דמאי דפרישנא לעיל לא נהירא וכדכתי' ועוד דבשמעתא קמיית' כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל אמר רבאשי תנא להכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי מדתנן המוציא מרשות לרשות חייב פירוש מדקתני מרשו' לרשות ולא קתני מרשות היחיד לר"ה וכדאיתא להדיא בפ"ק דשבועות דפרכינן עלה ואימ' דקא מפיק מרה"י לרה"ר ומשני אם כן ליתני המוצי' מרה"י לר"ה וכו' והאי דקאמר מי לא עסקינן מדוקיא דלישנא קא דייק לה ואיכא למידק דאם איתא דאף מוציא מר"ה לרשות היחיד קאמר אמאי לא תני לה במתני' והא לא תני התם אלא אבות אבל תולדות לא תני התם כלל והכנסה תולדה דהוצאה היא כדאמר הכא אבות מאי ניהו יציאו' ובפרק הזורק נמי אמרינן הוצאה אב הכנסה תולדה ותירץ ר"ת ז"ל לפי שהוצאה מלאכה גרועה היא והוה אמינא שאין לה תולדה לפיכך הוצרך לכוללה עמה והרמב"ן ז"ל כתב דרב פפא לית ליה דהכנסה תולדה אלא הכנסה כיציאה גמורה ושניהן אב אחד ומלאכה אחת ולפיכך מני לה התם ולא מנו לה אלא בחדא וא"ת הכנסה דמיקריא אב מנלן י"ל דנפקא ליה מההיא דאמרי' בפרק במה טומנין דתניא התם הם העלו הקרשים מקרקע לעגלה אתם אל תכניסו מר"ה לרה"י וא"ת אם כן למאי איצטריכינן למילף הוצאה מויכלא העם בפרק הזורק תפוק לי ממשכן כדקתני התם הם הורידו אתם אל תוציאו י"ל דלא איצטריך איצטריך ויכלא אלא לגלויי דהכנסה והוצא' שבמשכן מכלל המלאכות הן וגמרינן להו ממשכן ואי קשיא לך הא דאמרינן התם בפרק הזורק ולרבי אליעז' דמחיי' אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה הך דהואי במשכן חשיבא וכו' דאלמא הכנסה לא הויא במשכן איכא למימר דאשאר אבות מלאכו' ותולדותיהן קאמר ולרבינו אליעזר קאמר אבל הכנסה איתא במשכן ודאמרינן התם מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה היא ההוא לישנא דלא כרב פפא ומיהו מיהא הות במשכן כדאמר בפ' במה טומנין ואפ"ה קרי לה תולדה כדאמרינן דקרי שובט ומרקרק תולדות כדאיתא בפרק כלל גדול ואף על גב דהוו במשכן ולא חשבינן להו באנפי נפשיהו כדאמר התם שובט בכלל מיסך מרקרק הרי היא בכלל אורג וא"ת ומאי אולמיה דהוצאה מהכנסה דקרי לה אב ולהכנסה קרי תולדה כיון דתרויהו הוו במשכן יש לומר משום דויכלא העם מהביא טפי משמע הוצאה ומיהו לרב פפא כיון דתרויהו הוו במשכן ולא חשיבא חדא מחברתה שנה שתיהן בכלל המוציא מרשות לרשות דמלאכה אחת לגמרי הן ורבא דקא מתרץ רשויות קתני סבר דהכנסות תולדות ולא נשנו בכלל אבות מלאכות זו היא שיטתו של רבינו נרו' ולפי מה שכתבו בתוספות אפשר דההיא דפרק הזורק כותיה דרב פפא נמי אתיא שהם ז"ל כתבו דהכנסה דהתם היינו הכנסה דבעל הבית דליתא במשכן דאילו הכנסה דעני למה לן למילפה התם מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי בלאו הכי נמי תיתי לן מדהות במשכן וכדאמר בפרק במה טומנין אלא ודאי לא נפקא לן מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי אלא הכנסה דבע"ה דהם העלו קרשים מקרקע לעגלה היינו הכנסה דעני העומד בחוץ עכ"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו: והר"מ במז"ל לא חילק בין הכנסה דעני להכנסה דעשיר הילכך משמע דקא מפרש כהרמב"ן ז"ל ופסק כרב פפא דהא רב אשי ורבינא מריהו מפרשי למילתיה ודייקי ממתניתין כותיה משמע דכוותיה ס"ל ולהכי פסק ז"ל דהכנסה אב גמור כהוצאה כרב פפא והילכך מעתה כיון דשמעתין לא אתיא כרב פפא וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל דבשמעתין ס"ל דהכנסה תולדה לא מכרעא מילתא למימר דהרב ז"ל לא גריס בשמעתין וממאי דבשבת קאי וכו' עד אשכחו הוצאה וכו' דאיכא למימר דאיברא דשפיר גרסינן לה ומיהו היינו למאן דסבירא ליה הכנסה תולדה דאלמא בעי קרא להדיא להוצאה אבל הכנסה דלא איירי בה קרא להדיא קרויה תולדה ואמטו להכי שקיל וטרי בה גמרא וממאי דבשבת קאי וכו' לאשכוחי קרא דאיירי להדיא לאסור הוצאה בשבת ואף על גב דהויא במשכן משום דמלאכה גרועה היא וכמו שכתבו התוספות ז"ל בכמה דוכתי וכדכתבינא לעיל:
ומיהו למאן דס"ל דהכנסה אב גמור כיציאה ואף על גב דלא כתיבא לא איצטרכינן למילף הוצאה מויכלא אלא לגילוי מילתא בעלמא שההבאה קרויה מלאכה וכמו שכתב הרב ז"ל ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר וכו' הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה והילכך קשיא על הרב המגיד ז"ל היאך פתיק מה שכתב רבינו האיי גאון ז"ל בדברי הרב ז"ל והרי הרב ז"ל לא פסק בשמועה זו וגם דחיקא טובא לומר דרבינא ורב אשי דס"ל כרב פפא בריש מכילתין ואינהו נינהו מריהו שקלו וטרו הכא בשמעתין דלא כוותיהו ואמאי פשיטא ליה כולי האי בשמעתין למימ' מיהו הוצאה אב הכנס' תולדה ועוד לקמן נמי עלה הא דת"ר מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רבי מחייב וכו' כפשיטות למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב אי איתא דהכנסה כהוצאה ושניהם אב אחד ומלאכה אחת כמו שכתב הרמב"ן ז"ל לדעת רב פפא הוה ליה לאקשויי לכ"ע דהא לרב יוסף בפ' אמרו לו קצר וחזר וקצר אפילו לרבי אליעזר אינו חייב אלא אחת והוצאה והכנסה כקצר וקצר דמיין לדעת רב פפא ודוחק לומר דלא פריך למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב אלא לרבה דסבירה ליה דקצר וחזר וקצר נמי סבירא ליה לרבי אליעזר דחייב תרתי וה"ק למימרא דמחייב וכו' דכיון דסבירא ליה לרבי אפילו בהוצאה והכנסה דשניהם אב אחר נינהו חייב תרתי דדמו לקצר וקצר כ"ש דמחייב אתולדה במקום אב כך היה נראה לפרש והוא דוחק דסוגיא דשמעת' התם בפ' אמרו לו אזלא כרב יוסף ונראה לפרש כל השמועות לדעת רבינו ז"ל הכין והוא כי הרב ז"ל חילק מלאכות של שבת לשלשה חלקים החלק הא' קראו אבות והחלק הב' קראו מעין אבות. החלק השלישי קראו תולדות. וכן כתב להדיא בפ"ז מה' שבת וכדבעינן למכתב בס"ד גם בפ"ח כתב הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וכו'. ע"כ: הרי שכתב לשון חלוק דלזומר קראו מעין ולמשקה את הצמחין קראו תולדה גם בה' שגגות פ"ח כתב וז"ל ובכר נתבאר בה' שבת האבות והתולדת והמלאכות שהן מעין אבות עד כאן: והאבות הם אשר היו במשכן ומעין אבות הן הדומין לאב בדמיון גמור אלא שחלוקה ממנה באיכות הפעולה או באיכות הנפעל כגון הקוצר והבוצר שהם בדמיון גמור אלא שחלוקין הנפעלין וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל: והתולדות הם הדומין לאב במקצת: והא דתניא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן קא מפרש הרב ז"ל דהן מעין האב דהיינו זורע ונקראו מעין אבות והן אב אחד מאבות מלאכות וענין אחד הוא שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוין ולפירושו ז"ל ניחא מאי דקשיא להו לתוספות ז"ל עלה הא דאמרינן בפרק כלל גדול אלו אבות מלאכות אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב על תולדה דלמה לי למתני אלו אבות וכו' לאפוקי מדרבי אליעזר והא מרישא ש"מ דתנן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ותרצו בתוספות דאי מרישא ה"א מעין מלאכה אחת היינו שתי תולדות מאב אחד אבל אאב ותולדה דידיה מחייב תרתי קמ"ל: וקשה דבכריתות בפרק אמרו לו אמרינן אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי רבי אליעזר חייב על כל ולדי מלאכות במלאכות וכו'. הא קמן להדיא דמהך אתינן לאפוקי מדברי אליעזר בדוחק יש לתרץ דהתם בכריתות אסיפא דאידך מתניתין דתנן אלו מלאכות וכו' קא סמיך וכדאמרינן הכא בפ' כלל גדול ולדעת הרב ז"ל ניחא טפי דרבי אליעזר אתרתי פליג וקא מחייב בין אמעין אב במקום אב בין אתולדה במקום אב ומרישא דתנן העושה מלאכות הרבה מעין וכו' לא שמעי' דאתא לאפוקי מדרבי אליעזר אלא במעין אב דכולהו כחדא מלאכה דמיא ודמי לקצר וקצר דלרב יוסף אפילו רבי אליעזר מודה דלא מחייב אלא חדא הילכך איצטריך הא דתנן אלו אבות מלאכות וכו' לאפוקי מדרבי אליעזר דאפילו אתולדה במקום אב לא מחייבינן אף על גב דהן מלאכות חלוקות וכן כתב הרב ז"ל בפי' המשנה דרבי אליעזר בתרתי פליג דבמסכת כריתו' בפ"ג עלה הא דחנן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' כתב ז"ל וז"ל צריך אתה לזכור כל מה שבארנו בשביעי משבת ואחר כך תדע שרבי עקיבא שאל ממנו שתי שאלות האחת מי שעשה מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת בשבת א' כגון שיהיו ארבע וחמש מלאכות כולן מעין אב אחד או כלן תולדות אב אחד ושגג באותן תולדות בשבת א' אם הוא כמי שעשה אבות הרבה בהעלם אחת שחייב על כל אב ואב או אינו חייב אלא אחת הואיל והן מעין מלאכה אחד השיבו שהוא חייב על כל אחד ואחד לפי שהתולדות לדעת רבי אליעזר כאבות דמיין ולא קבל ממנו רבי עקיבא וכו'. עד כאן. כך כתוב בנוסחא מדוייקת בלשון ערבי. ועלה הא דתנן בריש פרק כלל גדול העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אח' אינו חיב אלא חטאת אחת כתב ז"ל וז"ל ואמרו מלאכות הרבה מעין מלאכ' אחת הוא שיעשה בשגגה מלאכות הרבה מעין אב אחד כמו שיבצור ויקצור וימסוק בהעלם אחד וכן אם עשה בשגג"אב מאבות מלאכו' עם תולדותיו אינו חייב אלא חטאת. אחת ודרך משל אומר שטחן חטים בשגגה שהוא אב מאבות מלאכו' ואחר כך ישור עץ במשור לקבל הנסורת שלו ויסוף חתיכה של מתכת לקחת שפייתה וכל זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לפי שהנסורת והשפייה תולדות טוחן הן: עד כאן. כן כתוב בלשון ערבי בנוסחא מדוייקת: והקשה הרב רבי משה הכהן ז"ל על הרב ז"ל אם כל אלו הם אבות אמאי חשיב מ' חסר א' ה"ל לחשוב יותר מנ' ועוד דאמרי' בכמה מקומות מלאכה דהוה במשכן חשיבא וקרי לה אב דלא הוה במשכן קרי לה תולדה וחופר וחורש ומבריך ומרכיב ובוצר ומוסק לא היו במשכן וכו' ולכך פירש דהא דתניא הקוצר והבוצר וכו' כולן מלאכה אחת הן שהן תולדות לאב אחד:
ודע דכדי לתרץ זה כתב הרב ז"ל בפי' המשנה ז"ל ואלו האבו' כלם דמיונות והוא כי אמרם קוצר הוא מאבות מלאכו' וכמו כן על התולש צמח מחובר לארץ כשכונתו באותו דבר שתולש כמי שאורה תאני' או בוצר ענבי' או חובט זתים כל א' מאלו המלאכות לא נאמר בהם שהן תולדות קוצר אבל הוא קוצר ממש כאשר לא נאמר במי ששחט כבש או שור שהוא תולדת השוחט או במי שבשל תבשיל מן התבשילין שהוא תולדת האופה אלא הוא אופה עצמו וזהו שאמרו בו מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אבל התולדה היא שתקח ענין אותה המלאכה המנויה באבו' בשכלך ובאיזה מקום שתמצא אותו הענין הוא תולדה לאותו האב המשל לזה אמרנו כי הטוחן הוא מאבות מלאכו' וענין הטחינה הוא כתיתת החלק הגדול ועשייתו חלקי' קטנים ולפיכך חתוך הירקות בשב' או נסירת עץ לקבץ הנסורת שלו או שפיית חתיכת מתכת לקחת טחינתו כל זה תולד' טוחן וכמו כן ענין הבשול הוא רפיון העצמי' הקשים וכו' ע"כ. כן כתוב בנוסחא מדוייקת בלשון ערבי: והשתא ניחא דלית כאן שום תוספ' מנין על מה שמנו ארבעי' חסר אחת וגם אף על גב דלא תמצא מבריך ומרכיב ובוצר ומוסק במשכן מכל מקום נקראו אבות לפי שהם כאבות ממש והם ענין אחד ולכך הרב ז"ל שינה לשונו מלשון המשנה דבמשנה הוזכרו המלאכות בלשון אדם הפועל וכדקתני הזורע החורש וכו' והרב הזכיר שם הפעולה וכדקאמר החרישה והזריעה וכו' והיינו כדי לכלול בכל אב מה שהוא מעניינו:
ומכל מקום אף על גב דהרב כתב בפי' המשנה דכל הני דאמרינן עליהו מעין האבות היינו באב ממש כגון בוצר או אורה דהוא כקוצר ממש בע"כ אית לן למימר דלאו קוצר ממש קאמ' דהא רבי אליעזר לדעת רב יוסף מודה בקוצר וקוצר שאינו חייב אלא אחת ובקוצר ובוצר מחייב תרתי וכדכתבינן לעיל דרבי אליעזר בתרתי פליג וכן בפ"ז מה' שבת לאחר שכתב אבל אם טוחן וחתך הירק ושף לשון של מתכת בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחד וכו' כתב ז"ל העושה מלאכו' הרבה מעין מלאכ' אחת בהעלם א' אינו חייב אלא חטא' אחת כיצד הרי שזרע ונטע וכו' ע"כ: אלמא דלאו ממש זורע הויא אלא הוו מעין זורע דאי זורע ממש קאמר לא היה צריך ללמדנו דזרע וזרע אינו חייב אלא אח' גם היין מן הפרק כתב ז"ל ומגיף המלאכה הנעשי' בשבת תדע מעין איזה אב היא ותולדת איזה אב היא ע"כ: אלמא גם כדי לידע מעין איזה אב היא צריך הבחנת השכל קרוב לידיעת תולדת איזה אב הוא הלכך מה שכתב הרב ז"ל בפי' המשנה דבוצר הוא קוצר ממש לאו ממש קאמר אלא כדי לשלול שאינו תולדה שהיא רחוק' מן האב להכי קאמר דהוא קוצר ממש מפני שדומה לאב בדמיון גמור ומיהו מ"מ חלוקין הן בנפעלין וכדכתיבנא ואיברא דלרבנן דלא קא מחייבי תרתי אלא באבו' אין חילוק בין האבו' הגמורי' להני דמעין אבות וכל הל"ט מלאכו' וכל שהיא מעניינם נקראו אבות מלאכו' אליבא דרבנן ומיהו לרבי אליעזר דקא מחייב תרתי אתולדה במקו' אב ואמעין אב במקו' אב כגון קצר ובצר אבל קצר וקצר לא מחייב תרתי יש חילוק בין האבות הגמורי' למעין אבות ומשמע דההכנסה לגביה הוצאה הוא מעין לדע' הרמב"ם ז"ל וסבירא ליה דבהכי פליגי בשמעתא קמייתא דשב' דמעיקר' קא משני הכא דעיקר שבת הוא תני אבות ותני תולדות התם דלא עיקר שבת וכו' פי' וסבירא ליה דההכנסה היא תולדה משום דויעבירו קול במחנה לא משמע אלא הוצאה ורב פפא סבירא ליה דכיון דהסברא נותנת דמה לי אפיקו מה לי עיולי הילכך איבר' דאב גמור לא הוי ומיהו מעין הויא שההוצאה וההכנסה הבאה ממקום למקו' הוי וענין אחד הוא והשתא ניחא מאי דקשיא להו לתוס' ז"ל דמ"ש דתני גבי אבות מלאכות מ' חסר אחת תולדה דהוצא' ולא תני שום תולדה דכל שאר אבות ונדחקו בתירוצה גם הרשב"א ז"ל נדחק בחידושיו וכדכתבינן לעיל אבל השתא דאמרי' דלא הויא תולדה אלא מעין. אב לא קשיא כלל דבכל שאר האבו' נמי הרי נכלל בו מה שהוא מעניינו וכמו שכתב הרב ז"ל בפי' המשנה וכדכתבינן לעיל ולכך קיצר בהם אבל בהוצא' כדי לבטל בו ההכנסה האריך ותני המוציא מרשו' לרשו' משום דסוף סוף לא דמיא הוצאה להכנסה דזו היא אפוקי וזו היא עיולי:
ואף על גב דקרינן להכנסה מעין אב מכל מקום זימנין כד בעינן לדמויה לתולדה קרינא לה תולדה תדע דתנן בכריתות פרק אמרו לו אמר ר"ע שאלתי את רבי אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' ופי' רש"י ז"ל מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת תולדות הרבה של אב אחד וכו' גם בכולה שקלא וטריא דגמרא קרי להו ולדי מלאכות וכדאיתא התם בגמרא בכמה דוכתי והיינו טעמא דקרי להו תולדות משום דכיון דלרבי אליעזר דעליה דידיה קאי כולה שקלא וטריא פליג בתרוייהו דמעין אב במקום אב ובתולדה במקו' אב דאילו קצר וקצר לרב יוסף אליבא דרבי אליעזר לא מחייב אלא חדא אבל קצר ובצר מחייב תרתי וכדכתבינן לעיל להכי קרנהו גמרא לתרוייהו תולדה דסוף סוף מעין אב נמי לא הויא אב גמור והשתא ניחא שמועתינו לדעת הרב ז"ל דהא דקאמר מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה לאו תולדה ממש קאמר אלא דלא הויא אב גמור ומשום דבעי לאקשויי ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה וכו' דלדידיה ודאי מעין אב ותולדה כחדא חשיבי וכדכתבינן להכי קרי ההכנסה תולדה לגבי ההוצאה ואף על גב דהויא מעין אב ולקמן נמי דקא פריך למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב דקרי להכנסה תולדה לאו תולדה ממש קאמר אלא מעין אב ומשום דלרבי אליעזר מעין אב ותולדה כחדא חשיבי וכדכתיבנא להכי קרי להו לתרוייהו תולדות וה"ה בכל דוכתא דבעינן לדין מינייהו לתולדות קרינן להו תולדות:
ובזה נשיב מאי דקשיא ליה לשואל דבה' שבת כתב דזומר ובוצר הן אבות מלאכות ובה' שמיטה ויובל וכו' דאיברא דכתב הרב ז"ל דהם ענין אחד עם האב ומיהו לא קראם אב גמור כגון זורע וקוצר אלא דזומר מעין זורע וכמו שכתב לקמן בפ"ח ובוצר מעין קוצר ומה שכתב בה' שמיטה ויובל פ"א אפרש בקוצר השמועה דבמסכת מועד קטן ובזה יתפרש היטב בס"ד דגרסינן התם אתמר החורש בשביעית רבי יוחנן ורבי אליעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ופריך גמרא לימא בדרבי אבין אמר רבי אלעזר קמפלגי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל וכו' ומשני דכ"ע לית ליה דרבי אבין ומ"ד לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הילכת' כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב אתולדה אחרינא לא מחייב ולא והתניא וכו' ע"כ והרב ז"ל פתק כמ"ד אינו לוקה וכתב בכסף משנה דהיינו משום דרבא דאמר אהני מחייב אחרנייתא לא מחייב ס"ל כותיה ולא ידעתי מהו דאדרבה רבא פליג דלדידיה כל האבו' אסר רחמנא ולא ממעטינין מהן דרשא דזמירה ובצירה אלא התולדו' ולא אבות ומ"ד אינו לוקה ממעט מהך דרשא אפי' חרישה דהוי אב ויש לפרש דה"ק דכ"ע לית להו דר' אבין אלא שפיר הויא כלל ופרט וכלל ובשנה השביעית שבת שבתון וגו' כלל שדך לא תזרע וגו' פרט שנת שבתון יהיה לארץ חזר וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט ונרבי כל מידי דדמי לפרט ומ"ד לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי, זמירה בכלל זריעה, וכו' וכיון דבע"כ זמירה ובצירה אתי למעוטי שאר תולדות גבי זריעה וקצירה אתו למעוטי שאר האבות ולא ניתן לידרש בכלל ופרט וכלל ולא נהירא דאימא אהני מידת כלל ופרט וכלל לאתויי שאר אבות ואהני מיעוטי דזמיר' ובצירה למעוטי תולדות ומהי תיתי למעט נמי שאר אבות כולהו ונראה דהכי קא דריש דאיברא אילו היו זמירה ובצירה מכלל התולדות אה"נ דהוה דרשינן הכי אבל זמירה בכלל זריעה דהיינו מעין זריעה ובצירה בכלל קצירה והתנא דמני מ' מלאכות חסר א' לא רצה למנותן משום דהם כלולים באבות וכדכתיבנא לעיל והיאך הכתוב פרטן אלא פרטן הכתוב ללמדנו בין על האבות בין על התולדות דאינו לוקה עליהן ולפי שאלו הם מעין אבות כלולים מאבות ותולדות אמרי דאתו ללמד על האבות ועל התולדות ואילו הוו תולדות לא היו מלמדים כי אם על התולדות לבד ואפשר דאילו היו תולדות גמורים לא היו מלמדים כלל דהוה אמינא קא מני קרא אבות וקא מני קרא תולדות ומיהו כיון דהוו מעין אבות והם כלולים באבות לא היה צריך הכתוב לפרט אותן ולא פרטן אלא ללמד אכולהו וכדכתבינן תדע דלקמן אמרינן כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לה גמרא לפטורא ולא ידענא מאי גמרא ומאי תוספת רבי אלעזר אמר חריש וה"ק יכול ילקה אחרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ונסיב לה גמרא לפטורא דאם כן כל הני פרטי למה לי ורבי יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה וכו' ע"כ וקשיא להו לתוספות דאמאי לא קאמר תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר לעיל אינו לוקה ותרצוה בתוספות ואני אוסיף נופך משלי דליכא למימר דרבי אלעזר דלעיל הוא דאמרינן אינו לוקה משום דפירש דברי רב דימי כן דהא אין הלימודים שוים דהכא קא יליף לפטורא משום דא"כ כל הני פרטי למה לי ולעיל לא סגי ליה בהכי משום דאיכא למדרש כל הני פרטי ולמילף נמי בכלל ופרט וכלל וכדדרשינן בריש מרובה לכך יליף לה מדפרט זמירה ובצירה וכדפרשינן וזהו דרשה גמורה ועליה אין להשיב וכיון דאין הלימודים שוים אלמא דלא אזיל לשיטתיה אלא דפירש דברי רב דימי בחרישה בטעם שאינו נכון ולדידיה לא סבירא ליה וכמו שפירשו התוספות ז"ל בתירוץ ראשון ורבי יוחנן קא מפרש דברי רב דימי בימים שהוסיפו וכו' דבהכי מיתרצא לישנא דרב דימי טפי ומיהו לענין דינא סבירא ליה דאין לוקין בטעם נכון וכדכתבינן לעיל ורבי אליעזר פליג בטעם דסבירא ליה דאין כאן גמרא לפטורא דחרישה אלא לומר כל הני פרטי למה לי ואלו בקל יש למצוא להם מיעוטים והמידה דכלל ופרט וכלל תדרש ופסק הרמב"ם ז"ל כרבי יוחנן ובירושלמי פרק כלל גדול דשבת סיימו להדיא דרבי יוחנן סבירא ליה דאין לוקין:
ומיהו בירושלמי נסיב גם הא דרב דימי להפך דרבי יוחנן פריש לה בחרישה עיין שם ומכל מקום גם לגמרא דידן אין לסיים דרבי אלעזר הוא דקאמר אין לוקין וכדכתבתי' ופסק הרב ז"ל כרבי יוחנן וכמו דסיימו בירושלמי ואף על גב דלכאורה רבא פליג וכדכתיבנא והיינו דכפל גמרא לאקשויי ולא והתניא שדך וכו' עלה דרבי יוחנן דחרישה אף על גב דכבר אקשי לה עלה דרבא משום דרבא לא איירי אלא בתולדות ולכך איכא למימר דכל מאי דתני בברייתא היינו אסמכתא בעלמא אבל לרבי יוחנן דאפילו אחרישה נמי לא לקי הא ודאי קשיא טפי דקתני אפילו אתולדות דמקרא נפיק דלא יעשה ומשני דאפילו הכי איכא למימר דהיינו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ומכל מקום פסק הרב ז"ל כמ"ד אינו לוקה דטעמיה מסתבר וכדכתיבנא:
ולמדנו מפסקו ז"ל דאדרבה משום דסבר דזמירה ובצירה אינן תולדות גמורים אלא מעין אבות להכי פסק בחרישה דאינו לוקה עליה והא דנקט בלשונו על שתי תולדות אלו וכו' לאו דהוו תולדות אלא דקרנהו תולדות משום דאתו למילף גם על התולדות והא כתיבנא דזימנין דקרו להו גמרא למעין אבות תולדות משום דבעו למידק מיניהו לתולדות ולרבא הא כתיבנא דלא אתו למידן אלא על התולדות הילכך מוכרח למנקט לשון תולדות וגם לרבי. יוחנן אף על גב דאתו למילף נמי על האבות מכל מקום הא יליף נמי על התולדות ולכך לא זו גמרא מלמנקט בהו לשון תולדות ולאו דוקא דכל מעין אבות זימנין דקרו להו גמרא תולדות וכדפירשנ' לעיל והרב נקט נמי כלישנא דגמרא ועיקר טעמו ז"ל משום דהוו כעין אבות ודו"ק דקא מסיים הרב ז"ל כיצד החופר או החורש וכו' וכן המבריך וכו' ע"כ. דנקט חלוקות דלא נזכרו בגמרא כלל ועיקר פלוגתא דגמרא בחרישה ובמאי דכתיבנא ניחא דנקט כל מעין אב וממילא יליף נמי לאב גמור וכדכתיבנא כנ"ל ועלו דברי הר"מ במז"ל כהוגן וליכא עליה שום קושיא לא מדידיה ולא מהגמ':
גם לרש"י ז"ל לא קשיא ולא מידי דהא כתיבנא לעיל דלגבי שבת דוקא תלוי קריאת שם אבות במשכן אבל בשאר מילי כגון בנזקין תלוי במאי דכתיבא להדיא והילכך גבי שביעית נמי תלוי במאי דכתיבא וזריעה וקצירה וזמירה ובצירה דכתיבן להדיא בקרא קרויין אבות ושאר עבודות שבשדה וכרם דאסמיכנהו אקרא וכדאיתא במסכת מ"ק וכדכתבינן הם תולדות ולרבא לא הוו אלא מדרבנן וכמו שכתבו התוספות וכן כתב רש"י להדיא בריש פרק כלל גדול ומה שכתב לקמן זורע אב מלאכה ונוטע נמי וכו' אבל זומר תולדה מיירי לגבי שבת דוקא ומשמע דסבירא ליה כהר"מ במז"ל חוץ מבזומר דפליג עליה וסבירא ליה דהויא תולדה והיינו טעמא משום דבזומר אמרינן חייב משום נוטע והנוטע וכו' משום זורע והילכך כיון דנחתינן ליה תרי דרגי מזורע דהיינו האב הגמור להכי קרי ליה לזומר תולדה ומה שאמרו דזומר ובוצר הן תולדות היינו לגבי שבת ומיהו לגבי שביעית כיון דכתיבן ביה להדיא נקראו אבות וכל זה ברור מאד לא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו אבל להפיס דעת החכם השואל הארכתי גם הארכתי בפי' שמועות ולשונות התוספות ז"ל והר"מ במז"ל יען כי ראיתי באותה פיתקא דכתיבה כמאן דתהי בקנקן ולכן אמרתי תורה שלימה לא תהיה כשיחה קלה והאל ינקנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויראנו נפלאו' מתורתו: