שות רבינו בצלאל אשכנזי· רבי בצלאל אשכנזי
סימן כג
שאלה. גט בא מאסכנדרי' עשוי לפני ב"ד שבאותו מקום והובא כת של חכמים ופסלו אותו על פי מצאו כתוב בו פטורין בלא יו"ד בין פ"א לטי"ת גם מצאו כתוב בנפשכי בלא יו"ד בין שי"ן לכ"ף ואמרו שאחר שפשט המנהג לכותבו ביו"ד שצריך להחזירו ולכתוב אחר ביו"ד ודברו סרה על הסופר עוד היה כתוב בו שמו' מלא בוי"ו ואמרו שגם בזה טעה הסופר שהי' לו לכתוב שמנה חסר וי"ו שלא מצינו בכל התורה כולה שמונה בוי"ו גם היה כתוב בכך בשבת שמנה ימים לירח וכו' ואמרו. שהיה ראוי לכתוב בשמונה ימים וכו' שבכל הנסחאות של הפוסקים מספר ימי החדש כתוב בבי"ת ויש כת אחרת שמכשירין הגט הזה לכתחל' יורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה. הן אמת חפצתי לצדק כת החכמים המכשירים הגם כי בדבר ערוה החמורה אין ראוי להקל שבתי וראה כי מתוך שנחמיר ונפסול גט כזה ח"ו נוציא לעז על הגיטין הראשונים שנתנו באופן זה ועל כן באתי לחוות דעי והאל יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות:
ואען ואומר איברא דהרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל מ"ה סי' כ"ט כתב תרוכין ושבוקין חסר יו"ד ראשונ' אבל פיטורין יכתוב מלא שני יודין:
גם בפ' המגרש כתב וז"ל אבל בפיטורין נראה שצריך לכתיב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמרינן בפ' התקבל פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע הרי שהרא"ש ז"ל הכריח מתוך הסוגיא דפיטורין ביו"ד וזה לפי גרסתו דגריס בהתקבל פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד אמנם רש"י ז"ל בפ' התקבל גריס פטרוה דבריו קיימין בלא יו"ד וזה ל' רש"י ז"ל רבי נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין לשון גט פיטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שע"כ בלשון צואה הוא כמו שלחוה הוא לשון גט פיטורין שהוא דגוש פיטרוה שבל' צואה הוא רפה כמו אמרו וכו' הוא ל' פטור וחובה:
מעתה נפקא לן לפי גרס' רש"י ז"ל דפטורין אין לכתבו אלא ביו"ד אחת בלבד וז"ל תשוב' ריצב"א שהביא המרדכי פרק המגרש תירוכין שלא כתבו ביו"ד וכן שבוקין בין שי"ן לבי"ת וכן פטורין בין פ"א לטי"ת כדין עשו כי לפי סוגי' גיטין אין בו יו"ד דקאמר ולורכיה לוי"ו דתירוכין ושבוקין כי היכי דלא לשתמע תריכין ושביקין והיאך היה משמע תריכין ושביקין אם היה יו"ד בין תי"ו לרי"ש ובין שי"ן לבי"ת אלא ודאי יפה כתבו ואין להשיב דמכל הצדדין כשר גמור הוא ע"כ והסכים עמו רבינו שמשון בר אברהם וז"ל אמנם דברי אחי נראין אין לפקפק עליו ודרכיו דרכי נועם ונתיבותיו שלום וכו' כמו ש הובא במרדכי שם:
ואי קשיא היאך מביא ראיה לפטורין מסוגית הגמר' והלא בגמרא לא קאמר ולורכיה לוי"ו דפיטורין אלא וי"ו דתרוכין ושבוקין וכיון שכן דוקא בתרוכין ושבוקין דקאמר ולורכיה לוי"ו דידהו שמעינן דלית בהו יו"ד וכדכתב אמנם בפיטורין עדיין אני אומר שהוא בשני יודי"ן הא לאו קושי' היא דהרא"ש ז"ל כתב בפ' המגרש והא דלא קאמר ולורכיה לוי"ו דפטורין דאטו כי רוכלא וכו' עכ"ל נמצא דה"ה דצריך להאריך וי"ו דפטורין ומשמע ודאי דלית יו"ד בין פ"א לטי"ת וכן כתב רבי' ישעיה אחרון וז"ל שבוקין וי"ו גדולה פטורין וי"ו גדולה ושניהם ביו"ד א' ואם יאמר החולק שהרי בגט הזה שכתוב פטורין ביו"ד א' הוי"ו אינה ארוכה ביותר מדאי לאו כלום הוא שהרי כל הפוסקים כולם כאחד עונים ואומרים שמה שאמרו שצריך להאריך הכוונ' שלא ידמו ליו"ד אלא שהתינוק יקרא אותה וי"ו:
והטור א"ה סימן קכ"ו הביא סברת הרא"ש ז"ל דפיטורין בשני יודי"ן ומהר"י קארו ז"ל כתב שם שכך כתב רבינו ירוחם ז"ל בחלק ב' בשם התוספות ע"כ: ואנו בתוספות שלנו לא נמצא גלוי דעת בזה כלל ועוד כתב מהר"י קארו שם בשם הכלבו שבטופס שנחתם בו רבינו יחיאל כולם ביו"ד אחרונה בלבד וכן אומר רבינו פרץ וכן כתב בסמ"ע שאין יו"ד אחר הפ"א הרי רש"י ז"ל וסמ"ג וריצב"א ורבינו שמשון וריא"ז ורבי' פרץ ורבינו יחיאל ז"ל כולם סוברים שפטורין ביו"ד א' לבד והוה ליה הרא"ש ז"ל יחיד לגבי רבים:
גם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין לחוש אם כתוב ביו"ד א' או בב' יודי"ן דבפ' ד' מהלכות גירושין כתב אחר נוסח הגט וז"ל כשיכתוב הגט וכו' לא יכתוב ודין ביו"ד ולא אגרת וכו' עד הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך וו"ין וכו' הרי זה בפסול עכ"ל והנה פטורין השמיטו ולא הזכירו ואם איתא דסביר' ליה דיש לחוש אם כתוב ביו"ד א' או בב' יודי"ן למה השמיטו והוא ז"ל כתב ועל דרך זה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמע שתי ענינות וכו' והרי פיטורין יש בו משמע שתי ענינות אם בב' יודי"ן לדעת רש"י ז"ל הוא חוב ואם ביו"ד א' הוא חוב לדעת הרא"ש ז"ל והיל"ל להרמב"ם ז"ל לגלות דעתו איך יכתבו אלא ודאי לדעת הרמב"ם ז"ל אין לחוש אם כתבו ביו"ד א' או בב' ודי"ן כי הכל ע משמע ענין א' והוא לשון גרושין:
וכי תימא היאך איפשר לומר דבין ביו"ד א' או בב' יודי"ן הכל משמע ענין אחד והלא ע"כ זה תלוי כפי גרס' הגמר' אם הגרס' היא פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד יהיה הדין פיטורין בב' יודי"ן כהרא"ש ז"ל ואם יהיה כתוב ביו"ד א' יהיה הגט פסול ואם הגירס' היא פטורה דבריו קיימין בלא יו"ד יהיה הדין פטורין ביו"ד א' כרש"י ז"ל ואם יהיה כתוב בב' יודין יהיה הגט פסול:
תשובתך נאמר שהרמב"ם ז"ל סובר שאין מביאין ראיה מגרסאו' הגמ' לענין גט פיטורין דפטרוה לחוד ופטרוה לחוד דפטרוה שהוא עיקר הגט שהרי הבעל אינו אומ' כי אם פטרוה ולא עוד יש לנו להזהר שלא יהיה בו משמע שתי ענינות דאולי לא היתה כוונתו על הגירושין כלל רק על החובו' שהיה חייבת אמנם בפיטורין שכל הגט מדבר על ענין הגרושין גם פטורין ודאי שכוונתו על הגרושין ויגיד עליו ריעו אגרת תרוכין ואגרת שבוקין ואל יקשה בעיניך התירוץ הזה כי ע"כ צריך אתה לומר כן לדעת ריצב"א שכתבנו שהביא המרדכי שהרי הוא כתב שבוקין ופטורין שכתוב בלא יו"ד כדין עשו כי לפי סוגית הגטין אין בו יו"ד דקאמר ולורכיה לוי"ו וכו' ואם איתא דכתיבת פטורין מלא או חסר תלוי לפי גרסאו' הגמרא היכי מוכח דפטורין בלא יו"ד מדקאמר ולורכיה לוי"ו וכו' ונחזי אנן היכי גריס ריצב"א ז"ל אי גריס כהרא"ש ז"ל א"כ על כרחין פיטורין בב' יודין והוא ז"ל כתב ביו"ד א' ואי גריס כרש"י ז"ל ע"כ פטורין ביו"ד א' ולמה ליה להביא ראיה מדקאמר ולורכי' לוי"ו וכו' הא ע"כ מתוך הגרס' פטורין ביו"ד א' אלא ודאי ריצב"א ז"ל ס"ל שאין מביאין ראיה מפטרו' לפיטורין וכדכתיב' ואפשר היה לומר כי ריצב"א ז"ל נסתפק בגרסאו' אי כרש"י ז"ל אי כהרא"ש ז"ל והוכיח מסוגית גיטין דקאמר ולורכיה וכו' דפטורין ביו"ד א' ומשם נלמוד דהגרס' כרש"י ז"ל וקל להבין. הנה תירוץ זה לדעת הרמב"ם ז"ל היינו יכולין לתרץ אלא שלפי תירוץ זה אין להוכיח שרש"י ז"ל סובר מתוך גרסתו שפטורין ביו"ד א' דאולי שרש"י ז"ל ס"ל ג"כ שאין מביאין ראיה מפטרוה לפיטורין וכמו שכתבנו דגם כשנדקדק לשון רש"י נמצא דהוא ז"ל רצה לחבר את האהל להיות אחד שכתב וז"ל ר' נתן אומר וכו' ולי נראה הפוך פטרוה שע"כ לשון צואה כמו שלחוה וכו' הוא לשון גט פיטורין וכו' הרי לך בהדיא שרש"י ז"ל כוונתו להוכיח פיטורין מפטרוה:
אמנם לרווחא דמילתא נאמר דלעולם לדעת הרמב"ם ז"ל יש שינוי משמעות בין פטורין ביו"ד א' בין פיטורין בב' יודי"ן כי לפי הגרסאות אחד משניהם היא לשון חוב וא"פה סבירא ליה להרמב"ם ז"ל שאין לחוש בין שכתב מלא בין שכתב חסר כי אפילו שיהיה בו משמע שתי ענינות ואיפשר שכוונתו על החוב הגט כשר כיון דפיטורין לאו מעיקר הגט הוא אלא לשופר' דגיטא הוא שהרי שנינו וגופו של גט רבי יהודה אומר ודן וכו' אגרת תרוכין ואגרת שבוקין אמנם אגרת פטורין לא שנינו גם הרא"ש ז"ל בפ' המגרש נראה דלא הוה גריס במשנה וגט פטורין וז"ל התוספת בפ' המגרש ר' יהודא אומר וכו' בספרים לא היה כתוב אגרת פיטורין ובגמרא נמי כי קאמר ולורכיה לו"יו דתירוכין לא קאמר לוי"ו דפטורין ומיהו בפ"ק דנדרים כתוב בספר נמי אגרת פטרין וכו' וגם בגיטין רגילין לכתבו דנראה דאינו מוכרח גם ריא"ז כתב וז"ל ובספרים ישנים אין בהן גט פיטורין ויש ראיה לדבריהם ע"כ:
נקטינן מכל הני רבוותא שאגרת פטורין לאו מעיקר הגט הוא אלא לשופר' דגיטא וכיון שכן אף אם יהיה בו משמע שתי ענינות ויהיה לשון חוב ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין בכך כלום דהרי כתב ודן די יהוי ליכי מנאי אגרת תרוכין ואגרת שבוקין שהוא על הגירושין שמגרשה וגם הוא פוטרה מהחובות שחייבת והעדים חתמו על שתיהן וראיתי לחכם רשום פסק שכתב על גט זה בכיוצא בזה והביא ראיה ממאי דקאמר כתב גט ואחר שגמר כתב שאלו בשלום פלוני וכו' וחתמו העדים מלמטה והרי גט זה יוצא מתחת ידה הרי זו ספק מגורשת שמא לא חתמו העדים אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו וכו' שהרי ליוה דברי' אלו על דברי הגט ועל שניהם חתמו הרי זו מגורשת אף כאן נאמר דכוונת הבעל לגרשה במאי דכתב תרוכין ושבוקין וגם להקל מעליה החובו' במאי דכתב פיטורין והעדים חתמו על שתיהן ע"כ ראייתו שפתים ישק דברי פי חכם חן נמצינו למדין דכיון דלא נכתב אלא לשופרא דגיטא שהרי אפי' חיסר כל התיבה אין בכך כלום וכדכתיב' אם נכתב מלא או חסר אין לחוש הואי ואין בו משמעו' דבר שמבטל הגרושין וכיוצא בזה מצאתי בתשובות הרשב"א ז"ל אלף קס"ג על גט שכתוב בו לתנסבא במקום להתנסבא והשיב ז"ל אין לחוש בחסרון ה' דלהתנסבא דאפי' חסר כל התיבה איני רואה בזה פיסול שהרי כתוב והרי את מותרת לכל אדם וכו' ולא היתה ההקפדה שם בלהתנסבא אלא בין ה"א לאל"ף דלא לכתוב לאתנסב' דמשמע לא תנסוב ואפ"ה אין אנו פוסלין אלא כשבא הבעל וערער עכ"ל הרי שכתב דכיון שאם חיסר כל התיבה אין פיסול גם כשכתב התיבה חסרה אות אח' לא הקפידו אלא דלא לכתוב דבר שמשמע שמבטל הגירושין שכן אומר ולא תינסב דלא התירה לינשא והוא הפך למה שכתב והרי את מותרת וכו' אמנם בלתנסבא בלא ה"א שאין מבטל הגט אין לחוש גם בנ"ד הואיל ואם חסר תיבת פטורין אין בכך כלום וכדכתיבנא עתה שכתבו אפילו שמשמעות פטירת מהחוב הואיל ואינו מבטל הגט רק שמוסיף על הגירושין שהוא מקל גם כן מהחובות שעליה אין בכך כלום:
גם מצינו הרי"אף ז"ל השמיט ברייתא זו דרבי נתן ולא הביאה ואם איתא דנפקא לן לענין דינא דגיטא אם נכתוב פיטורין מלא או חסר למה השמיטו ולא הביאו כמו שהביא מימרא דאביי לכל הני דקדוקי אלא ודאי דסבירא ליה דאין לחוש בין שכתבו מלא או חסר והוא כדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבנו:
כללא דמלתא דהרמב"ם והרי"אף ז"ל שניהם כאחד סבירא להו פרש"י ז"ל ושאר כל הפוסקין דפטורין ביו"ד אחד ואין מי שמצריך שני יודי"ן אלא הרא"ש ז"ל לבדו ומעתה גם בזה שכתוב כדעת רש"י והרמב"ם והריא"ף ז"ל ושאר כל הפוסקים מקטנם ועד גדולם ואפי' לדעת הרא"ש ז"ל כשר בדיעבד כאשר נראה מדברי בעל העיטור הביאו טור א"ה סימן קכ"ו גם מגיד משנה הביאו פ"ד מהל' גירושין האם ראוי להחזירו מעיר לעיר ולכתוב לכתחלה אחר שהוא פסול לדעת רש"י ז"ל וקצת מהפוסקים חלילה וחס כי נמצא מקל בדבר ערוה החמורה:
ואפשר לומר אפילו להרא"ש ז"ל יותן לכתחלה משום חשש עיגון שהבעל לא נתרצה לתת גט זה גם הכתובה מן האירוסין אלא לפי שלא הניחו בית דין לישא אשה אחרת אמנם עתה שכבר נשא אשה לא יתרצה לתת גט אחר אם לא שיחזרו לו הכתובה שעדיין היא ביד שליש גם איפשי אולי שלא יתרצה אלא אם ירצוהו ברצי כסף ואולי לא ימצא מי שיתן לו וכיוצא בזה מצאתי בתשובת הרב הגדול מריה דאתרא מוהר"ר דוד בן זמרה ז"ל שאלה תתקי"ט על גט שבא מארץ אחרת והיו בו טעיות הרבה ובכללם היה כתוב בו ואגרת שבוקין וכו' ולשון אגרת הוא לשון שכירות והשיב הרב ז"ל כי הב"ד יתקנו אותו ואף על פי שאינן שלוחי הבעל וכמו. שכתב הרא"ש ז"ל והביאו הטור א"ה בסימן סכ"ו ונתן הרב ז"ל טעם לדבריו כי היה חשש עגון כי הוא סמך שהבעל לא נתן הגט אלא עד שנתנו לו מעות ואולי עתה לא יתרצה ליתן גט אחר עד שיתנו לו מעות עוד ואולי לא ימצא מי שיתן עכ"ל גם בנ"ד יש חשש זו וכדכתיבנא הרי לך מבואר ומבורר שגט זה שכתי' כשר וינתן לכתחל':
ועל מה שכתוב בנפשכי בלא יו"ד אין לחוש בזה כלל אדרבה ראוי לגעור על המטיל מום ובודאי שאינו בעל נפש הלא תראה מה שכתב מהר"י קולון ז"ל סוף שורש צ"ח והביאו מוהררי"ק בטור סימן הנז' וז"ל ועוד ראיתי גט כתוב בנפשיכי בי"וד אחר השי"ן והנה מצאתי הגהה וכו' שה"הר יוסף הנהיג למנעה שמשמע שיש לו שתי נפשות ובפריש נוהגין בלא יו"ד וכן כמה גדולים וכו' ומכל מקום לא הייתי פוסל אם היה כתוב ביו"ד וכו' עוד וכן ראיתי נוהגים בלא יו"ד וכן אנו מעשים בכל יום עכ"ל הרי שלדעת כל הני רבוותא לכתחלה לא יכתבו בב' יודי"ן ואף מי שאומר בב' יודי"ן אינו אלא מנהג שנתפשט ותמה אני איך מלאם לבם לדבר סר' על הסופר שכתב בנפשכי בלא. יו"ד והרי הוא כאלו דברו על כל הני רבוותא והשם יכפר בעד:
ולענין מה שכתוב שמונ' בוי"ו הרי מצאנו ראינו כמה וכמ' מלאי' בקהלת תן חלק לשבע' וגם לשמונ' וכו' מלא בוי"ו וכן במלכים יש בוי"ו גם כל שמונה שכתוב בדברי הימים כתוב בוי"ו ואם יאמר האומר שכיון שבתורה לא נמצא שמונה בוי"ו הראוי והנכון לתפוס ולהחזיק בדברי התור' הזאת ולא לילך אחר נביאים וכתובים ואני אומר כי גם זה הבל שאלו הגט היה נכתב בל' עברי היה להם איזה מקום לומר כך אמנם אחר שכבר נהגו לכתוב בל' ארמי ה"ל תורה ונביאים וכתובים כולן שוין לטובה:
ובמה שכתבו שבכל נסחאות הפוסקים מספר ימי החדש כתוב בבי"ת כנראה שמרוב תשוקתם להשיג לא הביטו אחרי משה דהרי בנוסח הרמב"ם ז"ל כתוב בכך בשבת כך וכך לירח וכו' וכן בטור א"ה סימן קכ"ו כתוב כך וכך לירח וכו' והן לו יהי כדבריהם אין לפקפק בזה כלל ועיקר כי לא נמצא שום פוסק דדייק בהכי ואפשר דאשגרא דלישנא או דקולמוס' היא ואין להאריך בדברים פשוטים:
הא למדת שהגט הזה כשר אין בו נפתל ועקש וינתן לכתחלה והאלדים אנה לידי גיטין כתובין באסכנדרייא כולם בנוסח זה פטורין ובנפשכי ביו"ד א' ומספ' ימי החדש בלא בי"ת מקצתן נתנו פה מצרים על ידי בית דין מומחה יכ' ומקצתן נתנו באסכנדרייא נראה דמנהג אותו מקום לכתוב כרש"י ז"ל ושאר הפוסקי' וכיון שכן איך נקל ונתיר להם שיכתבו לכתחלה. גט שהוא פסול לדעת רש"י ז"ל שהיו נוהגין כמותו והסופר שכתב גיטין הללו הוא בקי ושמש לפני אנשים גדולים ואין להרהר אחר בית דינם הצדק וכל המדבר כנגדם שתיקתם יפה מדבורם וראוי להשתיקם לכל ירא ה' וסר מרע והשם יגיה חשכנו ויאיר עינינו בתורתו הנלע"ד כתבתי הצעיר אברהם סאגיש: