אור ברסלב

שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי

סימן כו

סימן כה

שאלה. מציאת בנו ובתו וכו' אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאוריתא והתני' וכו' עד וסבר רבי יוסי קטן אית ליה וכו' לע"ד פשיטא דסוגיא הכי פירושא אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו ולא אמרו שתהא לעצמו דאי אתא אחר וחטפה מיניה בהא לה מיירי שמואל דפשיטא דאין אחר יכול ליטלה ממנו משום דתקנו חכמים זכיה לקטן לנפשיה כדתנן במתניתין מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל וכו' ולהכי פריך מפני מה וכו' תהוי מציאתו לעצמו ואיפשר שזהו שכתב רש"י ז"ל בשלמא בכסף ואשתו מפר' להו במקומן בכתובות אלא בנו טעמא מאי ללמדנו דהפירכא היא תהוי לעצמו דומיא דאשתו דפשיטא דאית לה זכייה לנפשה אלא שתקנו חז"ל שתהא לבעלה משום איבה ומשני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ומשעה שהגביה לצורך אביו הגביה אם כן הבן זכה בה לאביו משעה ראשונה ולית הכא שתי זכייות כדכתבו התוספת דכיון דמשעה ראשונה הגביה הבן לצורך אביו הוה ליה כמגביה מציאה לחבירו דקיל"ן קנה חברו ואין אחר יכול לחוטפה דכיון דבר זכייה הוא לנפשיה זכי לחבריה ה"ה והוא טעם לקטן דאין אחר יכול לחוטפה מידו משו' דבר זכייה לנפשיה הוא דהא תקינו ליה רבנן זכייה כדתנן וכו' וכשהגביה לצורך אביו זכה אביו בזכיית בנו הקטן כדכתבו התוספת אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום כו' בדיבור אי אמרת בשלמא זכיית הבן והאב בהדי הדדי אתו: ואי הוה אמרינן דקטן לית ליה זכייה לנפשיה כלל אפילו מדרבנן מאי מהני טעמא דמריצה אצל אביו האי טעמא לא סגי אלא למימר דאינה לעצמו אלא לאביו אבל אי אתא אחרינ' מקמי דמטי מציאה לידי' אבו' הויא שלו דאחר דאבוה לא מטי אכתי לידיה כי היכי דלזכי בה ובהגבהת בנו קטן לית בה מששא באותה הגבהה כיון דלית ליה זכייה לנפשיה היכי זכי לאבוה ומתניתין קתני מציאת קטן לאביו אף על גב דאכתי לא מטיא מציאה לידיה דאבוה דאי מתניתין אמרה מציאתו לאביו אחר דבאה ליד אביו פשיטא אף על גב דמתניתין לא מיירי בהכי אלא בדינא דאיכא בין שניהם דהרי נתנה לו מדעתו אלא ודאי אפי' לא מטייא לידיה מיירי ומינה נמי דאי אתי אחרינא וחטפה מיניה דלא עביד מידי ומפקינן מינה דומייא דגמר לעיל רמי בר חמא ממתניתין דשנים אוחזי' דקתני יחלוקו ממשנה יתירה שמעינן דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואין אחר יכול לחוטפה וכדכתב רש"י ז"ל עלה דההיא דרמי דיחלוקו הם הכי נמי שמעינן ממתניתין דקתני מציאת קטן לאביו ולא לעצמו דאי נמי אתא אחר וחטפה מיניה דמפקינן לה מיניה משום דזכה. בה הבן לאביו משעה ראשונה דלצורך אביו הגביהה והשתא אי אמרינן דקטן אין לו זכייה כלל אפילו מדרבנן לא זכה בה הוא ולא אביו מקמי דמטיא לידיה אי אתא אחרינא וחטפה אם כן כיון דמתניתין קתני לאביו ומינה שמעינן דאין אחר יכול לחטפה מידו וכדכתיבנא הכרח הוא דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מדרבנן וכיון דבר זכייה הוא מצי זכי בה לאבוה וזכייתו וזכית אביו בהדי הדדי אתו ופריך למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשי' כלומר אלא מדרבנן מפני דרכי שלום וכמתניתין ודייק הכי משום דכיון דבהאי טעמא קלישא דמריצה. אצל אביו הויא מציאתו לאביו אם כן אי אמרת בשלמא דזכיית קטן לנפשיה הויא מדרבנן מפני דרכי שלום לחוד כיון דזכייתו לנפשי' קלישא סגי בטעמא דמריצה למימר דהוא לאבוה אבל אי סבר שמואל דזכייתו לנפשיה הויא מדאורית' לא סגי בהאי טעמא קלישא דמריצה למימר דתהוי לאבוה ומשום הכי דייק גמרא למימרא דסבר שמואל וכו' כוונתו בזה היא דלעולם לא סליק אדעתיה גמרא למימר דקטן אין לו זכייה כלל אפילו מדרבנן ולא הבין זה מדברי שמואל לא בקושיתו מפני מה אמרו וכו' דאדרבא מדפריך מפני מה אמרו לאביו משמע דפשיטא דסבירא ליה דקטן אית ליה זכייה לגבי אחריני דלא לחטפנה מיניה וכן נמי כדמשני מפני שבשעה שמוצא' מריצה ה"נ ס"ל דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מפני דרכי שלום אלא שרוצה הוא לזכות בה לאביו דחז"ל אמרו לדעתיה דאדעת' אגבהה וזכייתו וזכיית אביו בהדי הדדי קא אתו נמצא הכוונ' בזה דלעולם לא סליק אדעתי"גמר' למימר דקטן לית ליה זכיה מדרבנן דאי מדרבנן לית ליה היכי אתי למימר ולאוכוחי מדרבי יוסי דאית ליה מדאוריית' דפריך והתניא וכו' דפריך והתניא דאית ליה זכיה מדאוריית' מדפסק שמואל כר' יוסי וכדעת החוך וכדנימא לקמן דברים אלו אין להם שחר ואין ראוי להעלותם על ספר וכ"ש קמיה דמר אלא אגיד דברים שעברו בינינו בישיבה בהיות אתנו כעת איש חסר דעת לגמרי אין לו ידיעה בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה ואמר שקשה לשמואל ואמר מפני מה אמרו כלומר אמאי תהוי מציאתו לאביו תהוי לאחרי' אי אתא וחטפה מיניה וזו אין צורך לדחותה דבורכא היא אבל האיש ההוא מצא לו חבר איש מחזיק עצמו בגברא רבא וראיתיו דאינו ראוי לרוע' בקר ה"ה הרבי שלמה ברוך בתחיל' דבריו אמר דקושי' מפני מה אמרו דס"ל לשמואל דקטן אית ליה זכייה מדרבנן לומר דתהוי מציאתו כהפקר ואי אתא אחרינא וחטפה מיניה תהוי דידיה ובזה חזר בו ביום מחר אלא שהחזיק בטעותו קצת ופירש דאה"נ דכשאמר שמואל מפני מה אמרו ט"ל לשמואל דקטן אית ליה זכיה מדרבנן ומשני שבשעה שמוצאה מריצה וכו' אפקעוה רבנן לזכייתו דקטן לגמרי דאין לו זכייה אפי' מדרבנן לגבי נפשיה ומש"ה הויא דאבוה והדר ביה ממאי דאמר מעיקרא דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ושני דלית ליה דאפקעי' לזכייתו דקטן כדי שיזכה בה אביו ומתני' דקתני מציאת חרש וכו' מפני דרכי שלום ההיא בקטן יתום שאין לו אב מיירי אבל כשיש לו אב לית ליה לקטן זכייה כלל לנפשיה ואפי' לגבי אחריני זו היא דעתו של הרב שלמה ברוך וזה יעידון עליו כל בני הישיב ואם הוא שינה בכתבו יען בוש מדבריו הראשונים חזר בו והעדתי עליו כל בני הישיבה כי כן אמר דמתני' מיירי בקטן יתום ואמר תעידו על כי כן דעתי ותימרוה משמי ועתה אבי ראה גם ראה דעתוי הסכלה שהקשתי עליו עני מה תהא עליך הואיל וכדמשני שבשפה שמוצאה מריצה וכו' סבירא ליה לשמואל דאין לקטן זכייה לנפשיה כלל אפי' מדרבנן אם כן אי אתא אחר וחטפה מיניה הוי' דידיה דהא הגבהת הקטן לא הויא הגבהה דלית ליה זכייה ואבוה נמי אכתי לא מטי' לידיה וכי עדיף קטן שאין לו זכייה כלל מחצר שאינה משתמרת וצבי או מציאה בתוכה ובעל השדה אינו עומד בצד שדהו דלא זכה כלל ואפי' אמר תזכי לי שדי והרי קטן אינו משתמר מה. שבידו והיכי זכי אביו ומפקינן לה מאחר דחטפה דא בורכא ודאי ועוד דמתניתין דקתני קטן אפילו יש לו אב מיירי דיש לו זכייה לנפשיה לגבי אחריני דלא ליחטפנה מיניה אלא דחז"ל אמדוה לדעתיה דרצונו דתהוי לאבוה וכשזוכה בה הבן זכה בה האב ובהדי הדדי אתו הנה דברי' אלו נראי' פשוטים דזהו פי' ההוגיא ולשונו של רש"י ז"ל שכתב הילכך כשמגביהה לצורך אביו הגביה ולשון התוס' ז"ל שכתבו אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום וכו' ועוד נלע"ד דלא שייך למימר מטעמא דמריצה אצל אביו אפקעוה חז"ל לזכיית קטן לנפשיה ויהבוה לאביו דהרי לא אפקעיה בע"כ דבן אלא משום דאמדוה לדעתיה דקטן דרצונו לזכות בה לאביו אמרינן מסתמא כשהגביהה לאביו הגביהה ורצונו בכך וזוכה בה לאביו ואם כן זכייתו וזכיית אביו אתו בהדי הדדי ולעולם אית ליה זכייה לנפשיה ואי אתא אחרינא וחטפה מפקינן לה מיניה ואנה"נ דאפילו קטן עצמו כשהגביהה אפילו אמר לעצמי אני זוכה בה איפשר דהוי דאבוה דאמדוה חז"ל לדעתיה דקטן וכו' ואי האי לא בעי הכי בטלה דעתו ובזה הוא ההפרש שיש בינו לבין המגביה מציאה לחבירו דהתם אי מעיקרא הגביהה לנפשיה זכה בה והכא כיון דכולהו קטנים מריצים מציאתן לאביהם האי נמי בטלה דעתו אצל הרוב ומכל מקום מדמינן להו לעיל דכי היכי דהמגביה מציאה לחבירו וכו' ואין אחר יכול לחוטפה מידו משום דבר זכייה לנפשיה הוא הה"נ קטן זכי בה לאביו כיון דתקינו ליה זכייה לנפשי' עוד ראיתי שהביא ראיה לדברי מהתוס' לסמן דיבור ר' יוחנן אמר ממאי דאמר התוס' ז"ל דלשמואל דאמר הכא קטן ממש התם נמי גבי עירוב אינו זוכה דידו כיד אביו כיון דמציאתו לאביו ה"ה כל זכיותיו לאביו עכ"ל ז"ל ואמר האי מרבנן דכיון דאמרו התוס' אינו זוכה דידו כיד אביו א"כ הוא אינו זוכה כלל לנפשיה לחזי מר האי בורכא רבתא וכי אם הוא אינו זוכה לעצמו כלל היכי הויא ידו כיד אביו כדי שיזכה אביו והרי הוא אין לו יד כלל ופשט התוס' הכי הוא דכשמזכה העירוב לאחרים ע"י בנו קטן לא זכה האחר כלל משום דידו כיד אביו ועדיין לא יצא מיד אביו דאם הקטן זוכה בו תכף באה לו זכות אביו ובהדדי אתו וא"כ לעולם העירוב לא יצא מיד אביו הנה כל זה כתבתי טרם ראותי כתבו ואלמלא באתי להעלות על ספר טעיותיו שמחליפם בשעה עשר מונים לא יספיק הפנאי לכך אלא קצרתי וכתבתי קצת מהם שהחזיק בהם אחר הויכוח הגדול שהחזירו מכמה מהם וכעת המציאו לידי כתבו מכתב וחתם ידו שכתב לשלוח קמימר וראיתי עוד בה שלא הבין פשט הגמ' לקמן וז"ל דכתבו ולקמן פליג עליה רבי יוחנן ואתר וכו' עד דסבר תנא דידן דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא ומדרבנן עכ"ל הסכל הזה ראה אבי גם ראה סכלותו שכתב ומדרבנן ואם יש לו זכייה מן התור' מה צורך לדרבנן בזה ודאי בלא דעת דבר גם טעה שכתב דרבי יוחנן סבר דאית ליה זכיה מדאורייתא ובהכי פליג אדשמואל והא ליתא א"כ ר' יוחנן נמי כת"ק ולא כר' יוסי דמתני' דמציאת חרש וכו' וז"ל רש"י ז"ל לקמן דפליגא דשמואל דפי' טעמא דמתני' משום דלית לי' זכיה אדר' חייא בר אבא דאמר אף גדול שיש לו זכיה וכו' כוונתו ז"ל לאפוקי ממאי דכתב האי מרבנן דפשיטא דלא פליגי בזכיה דקטן דכולהו ס"ל דמפני דוכי שלום הוא מדאורייתא אלא פליג אדשמואל דסבר ר"י דאפי' גדול אם סומך וכו' מציאתו לאביו ואם אינו סומך אפי' קטן מציאתו לעצמו ולא תליא מלתא בדלית ליה זכיה והרי הרי"ף הרמב"ם ז"ל פסקו כר' יוחנן ופסקו דמציאת קטן יש בה גזל מפני דרכי שלום וזה נראה פשוט ועדיין יש לי להבין מתני' דלקט פלוגתייהו דת"ק ור"י במאי פליגי לרבי יוחנן דאפשר לומר דטעמא דר' יוסי דמלקט בנו אחריו הוי מטעמא דעשו שאינו זוכה כזוכה אי נמי לית ליה לר' יוסי אליבא דר' יוחנן טעמא דמריצה וכו' ולהכי כי קא מלקט לנפשי' קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי דלעיל אכי אי אמרת בשלמא הוא דקאמר כי קא מלקט לאבוה קא מלקט אי לית זכיה מדאוריית' מטעמא דמריצ' דאליבא דשמואל קיימי' ומ"מ קשיא ת"ק דר"י מאי ס"ל דקאמר לא ילקט בנו אחריו אע"ג דנימא דלית ליה עשו שאינו זוכ' כזוכה מ"מ אי לא ס"ל טעמא דמריצה הרי מציאתו לעצמו אפי' הויא זכייתו מדרבנן וילקט בנו אחריו ואי אית ליה טעמא דמריצה קשה א"כ נימא כתנאי פלוגת' דשמואל ור' יוחנן דמר אית ליה טעמא דמריצה ומר לית ליה והנלע"ד נכון הוא דפשיט' דר' יוחנן לית ליה טעמא דמריצה ומתני' דלקט מיירי בקטן סמוך על וכו' דומיא דאשתו ות"ק לית לי' עשו שאינו זוכה כזוכה ומ"ה לא ילקט דמציאתו לאביו דטעמ' דאיבה שייך נמי בלקט וכדכתבו התוס' בהדיא בדיבור אי אמרת בשלמא ור' יוסי אית ליה עשו שאינו זוכה כזוכ'. ושמואל ה"נ ס"ל דרבי יוסי ס"ל עשו שאינו זוכה וכו' וכדקאמר גמרא אליב' דידיה וטעמא דת"ק דר"י משום דלית לי' עשו וכו' ומיירי אפילו בקטן שאינו סמוך ומציאתו לאביו מטעמא דמריצה ור' יוסי נמי אית ליה טעמא דמריצה לשמואל אלא דאית ליה עשו שאינו זוכה כזוכה. עוד ראיתי בשגיונותיו בכתבו וז"ל וכן נראה מדברי התוס' ז"ל עד פי' ואין זכייה לבן לנפשיה כלל אלא לאביו ע"כ יראה הסכל הזה שמפרש דברי התוס' כפי דעתו ומביא ראיה מהם מצורף לזה כי מה שפי' בדברי התוס' הוא הפך הבנתם: הנה העלתי על ספר כמה דברים פשטי' למתחילים אבל מה אעשה והאיש הלזה מוחזק בעיני הבריו' בגברא רבא כי הוא החזיק עצמו לרוב גאותו ומפני כך טעה במה שטעה אחלי יכונו קמי מר ישיבני על הכלל ופרט בארוכה דעתו הצלולה גם אחלה יעלה על ספר דעת המפרשי' ז"ל בזה בכל הדברים שכתבתי אם דברו בהם ואוחילה אחלה אם רצונו יעשה עמי חסד וישלח לי שטה אחת או שתים אשר הם כוללות במסכתא הזו ומדברים בכל פרטיה כי השטה המקובצת איני שואל כי ידעתי יצטרך לה מר לאיז' פסק ובזה אמצא חסד חן וחסד יעטרהו האל וכסאו כסא התורה והמשפט יכון בצדק כנפשו החכמה והרמה וכנפש נענה ומדוכה אני המר ונאנח עזוז בן לאדוני אבי כהרבי שמעון נחמני זלה"ה:

הנה כתבו מועתקת מלה במלה בתוך כתבי שלוחה ואחלה יראה גם לגבירי הח' הנעלה עץ הדעת כמה"ר יעקב קשטרו וכו' והמחילה אתו כי לא יכולתי להעתיק אחרת כעת וש"ש:

תוכן העניינים

שות רבינו בצלאל אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה