שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן לד
שאלה. ראובן שכר בית מעובד כוכבים ומלבד השכירות קנה מהעובד כוכבים עצמו החזקה בשטר וז"ל השטר השכיר העובד כוכבים פלוני לראובן הבית שהוא בווק"ף העובד כוכבים הנז' והוא נאצר עליה שהוא במבוי שנק' כך וכך נגד בית יהודי אחד פלוני לדוד בו ולהשכירו לאחרים כל חדש בר"ח צולתאני בתנאי שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנו בעל כרחו ושראובן הנז' נתן כ"ה פרחי' ללווקף כ"לו וזהו פרטן לעובד כוכבים הנז' עשרים פרחי' וחמשה פרע אותם ליהודי אחד פלוני בפני העובד כוכבים הנז' וברצונו והעיד על עצמו ראובן הנז' שאם ירצה לפחות מסך השכירות הנז' או לצאת מרצונו שאין לו חזקה בבית הנז' וקנינ' מראובן הנז' על כל הכתוב וכו' ע"כ וזה השטר היה כתו' בלשון ערבי והועתק ללשון זה על פי חכם ותיק ובקי בשני הלשונו': ושוב לאחר ימים כתבו העובד כוכבים הנז' וראובן הנז' שטר שכירו' בערכאותיהם וז"ל השכיר העובד כוכבים הנז' לראובן הנז' הבית הנז' שהיא בחארת זוילא במקום פלוני שיתהנה השוכר הנז' בבית הנז' לדור ולהשכיר כאשר יחפוץ לשלש שנים שלימות מתחילות מזמן זה בפרח אחד בחדש יפרענו לו בכל חדש בסופו והודה השוכר הנזכר שהחזיק בשכירו' הבית הנז' אחר שידע הבית הנז' ידיעה גמורה עוד העיד על עצמו ראובן הנז' שהתנדב ונתן לעובד כוכבים הנז' עשרים פרחים מהפרחים הנהוגים היום במצרי' נתינה דתות. וקבל אותם העובד כוכבים הנז' קבלה גמורה דתות ומחילה לשניה' מזה על זה מחילה גמורה ע"כ: הועתק על ידי חכם ותיק ובקי בשני הלשונות: ומת ראובן הנז' וגבתה אלמנתו את החזקה הנז' בכתובתה ומכרה אותה לשמעון בשמנים ויני"ציאני ודר בה שמעון יותר מעשרה שנים והיה מעלה השכירות לעובר כוכבים הנז' ושוב בקש העובד כוכבים הנז' להוסיף בשכירות הבית הנז' והשכיר הבית לעובד כוכבים אחר רע מעללים בתוספת ובא העובד כוכבים השוכר והשליך לשמעון הנז' מהבי' ובצאת שמעון הנז' מהבית בא לפני ב"ד י"ב ובירר שבעל כרחו יוצא מהבית ולח ברצונו ושחזקתו קיימת בידו וחתמו לו ב"ד י"ב על זה ושחזקתו שרירא וקיימת ועמד הבית הנז' סגור כמה חדשים ובא לוי וקנה גוף הבית מהעובד כוכבים הנז' בעל הקרקע וטוען שבקנייה זו הפסיד שמעון חזקתו שאין לשמעון חזקה אלא עוד הבית ביד עובד כוכבים ולא כשהבית של ישראל ושמעון טוען שעדיין חזקתו שרירא וקיימת בידו ומה מכר ראשון לשני כל זכות שהיתה בידו והכא נמי לא מכר העובד כוכבים לישראל אלא הזכות שהיה לו והרי מכח החזק' ככתו' בשטר ואין לו אלא הגוף בלא חזקה גם לוי הבא מכחו יש לו הגוף בלא חזקה וטען לוי שכיון שהעובד כוכבים היה יכול להשליך את שמעון מהבית בדיניהם ולא מהני להו שטר ישראל גם לוי הבא מכחו יכול לעשות כן דישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד: כוכבים ושמעון טוען דכיון דבדיננו אין העובד כוכבים יכול להשליכו מפני השטר הכתו' עליו אין לחוש לדינהם הפוסלים שטרי ישראל על עובד כוכבים ולא אמרו בזה ישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים: וטוען לוי שבשטר אין כתוב שקנה ראובן החזקה מהעובר כוכבים אלא כתוב שנתן כ"ה פרחים ללווקף כ"לו ולא הזכיר לא מכירה ולא קנייה: ושמעון טוען פי' כ"לו היינו חזקה וכדמסיים ואזיל בסוף השטר שכתוב והעיד על עצמו ראובן הנז' שאם ירצה לפחות מסך השכירות וכו' שאין לו חזקה בבית הנז' וכו': הא קמן בהדיא לכ"לו חזקה ועוד שהענין ידוע ומפורסם לכל אנשי העיר שמה שאנו קורים חזקה יקראו אותו העובד כוכבים כ"לו: מעתה על כרחין ה"ק שנתן כ"ה פרחים בעבור החזקה ואין לך קנייה גדולה מזו והשטר מספ' בקוצר מה שנעשה ולא האריך להגיד אופני הקניה אבל בשעת מעשה נעשית הקניה כדת וכהלכה: וטען לוי שאין לחוש לשטר שהרי אחר כתיב' השטר כתב שטר בערכאותיה' לשלש שנים בלבד ומחלו זה לזה מחילה גמורה: מעתה נתבטל השטר ומחל ראובן החזקה והמעו': ודל מהכא קנוית החזקה בשטר ולא פשליה לשמעון חזקה אלא מפני התקנה ולא נתקנה התקנה מעיקרא אלא כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ומוסיף בשכירו' ביתו של חברו ומוציאין אותו העובד כוכבים מהבית אשר פיהם דבר שוא וגו' אבל לא היתה התקנה שלא יקנה היהודי בית מהעובד כוכבים וכן כת' מאריה דאתרא מהר"ר רדבא"ז ז"ל בתשובותיו: ושמעון טוען שהשטר שריר וקיים ולא כתב ראובן שטר בערכאותיהם כי אם לחזק שכירותו בידו שאפי' בדיניהם לא יוכל לערער עליו בתוך שלש שנים מיהת: ועוד שגם הקונים חזקות בערכאותיהם חוזרים ומשכירי' כן בערך קצוב לשלש שנים ובכל שלש שנים עושין שטר שכירות מחדש כפי דתם כדי שלא יוכלו להוסיף בשכירו' הווקוף אם יתייקרו הבתים וכן דרך קונים החזקות מעובד כוכבים ומזלות לעשות מחילה מפני שבדיניה' אין קנין לחזקות ולדידהו אין לקנין בהם טעם שאינו דבר מסויים והמוכר חזקה בדיניהם המעות שלוקח בעבורה הוו כגזל בידו לכך עושין כן שמוכרים החזקה ושוב עושין מחילה מהמעות נמצא שהמעות נמחלו כדי להחזיק החזקה ביד ראובן והרי חזקתו שרירא וקיימת על ידי השטר הכתוב מעיקרא ועוד כיון שכבר נקנה לו החזקה במעו' הללו בדינני מה ענין למחילה זו ומה חייב לו העובד כוכבים ומזלות עד שימחול לו הילכך החזקה במקומה עומדת במכירה הקודמת. והשיב לוי על כל זה שאין לו אלא דברי הרב מאריה דאתרא מהר"ר רדבא"ז ז"ל דבריו כפשטן וכל אלו הם בלבול דברים ובקרית הקרקע הפסיד הלה החזקה: יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה. הדין עם וחזקתו שרירא וקיימת בידו ואיברא דכשהחזקה היא מכח התקנה כפי הנהוג ובא חברו וקנה הקרקע נפל מחלוקת בין גדולי עולם אם הפסיד הלה חזקתו ויש חילוק תקנות בדבר וכאן באתרין בהיות מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרא ז"ל בירושו' תוב"ב הסכימו כל בעלי הוראה הנמצאים פה הלכה למעשה שלא הפסיד הלה חזקתו והאריכו בזה בפסקיהן ואז לא רציתי להסכים עמה' מפני כבוד מרנא ורבנא זלה"ה אשר מימיו אנו שותין ומוטל עלינו לקיי' דבריו ולקבוע בהם מסמרים ומיניהו לא נזוז מיהו נדון דידן לא דמי כלל למה שכתב הרב ז"ל דאיהו לא מיירי אלא במחזיק מכח התקנה ולהכי כתב דהפסיד הלה חזקתו משו' דעיקר התקנה לא היתה אלא כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ומוסיף בשכירו' ביתו של חברו אבל לא היתה התקנ' שלא יקנה היהודי בית מן העובד כוכבים ומזלות כמו שכתב בתשובותיו ז"ל אבל שמעון זה לא קא זכיא מכח התקנה אלא מכח קניית ראובן מהעובד כוכבים ומזלות עצמו בעל הקרקע ככתוב בשטר הבא בשאלה ושמעון במקום ראובן קאי והילכך הוה ליה כאלו יש לו שותפו' בקרקע עם העובד כוכבים ומזלות דהא מכר לראובן החזקה בשטר וכסף נמצא שיש לראובן זכות בקרקעו של העובד כוכבים מכח קניינו ולא מכח התקנה והוה ליה כשותף עם העובד כוכבים בקרקע תדע דבארץ הלזו דנין החזקו' בקרקע לכל דבר והילכך כשמכר העובד כוכבים הקרקע ללוי לא מכר לו אלא חלקו וזכותו וזכות ראובן קיימת ביד שמעון הבא מכחו ואם תשאל דהא גרסי' בפ' חזקת הבתים אמר שמואל נכסי עובד כוכבים ומזלות הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה מ"ט עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידי וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בפירושיו על ההלכו' דבשט' קנין עסקינן במקו' שכותבין את השטר מדקאמ' דישר' לא קני אלא בשטר דאי במקום שאין כותבי' את השטר בכסף בלבד הוא קונ' ואי בשטר ראיה עסקי' ומשעת נתינת הכסף קנה היכי אמרי' דכל המחזיק בהן זכה דהא כי כתיב ליה עובד כוכבים שטרא אשתכח דקנייה ישר' ראשון למפרע משעת נתינת הכסף ע"כ וכתב הר"מ במז"ל בפ"א מה' זכיה ומתנה עובד כוכבים שמכר מטלטלין וכו' אבל הקרקע אינו קונה אותו מישר' אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפי' ישראל שלקח שדה מן העובד כוכבים ומזלות ונתן הדמים וקודם שהחזיק וכו' זכה אחרון וכו' ע"כ. משמע מדסתים הרב ז"ל ולא חילק בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין משמע דבכל גונא מיירי אפילו במקום שאין כותבין ואל תשיבני דשמואל נמי בגמ' לא חילק ואפ"ה כתב הר"ן ז"ל ורבי' ירוחם דדוקא במקום שכותבין מיירי דכבר תריצו לה התוספות דשמואל היה עומד במקום שכותבין ולכך כתב הדין סתם מיהו הרב ז"ל דבא לדון ולהורו' בספרו לכל העולם היה לו לפרש להדיא דדוק' במקו' שכותבין מיירי אלא ודאי משמע ליה דשמואל בכל גונא קאמר אפילו במקום שאין כותבין דלא תלי דיניה בקניית ישראל בעלמא אלא דעובד כוכבים ומזלות משום דאנס הוא לא סמכא דעתיה דישראל לקנות ממנו אלא בשטר וכן הרשב"א ז"ל בחידושיו לא תליי האי דינא משום דישראל בעלמא לא קני אלא בשטר דהיינו מקום שכותבין אלא משום דעובד כוכבים ומזלות אנס הוא בלחוד הילכך משמע דלא שני לוי' ואפילו במקום שאין כותבין מיירי דבאלמותיה דעובד כוכבים תליא מילת'. ועוד מדהשוה הרמב"ם ז"ל הא דאינ' מקנה לישר' אלא בשטר אם אינו קונה העובד כוכבים מישראל אלא בשטר משמע דבכל גוונא מיירי דבההיא דאינו קונה עובד כוכבים מישראל אלא בשטר ודאי דלא שני ליה דהא כתב בפ"א מה' מכירה העובד כוכבים ומזלות אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת עובד כוכבים וכו' אלמא דבזה הדין חלוק העובד כוכבים ומזלות מהישראל דישראל הבא מחמתו הוא דאית ליה האי דינא ולא ישר' אחר וכתב הרב המגיד דהיינו טעמא שאם היה העובד כוכבים ומזלות קונה בחזקה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב לו שטר כולי האי לא עבדי ע"כ. אלמא דמטעם שהוא עובד כוכבים הוא דלא קני אלא בשטר ולא משום דהויא אתרא דכתבין שטרא וה"ה היכא דאיהו קא מקני לישראל הוא הדין והוא הטעם וכן סתים הטור סימן קצ"ד אלמא דאינו קונה הישראל קרקע מהעובד כוכבים ומזלות אלא בכסף ושטר קנין דנקוט מיהא מלשון הר"ן ז"ל דכתי' לעיל דשטר קנין בעינן דהכין הוא מוכרח וכדכתב ז"ל אף על גב דפליג על הרב ז"ל דמוקי מימרא דשמואל במקום שכותבין דוקא מעתה אין העובד כוכבים ומזלות מקנה לישראל קרקע אלא בכסף ושטר קנין ובאתרין דנין החזקות כקרקע הילכך בנדון דידן דאין כאן שטר אלא קנין על החזקה הודאה בעלמא על לקיחת המעות בעבור החזקה לא קני מן העובד כוכבים ולא מידי ואף על גב דכתב הרב המגיד ז"ל בפ"א מה' מכירה דהאי לישנא דשדי מכורה לך שדי נתונה לך לאו דוקא דה"ה להני שטרי דידן דכתבינן ומכרתי או נתתי דקנו וכו' ע"כ. ההיא קא מיירי בשטרי מכר כהני שטרי דידן אלא דכתוב בהן ומכרתי כגון בנדון דידן עיקר שטרא דהיינו השכירות עצמו דאף על גב דכתיב ביה השכיר וכו' דהיינו לשון שעבר שפיר מקרי שטר קנין מה שבא בשטר ושראובן נתן כ"ה פרחים לא"ל ווק"ף כל זה פרטן וכו' דהיינו ענין החזקה אינו אלא הודאה בעלמא וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בפירושיו על ההלכות וז"ל ושטר ראי' דקאמרי' דאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמוד' שמכר דשטר כזה אינו קונה אבל בשטר מכר כהני שטרי דידן אעפ"י שכתוב בהן ומכרתי ונתתי לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבין כך כמו נתתי כסף השדה וכו' ע"כ וענין החזקה הבא בשטר השכירות הודאה בעלמ' הויא ואין כאן שטר והעובד כוכבים אינו מקנה לישראל אלא בשטר קנין וכדכתי' וכיון שכן דל מהכא קניית החזקה ולא פש גבן אלא חזקה מכח התקנה ולדעת מרנא ורבנא ז"ל נאבדה החזקה בקניית הקרקע וכדכתי': תשובתך לדעת ר"ח והרמב"ם ז"ל והר"ש ז"ל אין כאן שאלה דס"ל בההיא דשמואל דדוקא כשהשני החזיק קודם חזקת הראשון הא אם החזיק הראשון אף על פי שלא הגיעו השטר אחריו החזיק השני מעמידין אותה ביד ראשון מעתה דל מהכא השטר הרי ראובן החזיק בה כמה שנים ויש כאן חזקה עם הכסף ומהניא כמו השטר עם הכסף מיהו הרא"בד והרשב"א ז"ל חולקין דס"ל דלא קנה הראשון אלא בכסף ושטר ולא בחזקה וכסף וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפ"א מה' זכייה ומתנה ועוד דכתב הטור בסי' קצ"ד וז"ל ואפילו אם יכתוב העובד כוכבים שטר לראשון קודם שיחזיק בו אחר אינו כלום כיון שכבר נסתלק אם כן הרי הוא כאחר אלא צריך שיכתוב השטר קודם שיקבל המעות ואם כתב לו השטר אחר שקבל המעות והחזיק בו כמה שנים ולא לשם קנייה כי היה סבור שיספיק לו שטרו ובא אחר והחזיק בו זכה ע"כ. הילכך בנדון דידן דנכתב השטר לאחר קבלת המעות אפשר דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה לא קנה ראובן דודאי לא החזיק ראובן לשם קנייה כי היה סבור שיספיק לו שטרו וא"כ הדרא שאלתינו לדוכתא דאין כאן חזקה אלא מכח התקנה והרי הפסידה בקניית לוי וי"ל דבחוקותיהן ובנימוסיהן אין מקום לקניית החזקות כמו שבא בשאלה ומ"מ גם העובד כוכבים ומזלות נוהגין בחזקות ולפעמים בעל אווקו"ף לוקח אחד ובעל החזק' לוקח כפלי כפלים בשכירו' חזקתו ויש חזקה ששוה ת"ר פרחי' ויותר וכל זה אינו מדין נימוסיהן אלא מדינא דמלכותא שהמלך גזר כן מפני תקון המדינו' ובכלל גזרתו שבדמי' בלבד יקנו החזקו' שבדיניהם ובנימוסיהן אין לקנין בהם טעם כמו שבא בשאלה ואין מקום לשטרותיהן ולערכאותיהן וגדולה מזו גזר המלך שיזכו מן ההפקר וכל הקודם זכה הילכך החזקות נקנין מן העובד כוכבים בדמים בלבד כי כן דבר המלך וכתב הטור עובדי כוכבים שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר עם הכסף לפיכך וכו' בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין המלך ומשפטו שיזכה בקרקע מי שנותן דמיו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך דנין על פיהם ע"כ נמצא דזכה שמעון בחזקה מכח קנייתו של ראובן מהעובד כוכבים ולא מכר העובד כוכבים ללוי אלא כל זכות שהיה לו בקרקע דהיינו גוף הקרקע והחזקה לבעליה דהיינו שמעון הבא מכח ראובן הקונה. ועוד נ"ל דיש כח אחר לשמעון בחזקה חוץ מכח התקנה דהא התנה העובד כוכבים עם ראובן בשטר השכירות שלא יקבל עליו תוספת ולא יוצאנו ממנה בעל כרחו הילכך לוי נמי הבא מכחו של עובד כוכבים אינו יכול להוציאו ולא לקבל עליו תוספת ודמיא להא דכתב הטור בסי' שי"ב המשכיר בית לחברו לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו וכו' אפי' נפל ביתו של משכיר וכו' ואפי' העני וצרי' למוכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלי' זמנו כו': הילכך בנ"ד הלוקח צריך להניחו כמו שהתנה המשכיר ואין טעם לחלק בין שוכר לזמן קצוב לשוכר לעולם והתנ' עם המשכיר שלא יוציאנו לעולם ואין להאריך בזה כך נרא' פשוט: מיהו איברא ודאי דלראובן השוכר עצמו הדין כן מיהו השתא דמת איכא למימר דלא התנה כן אלא עם השוכר עצמו בעודו קיים ולא ליורשיו ולבאי כחו תדע שכתב הריב"ש ז"ל בסי' רנ"ז וז"ל כל מי שמוכר או נותן לאחר ומשייר במכירתו או במתנתו אי זה דבר לעצמו אם משייר דבר ידוע ומסויים כגון שנתן שדה ושייר אילנות לפניו או ששייר בית בבירה גדולה או שמכר בית ואמר ע"מ שדיוט' העליונה שלי בכגון זה יורשיו כמוהו ואף על פי שלא פירש שהרי הוא כאילו לא נכנס המשוייר בכלל המכירה אלא כל אחד חלוק לעצמו המכור לבד והמשוייר לבד אבל אם אינו משייר דבר מסויים אלא במה שמכר משייר לעצמו איזה תשמיש או שמכר דקל ושייר פירותיו לעצמו אף על פי ששייר מסתמא מקום פירי וכו' מכל מקום כיון שמכר הדקל והוא משייר בפירותיו אין הכוונה בשיור כשאומר על מנת שהפירו' שלי אלא לעצמו לבד ולא ליורשיו ולבאי כחו אלא אם כן פירש והיינו ההיא דתניא בפ' המוכר את הבית בן לוי שמכר את שדהו לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי וכו' והטעם הוא לפי שאין זה דבר מסויים שנאמר הדבר הנמכר עומד בעצמו לבד והמשוייר לבד ולא נכלל במכירה אלא מה שמכר אבל דבר שאינו מסויים אין המשוייר לבד אלא במה שמכר ובדבר שהוא של מוכר שייר ולזה אין במשמעות שיורו אלא לו לבדו אלא אם כן פירש ע"כ: הכא נמי בנדון דידן כשהשכיר הבית ושייר בשכירותו הנאת שלא יוציאנו מהבית ולא יקבל תוספת שאותה היא של השוכר לגמרי ואינו בכלל השכירות אותה הנאה אינה דבר מסויימת אלא בדבר שהוא של המשכיר שייר הלכך אין במשמעות תנאו אלא לשוכר לבדו ולאי לאי כחו והילכך אין לשמעון חוקה מכח תנאו של ראובן דהא אזדא ליה במיתת ראובן ולא נשאר כאן אלא חזקת שמעון עצמו מכח התקנה וכח התקנה אזדא ליה נמי בקניית לוי וכדכתיבנא אבל מכל מקום נדון דידן דראובן נתן כ"ה פרחים על החזקה לא בעבור עצמו לבד היה אלא בעבורו ובעבור כל באי כחו כדרך קונה החזקות שקונין לו ולזרעם אחריהם עד עולם תדע דהחזקה נדונת כקרקע עצמו לכל דבר והילכך הוה ליה כאילו פירש להדיא בתנאו שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל באי כחו מעתה אפי' תימא דענין החזקה הבא בשטר השכירות שכתב העובד כוכבים לראובן אינו אלא הודאה בעלמא ואין כאן שטר ולדעת הראב"ד והרשב"א ז"ל לא קנה הישראל אלא בכסף ושטר וכדכתיבנא מכל מקום אף על גב דלא אלים לזונו כשטר אהנו לן לגלויי עלה דתנאה הכתוב בשטר שכירות דליהוי כמאן דפריש להדיא לו וליורשיו ולכל באי כחו ולא איכפת לן אם יהיה קניית החזקה הבא בשטר השכירו לשון הודאה בעלמא דאנן לאו משום הכי קא אתינן עלה אלא מכח התנאי הכתוב בשכירות עצמו דהיינו גופא דשטרא מעליא קא אתינן עליה דהתנה העובד כוכבים שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנה ממנה בעל כרחו ומשום דקשיא לן דלא התנה אלא עם ראובן ולא עם הבא מכחו לכך מסתייעינן מנתינת הדמים על החזקה ואמרינן דהויא ליה כאילו פירש להדיא בתנאו לו ולכל באי כחו וכדכתיבנא והגע עצמך אילו פירש העובד כוכבים להדיא בשכירתו שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל הבאים מכחו וקנה לוי הבית מי היה יכול להוציא את שמעון מהבית או להוסיף הא ודאי לא דלא יהא אלא ישראל המשכיר את ביתו כן ומכר את הבית פשיטא ודאי דהקונה אינו יכול להוציא מבית לא לשוכר ולא לכל באי כחו דלא עדיף מגברא דאתו מחמתיה נדון דידן נמי להכי דמיא כיון שמזכיר בשטר סמוך לתנאו שנתן לו כ"ה פרחים חזקה ה"ל כמאן דפריש להדיא שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל הבאים מכחו וזה ברור: נמצא דכחו של שמעון אינו תלוי בתקנ' כלל והרי היא שרירא וקיימת בידו. ומה שטען לוי שכיון שהעובר כוכבים היה יכול להוציא את שמעון מהבית בדיניהן שאינם חוששים לשטרי ישראל גם לוי הבא מכחו כן דישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים איברא דיש לזה פנים שהרי כתב הרא"ש ז' ל בתשובותיו וז"ל ששאלת ראובן יש לו בית אצל שכנו עובד כוכבים ומזלות ופתח על גגו של העובד כוכבים ומזלות והחזיק בו כמה שנים לאחר ימים מכר העובד כוכבים ומזלות ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורו' חלוני שהחזקתי בו כמה שנים תשובה טענת ראובן אינה טענה דהבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים ואילו שהיה הבית של העובד כוכבים אילו היה רוצה לבנות בפני חלונו של ראובן לא היה יכול למחות בו דבדיני העובד כוכבים ומזלות אין חזקה לאורה אלא כל אחד הוא פותח לרשות חברו וכשרוצה חברו סותם את אורו בפניו אפי' החזיק בו כמה שנים וכל כח וזכות שהיה לו לעובד כוכבים ומזלות קנה הישראל מהעובד כוכבים ואין ראובן יכול למחות ע"כ הא קמן דמשום דבדיניהם היה העובד כוכבים יכול לבנות פסק הרב ז"ל דישראל הבא מחמתו נמי יכול לבנות משום דישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים בנדון דידן יש לומר כן וכדטעין לוי: מיהו בנו בעל הטורים ז"ל הביא תשובה זו בסי' קנ"ד ואסיק דהגאון פליג עליה דלא אשכחן דקאי ישראל במקום עובד כוכבים אלא לגריעותא מה עובד כוכבים ומזלות אין לו חזקה אלא בשטר וכו' וכן דעת הרשב"א ז"ל וכתב כן בתשובותיו בשם הראב"ד ז"ל והגאונים ז"ל דבכ"מ דאמרינו רבא מחמת העובד כוכבים הרי כעובד כוכבים לא אמרינן אלא להורע כחו של ישראל כדחזינן בפ' חזקת הבתים עובד כוכבים אין לו חזקה אלא בשטר וכן נמי גבי מרי בר רחל וכו' אבל ליפות כחו לא אמרי' וכו' וכן כתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו פרק הגוזל כמא בשם גדולי המחברים ז"ל ובכל מקום שמזכיר גדולי המחברים הוא הר"מ במז"ל ואני חפשתי בהרמב"ם ז"ל ולא מצאתיו ואפשר שהוא רמוז בשום מקום בחבורו וחזי מאן גברא רבא קא מסהיד עליה ובהגהה אשרית בפ' חזקת כתוב נמי כן בשם. א"ז ואף ע"ג דקא מסיים דהיכא דראובן ושמעון שקנו מן העובד כוכבים ושניהם באין מכח העובד כוכבים התם ודאי הרי הוא כעובד כוכבים בין ליפות כחו בין להורע כחו ע"כ: היינו פירושו דראובן קנה מהעובד כוכבים הבית בחלונות ושמעון קנה מהעובד כוכבים החצר שהחלונו' עליו דבהכי ודאי אמרי' הרי הוא כעובד כוכבים אפי' ליפות כחו משום דדוקא כששמעון לא קנה החצר מהעובד כוכבים אלא שלו הויא הא ודאי דלא אמרי' לגבי ראובן הרי הוא כעובד כוכבים להחזיק באותן חלונות משום דמה שהחזיק העובד כוכבים שלא כדין החזיק לפי שבדיניהם וכו' וכמו שכתוב שם אבל אם מעיקרא היו שניהם עובד כוכבים הא ודאי העובד כוכבים על חבירו כדין החזיק שני היהודי' הקונים מהם כל א' קנה זכותו שהיה לו לעובד כוכבים על חבירו הילכך אמרי' בהו הרי הוא כעובד כוכבים אפ' ליפות כחו אבל בנ"ד לא מקרי בא מחמת העובד כוכבים אלא לוי שקנה מהעובד כוכבים ורוצה להפסיד חזקתו של שמעון מפני אלמותו של העובד כוכבים דגירי דעובד כוכבים אכתי אגידי ביה דרוצה להפסיד חזקתו של שמעון שלא כדין מחמת העובד כוכבים ואמרי' ביה דלא אמרינן בהכי הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים ליפות כחו דאטו אם העובד כוכבים יעשה שלא כדין אמרי' נמי הכי בישראל הבא מכחו אבל שמעון שקנה החזקה מהעובד כוכבים כדין וכהלכה מי מקרי בא מחמת עובד כוכבים והרי העובד כוכבים מכי מטי זוזי לדידיה אסתלק ליה ואין שמו נקרא עליו עוד ולא בא להזיק לשום אדם מחמת חזקתו אלא לעמוד בשלו בדיננו ובא מחמת דיננו מקרי ולא מחמת עובדי כוכבים ומ"מ כל הני רבוואתא פליגי על הרא"ש ז"ל ואין לנו אלא דבריהם ז"ל וכ"ש דברי הגאוני' ז"ל שכל דבריהם דברי קבלה וגם הרשב"ץ ז"ל שהיא מגדולי האחרונים כתב וז"ל כיון שמכר זה בטל בדינינו אפי' היה קיים בדיניהם אנו מבטלין אותו דאמרינן בפרק חזקת הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים וכתב בעל העטור ז"ל הרי הוא כעובד כוכבים דקאמר בכל דוכתא כאלו אותו העובד כוכבים בא עם ישראל לדין ותניא אם אין אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו בדיני עובדי כוכבים וכן יש מהאחרונים ז"ל שכתבו כן וכיון דאלו בא העובד כוכבים לפנינו היינו אומרים לו אין לך למכור בנכסים אלו אע"פי שהיה יכול למכור בדיניהם השתא נמי להאי ישראל דאתי מחמתיהו אמרי' ליה מקחך בטל ע"כ: ולשון העטור כתוב באורך בהגהה מיימונית פרק י"ד מה' טען ונטען:
הא קמן להדי' דלא איכפת לן ממאי דדנין בדיניהם לענין ישראל הבא מחמת העובד כוכבים וכו' אלא ממאי דדנין בדיננו וכדטעין שמעון. ונ"ל דבנ"ד אפי' הרא"ש ז"ל יודה דעד כאן לא קאמר הרא"ש ז"ל דאהני לן דיניהם של עובד כוכבים לענין ישראל הבא מחמת העובד כוכבים אלא לומר דלא ליהני ליה חזקת חלונותיו שהחזיק משום שהעובד כוכבים אילו היה רוצה לבנות בפני חלונותיו לא הוה. יכול למחות נמצא דלא החזיק מעולם וישראל הבא מכחו נמי יכול לבנות כנגדו אבל לבטל שטרותינו העשויין כדין וכהלכה זו אין לנו דאם העובד כוכבים אנס ואינו רוצ' לקבל את הדין ומבקש תואנות על שטרותינו לפני ערכאותיהם הפוסלין שטרותינו באמרם אשקרא קא חתמינן ותהי האמת נעדרת היכי בו נימא דישראל הבא מכחו ויודע האמת כיון למרוד בנו ובשטרותינו העשויין כדין וכהלכ' הגע עצמך בנדון שהשיב עליה הרא"ש ז"ל אילו היה ראובן קונה מהעובד כוכבים זה הזכות שלא לסתום חלונותיו והיה העובד כוכבים כותב לו שטר בדינינו על זה מי היה כותב הרא"ש ז"ל דהאי שטרא ביד העובר כוכבים הוא לבטלו וישראל נמי הבא מכחו יבטל שטר כשר ויעשנו כחרס הנשבר זו ודאי אינה תורה ומשמע מלשון מהר"מ ז"ל בתשובה דכתב נמי כמו הרא"ש ז"ל כדאי' מיימוני' ובמרדכי דאילו כתב העובדי כוכבי' זה הזכות בשטר דזכה ראובן ואין לו לשמעון לסתום חלונותיו. ועוד דהעובד כוכבים עצמו כיון דכתב השטר בדינינו נשתעבד לדינינו והוה ליה כאילו בא לפנינו לדון ותניא ישראל ועובד כוכבים שבאו לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו וכו' וכדמייתי לה הרב בעל העטור ז"ל כדכתבינן לעיל: ויש סמך קצת לזה ממאי דכתב ריב"ש ז"ל בסו' סימן שכ"ד על אפוטרופוס שנתמנה בערכאותיהם של עובדי כוכבים דאעפ"י שבדין תורתינו אין האפוטרופוס צריך לתת חשבון בין מינוהו ב"ד בין מינוהו אבי יתומים מכל מקום זה שנתמנה בערכאות ובדיניהם נשתעבד לדון בדיניהם ונתחייב לתת חשבון כי כן דרכם בחקיהם ובנימוסיהם. הא קמן דמשום דכתב שטר האפטרפסות בדיניהם אנו מבטלין דינינו ודנין אותו כדיניהם משום דבהכי נשתעבד בנ"ד יש לו לעובד כוכבים לדון בדינינו וישראל הבא מחמתיה נמי כיון דנכתב השטר בדינינו דבהכי נשתעבד ואעפ"י שיש לחלק מכל מקום הדין דין אמת וברור ואינה צריכה לפנים והדין עם שמעון לדעת כולהו רבוואת' ובשאר הטענות אשר באו בשאל' טענת שמעון דן ומשפט יתמוכו וטענות לוי אין להם על מה שיסמוכו ופוק חזי מה עמא דבר ואל חי צורינו יצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויורנו דרך אמת ויסיר לב האבן סיבת המכשלה והעדר האמת ויבנה ההראל וכתב הצעיר מר ונאנח בצלאל אשכנזי: