אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן לו

סימן לה

שאלה. ראובן היה לו פיתקא על נכרי מכתיבת יד הנכרי בסך מעות ומכרה לשמעון ולוי בכתיבה ומסירה וכתב שטר עליהן בכל חזוקי סופר וז"ל השטר בפנינו עדים ח"מ מכר פלוני החכם פוליסא שיש לו על מסיר פאולו מדייני הקונצול של פרנסיא ופיירו בזאלו שהיא בסך מאתים וחמשים פרחים זהב קרונש' מכירה גמורה מעכשו לפלוני ולפלוני וזקפו עליהם המעות הנז' להחכם הנז' חוב גמור ומלוה זקופה מעכשיו וקבלו עליהם לפורעם לו בסוף חדש תמוז הבא ראשון פרעון גמור בשלימות בלי עכוב ואחור כלל ובלי ערעור וטענה בעולם ושניהם הנז' ערבנים קבלני' זה בעד זה על המעות הנז' להחכם הנז' חוב גמור ומלוה זקופה מעכשו וקבלו עליהם לפורעם לו בסוף חדש תמוז הבא ראשון פרעון גמור בשלימות בלי עכוב ואחור כלל ובלי ערעור וטענה בעולם ושניהם הנז' ערבנים קבלני' זה בעד זה על המעות הנז' לחכם הנז' לזמן הנז' כנז' באופן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ושעבדו כל נכסיהם שקנו ושיקנו מקרקעי ואגבן מטלטלי שהיו אחראין וערבאין לפרעון המעות הנז' וכל זמן ששטר זה קיים בידו האמינוהו עליהם ועל יורשיהם אפילו קטנים ויגבה המעות הנז' בלא שבועה והקנה להם החכם הנז' הפוליסא הנזכר' בכתיבה ובמסירה בפנינו וכן אמר להם קנו לכון פוליסא דא איהי וכל כח וזכות ושעבודא דאית לי בה וקבל עליו החכם הנז' שלא ימחול לשום אחד מהנכרי' הנז' המעות הנז' לא כולן ולא מקצתן בשום אופן והודו הקונים הנז' שקראו הפוליסא הנז' וידעו שהיא בעצמה המכורה להם כנז' וקנינו מידם על הכתוב עליהם לעיל ומהחכם הנז' על הכתוב עליו לעיל קנין שלם מעכשו מהקונים הנז' במקום שבועה כתקנת חכמים יצ"ו וכתקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי מדעתם ומרצונם בלי אונס כלל והיה זה ביום רביעי חמשה ימים לחדש ניסן שנת השמ"כ ליצירה פה מצרים והכל שריר וקים. יוסף סומך יוסף בן סהל. עכ"ל השטר: ונפטר ראובן החכם לבית מו וחיי לרבנן שבק ובאו יורשי ראובן החכם לתבוע משמעון ולוי וטענו שמכירת הפתקא של הנכרי לא שויא ולא מידי דלא מהניא כתיבה ומסירה אלא לכתיבת יד ישראל וכמו שכת' הטור בסי' ס"ו אבל לא לכתיבת יד העובד כוכבים והיורשי' טוענים דלא שנא דכיון דמהניא לגבות באותיות אלו אפילו מבני חרי שפיר נקנין בכתיבה ומסירה:

וגם שכבר זקפו עליהם שמעון ולוי בחוב גמור ומלוה זקופה וקנו מידם על זה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה וז"ל המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל אע"פ שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב וכו' עד שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב: ע"כ. יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים ל.

תשובה. זה כמה ימים נשאלתי על זה ואחר עד עתה מלהשיב עליה לרוב פשיטותה דברירא ודאי טובא שהדין עם היורשים וגם כי ראיתי שכן נזרקה הלכה מפי כל בעני הוראה אשר בעיר ובפרט החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר שמעון אשכנזי זצ"קל הורה הורה בפשיטות שכל כתובת יד אפילו של עובדי כוכבים נקנית בכתיבה ומסירה וכן הוא הנכון ודאי וכדבעי' למכתב בס"ד ולא ואיתי לשום אחד מהיודעים חולק על זה מעתה מה היה לי להשיב עוד ולחדש בפשיטות הייתי צריך לחפש באמתחות בעלי התשובות ובעלי החידושין כמנהגי וכעת ידי אסורות כי ספרי אינם אתי וגם כל רעיוני ושעפי נגד ירושלים אשר שם ביתי ואני פה כגר בארץ וכאורח נטה ללון לכן משכתי ידי הגם כי הפצירו בי עד בוש ועתה שמעתי אשר קם פה בעירנו מי שלא ראה מאורו מימיו ולא הכיר צורתא דשמעתא קרבות יחפץ יחפש עולות בחפ"ץ מחופש מדבריהם בדויין ואף על יתום יפול ומשלח אלמנות ריקם ולכן שלא לעשות תורה שלימה פלסתר ולכוף על האמת פסכתר ולהקים זרועות יתומים בכתר האמת ולא ישמע צעקתם בגבולנו אמרתי לא עת לחשות וישמע קן קלמוסא וקן מגילתא מהמושכים בשבט סופר ומאן דלביש מדא ילבש מדא וגם אם יהיו דבריהם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך ואי יימא מאן דלא לביש מדא למאן דלביש מדא שלח מדייך ואנא אלבישיה יסכר פי דוברי שקר והאמת יורה דרכו:

ונראה דפשיטא ודאי דשתי טענות היורשים הם נכונים בטעמן כי מה שטענו דלא שנא כתיבת יד עובדי כוכבים מכתיבת יד ישראל לענין קניה הוא נכון דהא כתב הרשב"א ז"ל בתשובת דהיינו טעמא שיכול למכור כתב יד של ישראל אף על גב דלא גבי ביה ממשעבדי משום דשעבוד נכסי' למכירת שטרות לא מעלה ולא מוריד דלגבו' מיהא מבני חרי מכרו לו ואפילו ת"ל שיכול לומר פרעתי יכול למוכרו ע"כ מעתה מאי שנא כתב יד העובד כוכבים מכתב יד ישראל כיון דשעבוד נכסי' לא מעלה ולא מוריד למכירת שטרות ואדרב' משמע דעדיפא נמי כתיבת יד עובד כוכבים מכתיבת יד ישראל דלכ"ע הא"י לא מצי למימר פרעתי דהא מצי למימר ליה הישראל שטרך בידי מאי בעי ואין לומר שאינו חושש הא"י להניחה בידו כיון דאינו שטר גמור דלדידהו כולהו שוין דבעיקר דיניהם הכתב יד הוא כשטר גמור ואם שוב רצו לתקן תקנות בדין כתב יד אנן בתר עיקר דינא אזלינן וגם כי בדיננו אהני כתב יד לגבות מבני חרי ובדיננו דיינינן להו ומסתברא דאפילו הרי"ף והרא"ש ז"ל דס"ל דכתב יד של ישר נאמן לומר פרעתי בכתב יד עובד כוכבים יודו וחזקה דאין העובד כוכבים פורע חובו ומניח כתיבת ידו ביד המלוה וגם אין לומר דשמא אין זה כתב ידו דהא הודו הקונים שקראו הפוליסא וידעו. שהיא בעצמה המכורה להם וכמו שכתו' בשטר וטענינן ליתמי דכתיב' יד העובד כוכבים היתה מקויימת כדין וכשורה והילכך:

מסתברא ודאי דאהני מכירה לראיה שבו ולא הויא כמלוה על פה וכן משמע מלשון הרב בעל הטורים ז"ל שכתב בסימן ס"ו וז"ל ושטר העשוי בערכאות של עובדי כוכבים ושטר של כתב ידו נקנין גם כן בכתיבה ומסירה ולא אמרינן דליחשביה כמלוה על פה שאינה נקנית אלא במעמד שלשתן דשטר העשוי בערכאות של עובדי כוכבים אם עשוי כתיקונו גובין בו אפילו ממשעבדי וכתב ידו נהי דלא חשיב כשטר לגבות בו ממשעבדי גובין בו מבני חרי. ע"כ: ואי ס"ל לרב ז"ל דדוקא ידו של ישראל ולא של עובדי כוכבים ה"ל לפרושי להדיא ושטר כתב ידו של ישראל נקנין וכו' אלא ודאי משמע דבכל כתב יד מיירי בין של עובדי כוכבים ומזלות בין של ישראל וכן כתב הרב בעל התרומות ז"ל להדיא וז"ל ויש לנו לברר המוכר לחברו ש"ח שיש לו על העובד כוכבים ומזלות הכתו' בכתיבה של עובדי כוכבים אם צריך להם למכירתו כתיבה ומסירה וקנה הוא וכל שעבודו וכל מה שכתוב בתוכו או לא או דילמא דאפילו בכתיבה ומסירה לא מקניין דכיון דשטרות העשויות בגופן של עובדי כוכבים נינהו וקי"ל שאין להם לא כתב ולא לשון דיינינן להו כמלוה על פה ותו כיון דלא גבו בהו אלא מבני חרי ואף על פי שהיא בערכאות של עובדי כוכבים אין להם דין שטר ותו קא מבעיא לן נמי לחוב שהוא בכתיבת ידו של לוה שרוצה למכרו אם דינו כשטר שיהיה נקנה בכתיבה ומסירה או דילמא כיון דלא גבו אלא מבני חרי כמלוה ע"פ דיינינן ליה ולית ליה תקנתא לאקנוייה לחבריה אלא במעמד שלשתן ומסתברא דבכולהו בעינן כתיבה ומסירה ובכתיבה ומסירה מיהא קני דמה לנו אם לא יטרו' ממשעבדי מכל מקום מבני חרי גבי ושטרי ראיה מקרי שא' על פי שאין להם כתב לגבי שטרות הרי כל הלשונות כשרין וכשאנו אומרים שאין להם כתב כלומר אין להם כתב בפני עצמן אלא מן הרומיים תפסוהו להם וכיון שכל לשון הוכשר שהרי שטר עשוי בערכאות הרי הוא שטר כשר ויש בו שעבוד נקנה בכתיבה ומסיר' אבל אם השטר פסול בדיננו אף על פי שהעובדי כוכבים נוהגין בהן כיון שאם בא לדון בדיני ישראל לא משתעבד לי' כלל ה"ל מלוה ע"פ ולא מקנייא בכתיבה ומסירה אבל אם הוא כשר או שהוא כתב ידו שגובה בו בני חרי הראיה שבהן מכר לו כיון שכתב לו קני לך הוא וכל שעב דו וקנאו. עכ"ל בעל התרומות ז"ל. פי' להכי אסתפקא ליה נמי אם צריך למכירתו כתיבה ומסירה משום דקלישא שעבודא דבשטרי עובדי כוכבים ואיכא למימ' דלסגי במסירה לחוד ולא בעי כתיבה דהיינו כדי לקנות שעבוד שבו ומכל מקום שמעינן להדיא מסוף לשונו ז"ל דכתב ידו של עובד כוכבים נקנה בכתיבה ומסירה ולא הויא כמלוה ע"פ דהראיה שבו מכר ובהכי נמי איירי הרב בעל הטורים ז"ל שהוא העתיק לשון הרב בעל התרומות ז"ל אלא שקיצר לשונו ודו"ק שכתב ושטר של כתב ידו וכו' דלמה לי דכתב ושטר של וכו' ה"ל למכתב בקוצר וכתב ידו אלא תרויהו מיירו בשטרי עובדי כוכבים אלא שזה נעשה בערכאות וזה בכתב ידו ולדידהו תרויהו שטרי מקרו וליכא הפרש ביניהו בעיקר דינם כ"נ לפרש לשון הטור וממקום שבאו לחלק שמעון ולוי משסראיה גמורה ליורשי ראובן והוא פשוט.

גם הטענה השניה שטענו יורשי ראובן היא נכונה וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ומביא מקצתה מהר"י קארו ז"ל בסי' ס"ו וז"ל ראובן השיא בתו לשמעון ונתן לו בנדוני' שטרי חוב עשויין בגופן של עובדי כוכבים ועשה לו מהן שטר הקנאה בגופן של עובדי כוכבים וקבל עלו אחריות בשטר וכתב לו בלשון הזה מחמת שהקנתי לו כבר שטרי חוב עשויין בגופן של עובדי כוכבים בשטר הקנאה שבידו שעשיתי לו ג"כ בגופן של עובדי כוכבים ואלו הש"ח וכו' ועכשיו רציתי ברצון נפשי בלא שום אונס וכו' וקבלתי עלי ועל הבאים מכחי וכו' אחריות גמורה בקנין מכל סך הקרן הנז' של כל אחד וא' מהשטרות הנז' על ענין זה שכל זמן שיבא פלו' הנז' ויתרעם לחצר משטרי חובות הנזכר וכו ובני החצר לא יזדקקו להגבות לו אותו קרן וכו' ורשות בידו של פלוני הנז' או ביד הבאים מכחו לכופני ולנגשני לשלם לו מנכסי כל אותו סך של הקרן הנז' ועכשיו תובע שמעון לראובן מפני האחריות שקבל שיפרע לו א' מהשטרות שאינו יכול לגבות מן העובד כוכבים וטען ראובן ששמעון תובע אותו מכח הקנאה העשויה בגופן של עובדי כוכבים ואותה הקנאה אינה עשויה כראוי והיא אינו מודה לו שהקנה לו חוב מעולם טען שמעון שהיא עשויה כהוגן אלא שאינו יכול להוציא ששר הקנא' מיד הסופר כי אמר שנאבדה ממנו אבל אין צריך לה כלל אחר שהודה לו ראובן שהקנה לו ש"ח בשטר הקנאה וכו' משמע דהיינו שטר כשר וראוי שאל"כ א נו נקרא שטר אלא חספא בעלמ' וכו' תשובה אם הספק מצד זה שאמרתם בלבד הדין פשוט עם שמעון שהמור' לחברו כך וכך הקנאה כתקונה משמע דכל שמודה דרך ספור לא הוצרך לפרט אלא להזכיר דרך כלל מה שעשה והקנה כבר וכו' אבל מצד אחר אני אומר שלא קנה שמעון מעיקרא השטרות ההם משום דאין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסיר' וזה כבר הודה שלא בא לידו שטר הקנאה ואעפ"י שאמר לערכי לכתוב לו ואפי' אמר לעדים וקנו מידו לא קנה שאין כאן כתיבה ואם כן במה קנאן ואם תשאלני אחר שאני רוצה לומר שיש בכלל הודאת הקנאה זו הקנאה גמורה אם כן נאמר שהקנה לו באגב ואין צריך כתיבה לא היא חדא דזו הקנאה מחודשת היא חוץ משטר ההקנאה וזו אינה בכלל הודאתו שהוא לא הודה אלא שהקנה לו השטרות בשטר ההקנאה לא באגב ועוד שאפילו וכו' ומכל מקום כיון שחייב עצמו ונכסיו ראובן עכשו בקנין שאם לא יפרעו לו הלווים ש הא רשות בידו לכופו ולנגשו לשלם לו מנכסיו כל אותו הסך הרי הוא מחוייב בכך שהרי הוא יכול לחייב עצמו במה שלא היה חייב כרבי יוחנן דאמר חייב אני לך מנה בשטר חייב ואפילו מסר לו עכשיו בפנינו שטרות ואמר לו קנה לך הן וכל שעבודן ואם לא יפרעו לך מכאן ועד יום פלוני גבה סך השטרות מנכסי וקנה מידו זה בלא ספק גובה מנכסיו שאין האחריות תלוי במה שהדין נותן שקנה או שלא קנה ע"כ: הא קמן אף על גב דקבלת האחריות קאי על עיקר ההקנאה ועיקר ההקנאה ליתא מ"מ קבלת האחריו' איתא מדרבי יוחנן דיכול האדם לחייב עצמו במה שלא היה חייב בנדון דידן נמי לגבי הקונה ה"ה והוא הטעם ואם תשאל דהא גרסינן בפ"ק דקידושין בני רב הונא בר אבין זבון ההיא אמתא בפריטי ולא הוו בידיהו זוזי אותיבו נסכ' עילווה לסוף איקר אמתא אתו לקמיה דרב אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן. ע"כ: הכא נמי נימא הקנאה אין כאן אחריות אין כאן: תשובתך שניא ההיא דאמתא דנסכא דהיינו המשכון בתר פריטי דהיינו זוזי דקנייה גרירא וזוזי הוא דקנו אמתא ולא נסכא דהיינו משכון ואי פריטי אין כאן נסכא אין כאן אבל חיוב האחריות שפיר איתא בלא מכירת השטרות דהא יכול האדם לחייב עצמו במה שלא היה חייב ונדון דידן עדיפא טפי טובא דזקפו עליהם במלוה וחיוב מחודש קבילו עליהו דלא תליא במכירת הפולס' ולא דמיא אפילו לקבלת האחריות ופשיטא ודאי דנתחייבו בפרשה ואפילו דלית מהכא קניית הפולס' דהא פנים חדשות וחיוב חדש באו לכאן תדע דגרסינן בפ"ב דגיטין איתמר מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אף על פי שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה ע"כ: וקי"ל כשמואל. ופרש"י ז"ל מאימתי כתובה כשאר שטר חוב ומשמטת שביעית: שתפגום שתפרע קצת דגלי דעתו דעומדת ליגרש וליפרע: ותזקוף עליו המותר במלוה דנפקא ליה משם כתובה ומעשה בית דין שאינו משמט וחל עליו שם שטר חוב: פגמה כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש זקפה במלוה ע"כ. הא קמן דלשמואל דקי"ל כוותיה וכמו שפסקו הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל אפילו שלא גרשה עדיין ולא נתנה כתובה לגבות מחיים מכל מקום זקיפת מלוה אהניא לעקור שם כתובה מינה וחל עליה שם ש"ח ומשמט הכא נמי בנדון דידן זקיפת מלוה אהניא לעקור שם מכירת שטר וחל עליה חיוב חדש דנתחייבו במעות אלו ואף על גב דלא נקנה הפולסא ומיהו הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שמטה ויובל פליג על רש"י ז"ל וז"ל המגרש את אשתו קודם השמיטה אין כתובתה נשמטת ואם פגמתה או זקפתה עליו במלוה נשמטת ע"כ. אלמא דוקא לאחר שגירשה הוא דאהניא פגימה או זקיפה אבל קודם שגרשה אפילו שזקפה ופגמה אינו משומט וגדולה מזו פסק הרא"ש ז"ל דהמלוה לזמן אינה משמטת וכ"ש כתובה ואפילו שזקפה עליו במלוה דאפשר שלא תבא לידי גבייה לעולם ומכל מקום לאחר שגרשה הרי אפילו להרמב"ם ז"ל זקיפת מלוה עוקרת שם כתובה ומעשה ב"ד וחל עליו שם ש"ח הכי נמי בנדון דידן מאחר דזקפו עליהם החוב הזה במלוה אפילו דלית מכאן קניית הפולסא חל עליהו חיובא וכ"ש דגם הפולס' נקנית שפיר וכדכתיבנא והשטר שריר וקיים הנראה לעניות דעתי כתבתי הצעיר בצלאל אשכנזי:

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה